השבוע אלעד מספר על נסיונות לשמור שגרת אימונים באויר, בים (בבריכה בעצם…) וביבשה וכל זאת במהלך נסיעת עבודה לחו"ל
מאת:אלעד בנימין
אני עומד מול ארון הבגדים, ומחשב כמה אימונים אצליח להכניס בנסיעה הקרובה.
"נוחת בשישי בערב… שבת פגישות כל היום וגם ארוחת ערב. באסה – אין אימון"
"יום ראשון אימון מוקדם…טיסה…נוחת בשני בצהריים… נכניס משהו ביום שני אחה"צ…שלישי בוקר גם אפשר…רביעי חמישי מלאים בפגישות"
"כמה יצא? רק שלושה? וואי וואי, הלך השבוע."
פרק א'
ביום ראשון פקחתי עיניים בארבע וחצי לפנות בוקר במלון באורלנדו, פלורידה. זריחה רק בשבע וחצי ואני לא מכיר את האזור, אז החלטתי לרוץ ריצה ארוכה על המסילה בחדר הכושר. אין דבר שנוא יותר מלרוץ על מסילה. משקיעים כל כך הרבה מאמץ ולא מתקדמים לאף מקום. יורד למטה ומגיע לחדר כושר בגודל של אולם חתונות.
ממלא כוס מים, לוקח מגבת, מתחבר לטלויזיה של המסילה ומתחיל.
אחרי שעה אני מתייאש. מדהים אותי שבחוץ אני לא משתעמם גם אחרי 20 שעות, ועל המסילה קשה לי להחזיק 20 דקות. לוקח הפסקה, שותה, עושה קצת תרגילי כוח, בוהה קצת בטלויזיה ומחליט שאני חייב להמשיך. בסוף מצליח לגרד 25 ק"מ. סך הכל אימון טוב, ועוד לא שמונה בבוקר.
פרק ב'
יום שני אחה"צ, אני נכנס לחדר במלון בעיר ליון, בצרפת. כולי מכווץ מ-15 שעות של טיסות ושדות תעופה. בחוץ קר ומטפטף. פגישות ראשונות רק מחר. אני בודק בקבלה איפה יש בריכה עירונית – ומגלה שיש אחת במרחק רבע שעה הליכה.
כניסה חד פעמית לבריכה – 3.1 יורו – 15 ש"ח!!! בארץ בפחות מ-40-50 שקלים בקושי אפשר לשחות בשלוליות אחרי הגשם. האישה בקבלה מבינה שאני תייר ומבקשת ממני להראות לה את בגד הים שלי. היא מעיפה בו מבט ומהנהנת בראשה לשלילה. "מה קרה?" אני שואל. היא מביאה קולגה שתבדוק גם. הן פורשות את בגד הים על דוכן הקבלה ובוחנות אותו כמו שמנתח מוח בוחן ראש לפני הסרת גידול. מסתבר שבגד הים צריך לעמוד בשני קריטריונים – הוא צריך להיות צמוד מספיק, ואסור לו להיות ארוך מידי. הן לא בטוחות בעניין האורך – זה גבולי, יש סיכוי ששערות המפשעה שלי יוסתרו לחלוטין. אחרי התייעצות רצינית מאוד עם הרבה תנועות ידיים, הן נותנות לי להיכנס.
"בגד הים צריך לעמוד בשני קריטריונים: הוא צריך להיות צמוד, ואסור לו להיות ארוך מידי"
בבריכה עצמה יש כאוס. מהירים, איטיים – כולם ביחד. יותר מ-10 שחיינים למסלול, כולם בקצבים שונים. נשים עם שיער ארוך לא חובשות כובע מים – זה לא מפריע להן לשחות? אני נהנה מהחוויה התרבותית. נאלץ לשחות בסללום – כל פעם יוצא לעקיפה וחוזר, יוצא וחוזר. הבריכה היא 25 מטרים אבל נראה לי שמרוב זיגזג אני שוחה 40 כל פעם.
אחרי שעה וחצי אני מחליט שמספיק, אני רעב ועייף מהטיסה. אימון לא רע, וחוויה אנתרופולוגית מעניינית.
בריכת גריבלדי "בבריכה עצמה יש כאוס. מהירים, איטיים – כולם ביחד"
טורים נוספים בשוונג:
> מרתון למתחילים- רן שילון
> כל אחד יכול- מוטי רמז
> נשים באקסטרים- שרי בשי
פרק ג'
יום שלישי בבוקר, עדיין בליון. הגשם המשיך לטפטף מאתמול. אני מתלבש, רץ לכיוון הנהר ונהנה מהבוקר ומהנוף. בשלב מסוים אני מבחין בכנסייה על ראש גבעה מצפון. מתי אתה יודע שאתה קצת שרוט? כשאתה רואה עלייה ומייד מתחיל לחשב אחוז שפוע, מרחק ומהירות עלייה. פונה צפונה, חוצה את הנהר בגשר הראשון שאני מוצא ומתחיל לרוץ אל עבר הגבעה. אחרי מספר קילומטרים ועלייה לא קלה מגיע לכנסיית סנט ג'אן בפטיסט.
מראש הגבעה מביט למטה בעיר הפרושה לרגליי, ולמרות שהיום קצת מעונן וערפילי הנוף יפה. בדרך למטה פוגש קבוצת רצים בדרכם למעלה – כנראה שפגעתי בול והגעתי לעלייה המקומית…
עולה ויורד פעמיים, ואז אני גם מוצא גרם מדרגות מטורף ומחליט לעלות גם אותו – אם כבר אימון עליות אז עד הסוף.
אחרי שעה ורבע הגשם מתחזק ואני כבר רטוב לגמרי. חוזר למלון – ריצה לא ארוכה במיוחד אבל מהנה מאוד.
הרבה שעות אויר, מעט מידי שעות שחייה וריצה, בשבוע הבא שגרת האימונים חוזרת…
 |
אלעד בנימין רודף הרפתקאות סדרתי |
