עודד רהב, אחד מששת השחיינים שלא סיימו את המשחה וחזרו לישראל ביום שישי האחרון, מספר על הדקות הגורליות שעברו עליהם, בטרם קיבלו את ההחלטה להפסיק את המשחה
מאת:עודד רהב
זהו
זה, אני על היבשה. לא שהיא היתה חסרה לי לרגע. מסתבר שאני מעדיף את לב
הים: הניתוק הזה מהיבשה, הים הפרוס מכל עבר, איתני הטבע, המאמץ, ההתמקדות
במטרה המשותפת, ועוד- כל אלו העצימו את החוויה הלא טריוויאלית הזו.
50 מייל ימי לפני חופי ישראל נאלצנו להפסיק את המשחה בגלל סערה שפקדה
אותנו. לי עוד היתה הזכות לשחות בין 01:19- 00:19 בלילה בלב ים, כשגלים של
עד 3 מטר, רוח, וגשם מסביב. אין לי איך להסביר זאת במלים. זו תחושה מיוחדת
ואני אומר זאת בכל הצניעות, אני לא יודע כמה אנשים יכולים להתמודד איתה.
השחיינים והצוות המלווה. "על מה חושבים כששוחים בלילה, בלב ים במשך שעה?"
עוד כתבות בנושא:
> שישה שחיינים החליטו לשבור את שיא גינס בשחייה למרחק 380 ק"מ
> בלעדי לשוונג | הופסק משחה קפריסין-ישראל: דרמה בלב ים
> כי הים לכולנו פתוח – משחי מים פתוחים בישראל
> הקפיצה של יובל ספרא למים העמוקים
> חמישים גוונים של שחייה
אני יודע שזה ישמע מוזר, אך אני מודה לים הגדול שאיפשר לי, הקטן, להתנסות
בזה וליהנות מזה. בגלים מסוג זה, הסירה נעלמת מהעין מאד מהר, פעם היא למעלה
ופעם אתה מעליה, ולפרקים אתה לבד בים. יונה הנביא.
אך יהא אשר יהא אתה ממשיך לשחות, כי יש מטרה להשיג ואתה נהנה מהעוצמה ומהחוויה. הידיים ממשיכות לעבוד בקצב של כמעט 60 תנועות לדקה.
כמו מכונה. מסביב יהום הסער ואתה לא דואג, כי החברים הכי טובים שלך נמצאים
על הסירה וכל העת משקיפים עליך. אתה סומך! ואתה שמח. עם צוות כזה אפשר
להגיע למאדים ואפילו לעשות משהו מוזר כמו…לשחות מקפריסין לישראל.
אתה מנצל את הנשימה לצד ימין כדי לראות את צילו של הסקיפר שצופה בך, ואת
הנשימה לצד שמאל לראות את מרחבי הים האין סופיים. ובין נשימה לנשימה אתה
מסתכל על העומק המפעים מלמטה. בלילה וביום.
צריך לנטוש את המשחה
כשעליתי לסירה אחרי שחברי
הטוב, לוק שטבון, החליף אותי במים, ישבנו כ-10 דקות וקיבלנו החלטה אמיצה
שצריך לנטוש את המשך המשחה. זו לא החלטה קלה כלל וכלל ואני גאה בה. חלק
מהעניין זה לדעת לקבל החלטות במצבים מורכבים כאלו (והיו עוד כמה במהלך
הימים). בכיסנו יותר מ-170 ק"מ של שחייה. היסטוריה.
מיכלאנג'לו אמר: "הבעיה שלי היא לא
עם האנשים שמכוונים גבוה ולא מגיעים. הבעיה היא עם אלו שמכוונים נמוך
ומגיעים". הוא אף תיאר זאת כסכנה לאנושות.
הצוות שלנו כיוון גבוה ועמד במשימה הלא שגרתית הזו, כשכל אחד נשא בתפקיד שלו והיה אחראי לביצועו עד הפרט האחרון.
אם ישנה תכונה אחת שהייתי מצביע
עליה כמפתח להצלחה של כזו משימה הייתי אומר – חשיבה חיובית. אם אתה לא חושב
חיובי אין לך סיכוי לקפוץ ללב ים, בלילה, כשרוח קרה נושבת על הגוף העירום
שלך, מעל ומתחת עלטה, עומק של 3 ק"מ תחתיך, סירה אחת, אדם אחד שמסתכל עליך
ומשגיח, אין יבשה סביב ויש לך עכשיו שעה לשחות.
על מה חושבים כששוחים בלילה, בלב ים במשך שעה…? אני נהניתי כמו שלא נהניתי בחיי.
-
Ophir Nevo · מגיב מוביל · מנהל שיווק ב-Extal Aluminium
סיפור מדהים על אנשים מדהימים.
שתי שאלות תם ובאמת שלא הצלחתי להבין אם לא ידעתם שעומדת להיות סערה או ים גבוה כשיצאתם ביום שלישי…אפילו כאן כבר התחילו רחשים על משחה התנינים והים הבעייתי הצפוי בשישי ודבר שני איך מנוטים בים כזה ובמיוחד בלילה…היתה לכם איזו נקודת ציון רחוקה? -
Ophir Kindler · מגיב מוביל · בקושי בגרות · 253 מנויים
מדהים ומרגש ביותר!
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות
