מאמן הריצה, ניר כהן, חזר ממרתון פירנצה ומספר על חוויותיו ורשמיו, וגם המלצה חמה לפיצה. אתם יודעים העמסת פחמימות…
מאת:ניר כהן
את תענוג ריצת המרתון הראשונה קשה לשכוח, בין אם מדובר בריצה של שעתיים וחצי או ארבע שעות. החוויה היא אותה החוויה.
החששות שלפני, ההתרגשות על קו הזינוק, המחשבות בתחילת הדרך וכמובן רגעי המשבר אי שם בבטן השמנה והעמוקה של המרתון, שמתחלפת אט אט בזרמי פרץ התרגשות ככל ששועטים אל עבר קו הסיום. כל רץ מרתון מכיר ויודע היטב שאת התחושות של "הפעם הראשונה" אי אפשר לשחזר שוב, לא משנה עד כמה ננסה.
ביום ראשון שעבר, ה-24 בנובמבר היה לי העונג לצפות ברגעים אלו מהצד, כמאמן-מלווה של קבוצת המתאמנים שלי במרתון פירנצה. מרתון פירנצה נחשב למרתון סוג ב' בכל הנוגע למידת הפופולריות שלו ועומד על סדר גודל של כ-10 אלף רצים פחות או יותר. מרתון ברלין, לדוגמה, יכול להגיע בקלות למספר מרובע מזה. אבל, הגודל לא תמיד קובע.
העיר פירנצה ממוקמת כ-45 דקות טיסה מרומא שבאיטליה. היא ברובה שטוחה להפליא וכמו כמעט כל עיר אירופאית, מאופיינת במספר קטעים של אבנים משתלבות יחד עם אספלט מודרני. לנו כרצים הדבר מהווה חסרון כלשהו, עוד דבר לדאוג לו בנוסף לשלל הכיווצים והכאבים בשרירים.
מרתון פירנצה 2012
מזג אוויר מהקטלוג
הגענו לפירנצה שלושה ימים לפני מועד התחרות והתאקלמנו במזג אוויר קר וגשום, אשר הדיר שינה מעינינו. הימים שלפני התחרות מאופיינים לרוב בשיחות המתרכזות בעיקר בתנאי מזג האוויר, כן ארוך, לא ארוך, כן מעיל, לא מעיל. לבסוף ביום התחרות התמזל מזלנו וקיבלנו מזג אויר מהקטלוג. טמפרטורה קרירה אך שמש חמימה ושוטפת לאורך כל התחרות.
מסלול המרתון עצמו עבר למעשה בכל חלקי העיר המרהיבה וזה היה יתרון משמעותי לעומת מרתונים אחרים, שדוחפים את הרצים החוצה לאזורים פחות אטרקטיביים (פראג, אמסטרדם). כאן קיבלנו מסלול מדהים העובר גם בחלקים האורבניים העתיקים של העיר וגם בפינות הנוי האדירות שלה.
מבחינת רמת ארגון המרתון, הייתי נותן לאיטלקים ציון של 3 מתוך 5 ג'לים. עצם העובדה שרוב המסלול היה פתוח לעוברי אורח שיכלו להשתלב בריצה לרבות רוכבי אופניים, ילדים קטנים וכו', דבר אשר הפך את העסק לקצת "שכונתי", אך מצד שני אני מאמין שהדבר היווה יתרון לרצים שיכלו לראות את יקיריהם ולרוץ עמם חלקים נכבדים מהמסלול.
במרוץ לקחו חלק קרוב ל-200 רצים ישראלים, כאשר הקבוצה הבולטת מתוכם היתה קבוצת הריצה של צה"ל ששלחה נציגות מכובדת של כ-60 רצים ורצות. היה ניתן לשמוע עברית כמעט מכל עבר והדבר הקל ועזר במיוחד לתחושת הגאווה הישראלית שלנו. את הכסף סופרים במדרגות כך אומרים… ואת חווית הסיום מודדים בק"מ האחרון. החבר'ה האלה יודעים לספק את הסחורה עם להקת רוק עצבנית ממש לפני הישורת האחרונה. לא מספיק שהשלט של הקילומטר ה-42 הוצב ממש לפני העיקול שמוביל למשפך הסיום, אלא כל הדרך אליו היתה מוצפת במעודדים – איזו התרגשות. עידוד במרתון פירנצה הוא חוויה די פשוטה, שכן ישנן מספר נקודות קריטיות עבור הרצים אליהן המעודד, או במקרה זה המאמן, יכול להגיע במרחק הליכה קצרה: כמו למשל הקילומטר ה-21 והקילומטר ה-34 אשר היו ממוקמים במרחק של חצית כביש ועזרו לי לנטר את תחושת הקצב של המתאמנים שלי ברגעים הקריטיים הללו. |
 ניתן היה לשמוע עברית מכל עבר |
קצת קשה להשוות את מרתון פירנצה אל המרתונים הגדולים של אירופה (ברלין ופריז), אך בהחלט מדובר במרתון שראוי לציון עם עיר מרהיבה וחוויית ריצה נהדרת. וכמובן קשה שלא לסיים עם המלצה לאחת מהפיצריות הטובות שנתקלתי בהן בחיי (בכל זאת, איטליה): GUSTA PIZZA ברחוב Via Maggio בפירנצה. בהחלט מקום טוב להעמסת פחמימות לפני המרתון ולהחזרת אנרגיה אחריו…
