איזה יום עברנו היום… לא פשוט להגיע לשמים, אבל הצלחנו בסוף. במשך כל הרכיבה נזכרתי רק בשיר של ״משינה״: נגעה בשמיים
מאת:רפי פרחי
• על ההכנות לטראנס אלפ – מהר להר כוחנו עולה
• רפי פרחי מספר על היום לפני הזינוק כאן
• היום הראשון: גשם, קור ורוכב שנהרג
• היום השני: רכיבה מנהלתית והמון גשם
• היום השלישי: שמש, גשם והמון הרים
רק להבהרות: רכבנו כ-8 שעות וטיפסנו 4150 מטר! כבשנו את ה״סטלביו״, 2780 מטר גובהו, 25 ק״מ טיפוס על שעתיים וחצי וכשהגענו לפסגה צברנו כבר 2700 מטר.
יששכר, הפרטנר הנהדר שלי. בלעדיו אני לא קיים!
הסרפנטינות מסומנות במספרים, 49 בסך הכל. רואים אותן ורוצים להשמיד אותן – זה פשוט לא נגמר: 43, 40, 30, 25…
המרקר האחרון – היו 49 כאלה
ככה במשך שעתיים וחצי! לפעמים נדמה לך שדי, מספיק!!! ולפעמים אתה לא רוצה שיגמר…
החלק התחתון והמדהים של הסטלביו
למעלה כבר נהיה קשה יותר, הגב צרח ״הצילו״ וגם התחיל קצת שלג. אבל באמת: זה הקצה של הקצה! ״אין דברים כאלה״!
לא יכולתי ליישר את הגב
אסור להפסיד את הנוף: רוכבי אופנועים ומכוניות חזקות מגיעים מכל הקצוות לטפס את הפאסו הזה.
החלק העליון המושלג של הסלביו
ולמעלה , שום דבר לא הסתיים… יש לנו ירידה כייפית, מאד טכנית ואנחנו ״טסנו״ בה. אבל החלק הראשון, בין קרות השלג עום רוח פנים קפואה – אין ידיים.
אפס מעלות, אבל האיטלקים שומרים על הפוזה
היה תענוג לתת לאופנועים הענקיים האלה בראש. הם כל הזמן הטרידו אותנו בעלייה, אבל בצורה מאוד מנומסת, כמובן.
דידי – עשית את זה!
והנה מגיע הטיפוס הבא: עוד 14 ק״מ על 800 מטר – ״פאסו פוסקניו״. כל הדרך, 7% קבוע, לא בדיוק מתאים לרגליים.
פאסו פוסקניו – יש! סיימנו גם אותו
שמתי לב שכולם – רוכבים באיזי משהו… עזוב אותם ממרוץ, זה השלב שרוצים לגמור.
הדבוקה המובילה – רצח!
וגם פה, כשהגענו לפאס היה קפוא. ברחנו ישר למטה, רק שיהיה חם.
הסיפור עוד לא נגמר – עוד טיפוס ״קטן״ בדיוק נס הרים. מאיפה זה הגיע? אני עוד אתחשבן איתם!
בדרך לפאס השני – איזה יופי!
כיף ענק לסיים, להתחבק עם החברים בסוף ולחשוב ש-יש! עשינו את זה!
מה להגיד, לא יום קל… אבל ההרגשה מעולה! כי עוד פעם ״כבשנו את הסטלביו״.
27.6.2013
רפי פרחי – רוקח במקצועו, ספורטאי בנשמתו ובעל זכויות על "אין דברים כאלו"
