לכל אחד יש את האמונה הטפלה שלו שלא יעז לפספס אותה במיוחד אם הוא רוכב אופניים. הנה לקט קצר מהן. מזדהים?
מאת:מייק לוי; תרגום: אביטל הירש
• בעקבות שיתוף פעולה מערכתי עם האתר המוביל לרכיבה pinkbike, אנו מביאים לכם כתבה מתורגמת זו.
ספורטאים ידועים לשמצה באמונות הטפלות שלהם; למשתתפים רבים, מכל תחומי החיים שמשתתפים בכל דבר החל מקשתות וכלה ב-wallball, יש סוג של ריטואל או הרגל שהם מקשרים עם הצלחה או לכל הפחות עם הנאה. כל זה מועצם פי כמה כשמדובר באתלטים מקצוענים, למספר גדול מהם יש קמע מזל כלשהו שהם עונדים או מחזיקים קרוב אליהם. אלו יכולים להיות תחתוני המזל שהם לובשים בכל משחק טניס חשוב בעשור האחרון, או אולי משהו פשוט כמו קמע קטן שגולשי סקי שמים בכיס בבוקר התחרות.
גם לכם יש גרבי מזל שרק איתם אתם מנצחים? צילום: Thinkstock
שלא במפתיע, ההרגל הופך לחשוב ומשמעותי יותר עבור המתחרה, ככל שהספורט מסוכן יותר. להרבה רוכבי סופרקרוס יש סוג של ריטואל לפני מרוצים שלמישהו מבחוץ, שאין לו שום מושג שאותו רוכב עומד לפני קרב, יכול להיראות מטורף לגמרי. את פסגת ההרגלים ה"מטורפים" האלה אפשר למצוא ברמה הגבוהה ביותר של הספורט המוטורי, שאפשר להבין שהיא סצנה לחוצה שבה לרוכבים יש מסורות מסובכות שחלק יאמרו שהן משעממות או מעידות על OCD (הפרעה טורדנית כפייתית), אבל שהרוכב יטען שהן חיוניות ב-100% בשבילו, לא רק כדי לתפקד בצורה טובה אלא כדי לשרוד. ובעוד הצופה הממוצע עשוי להבחין שהרוכבים עולים על האופנוע או נכנסים לרכב מאותו צד בכל פעם, הרי שמדובר רק באקט הסופי במחזה מתוסרט היטב שהחל ברגע שהם פקחו את העיניים ביום ראשון בבוקר.
נפלתי כי לא לבשתי את תחתוני המזל היום! צילום: Thinkstock
כמובן שכל זה נשמע מעט לא סביר, אבל אם אתם חושבים שכל זה לא קשור לרכיבת שטח, אתם טועים – לרוכבים המהירים ביותר בענף יש סוג מסוים של תבנית קבועה לבוקר המרוץ שנצרבה אחרי שנים על גבי שנים של אימונים ברמת העלית. האם ראיתם פעם את פביאן בארל (רוכב דאונהיל, א.ה.) מדמיין את המרוץ לפני שהוא עובר בשער הזינוק לסיבוב האחרון שלו? זהו מראה שכדאי לנצור, והוא משרה ריכוז וביטחון. יתכן גם שכל זה מתרחש גם ב-7 בבוקר, כשהוא מניח את כף רגל שמאל על הרצפה לפני רגל ימין כשהוא יוצא מהמיטה… זוהי ספקולציה טהורה, אבל לא נהיה מופתעים לגלות שכמה רוכבים מקצוענים הם עד כדי כך "משוגעים".
אבל מה איתנו, הרוכבים הממוצעים יותר? האם יש לכם סוג של ריטואל או קמע שאתם סבורים שהוא דרישה לכך שהרכיבה תהיה טובה? יש כמובן את הדברים היותר מובנים מאליהם: הסשן של המתיחות בתחילת המסלול, ה"בדיקה" של לחץ האוויר בצמיג עם האצבעות, או שמא אתם צריכים לתרגל הרמת גלגל (wheelies) במגרש החניה לפני שאתם יוצאים לסינגל? אני יודע שאני לא לבד כשאני מודה בכך שאני תמיד מרגיש יותר בטוח כשאני לובש זוג מסוים של כפפות – ושמשהו פשוט מרגיש לי מבולגן אם אני מפספס את זה. הריטואל הכי ברור מאליו שלי, וזה שאני לא יכול בלעדיו, קשור למוזיקה. בראש שלי, הרכיבה מתחילה לפחות 15 דקות לפני שהרכיבה האמיתית מתרחשת, כשהדלתות של המכונית פתוחות לרווחה והצלילים שנשמעים בעוצמה כזאת גורמים לשאר הרוכבים בתחילת המסלול לתהות לעצמם מה אני מעשן. התשובה היא כלום, ואני גם לא מנסה להיות גועלי, זאת פשוט הדרך שבה אני אוהב להתניע דברים. הרוטינות האלה גם אינן מוגבלות רק לפעולות של טרום-רכיבה, מכיוון שכרוכבי שטח אנחנו לא ידועים בתור כאלה שנמנעים משתייה של אחרי הרכיבה אם ההזדמנות צצה. או שאולי אלו המבורגרים בפאב בשבילכם… אחרי הכל, הרווחתם את זה, הלא כן? סשן הבולשיט בתחילת המסלול הוא משהו שכולנו חוטאים בו – ללהג על מעשי הגבורה שלנו, או התבוסות, של אותו יום, ועל הביצועים של האופניים שלנו.
מחמם מנועים לפני הסינגל צילום: Thinkstock
אנשים הם יצורים של הרגלים, וזה נכון במיוחד כשמדובר במה שהביא אתכם לכאן היום: רכיבת שטח. אתם עשויים לחשוב שאין לכם ריטואל שאתם יכולים להגיד שהוא שלכם, אבל זה כנראה לא כך. סביר יותר להניח שמה שאתם עושים שוב ושוב לפני, במהלך או אחרי הרכיבה, הוא כל כך מושרש בתוך הרוטינה, שאתם כבר לא מבחינים בזה יותר. הישענו לאחור, חשבו על איך נראים הימים שבהם אתם רוכבים, וכנראה שתגלו שיש לכם מסורת "משוגעת", כזאת שיהיה לכם מאוד קשה להסביר למישהו שלא עוסק בספורט בעצמו.
1.1.14