אלון סולר, מחזיק תיק הספורט של עיריית תל אביב-יפו מתגאה מאוד במה שהמרתון העירוני "שלו" הפך להיות, אבל הוא ממש לא חושב שצריך לנוח על זרי הדפנה: נראה שמבחינתו עד שזה לא יהפוך לאחד המרתונים הטובים בעולם אין סיבה לעצור, וזה בלי להזכיר את אינספור התכניות האחרות שיש לו עבור תחום הספורט בעיר
מאת:מאיה גייר
• הראיון נערך לפני שהתקבלה ההחלטה על דחיית מקצה המרתון לשבוע הבא (סולר שוהה כרגע בחו"ל ולא התקבלה התייחסתו לדחייה).
לכל איש ציבור יש איזה "בייבי" – עניין מסוים שיקר לליבו, שהוא רוצה לטפח ומוכן לצאת לקרב למענו. ליאיר לפיד זהו "השוויון בנטל", לביבי זה האיום האיראני ולאלון סולר זהו מרתון ת"א.
"המרתון הראשון נערך במרץ 2009, כמה חודשים בלבד אחרי שנכנסתי לעירייה ולתפקיד מחזיק תיק הספורט. הוא לא היה יוזמה שלי אלא נועד להיות אירוע חד פעמי עם תקציב חד פעמי כחלק מחגיגות ה-100 לת"א. היה אירוע מוצלח ונדלקתי. ברגע שראיתי את ההיענות והפוטנציאל אמרתי שאסור לעזוב את זה וחייבים להמשיך", מספר סולר. "היתה על העניין מלחמה לא קטנה בעירייה כי היתה לנו שנה תקציבית קשה, אבל השגתי קיצוץ בתחום הספורט ובתחומים אחרים כדי לאפשר את המשך קיומו ובסוף מצאנו את דרך המלך והוא נערך שוב. אני נורא שמח שזו הפכה להיות כזו מסורת. באופן אישי זאת היתה גם המשימה הראשונה שלי וגם ההישג הראשון שלי בתפקיד ואולי הכי משמעותי. זה היה גם שיעור יפה עבור מישהו צעיר שעדיין לא ידע מימינו ומשמאלו, החליט שמשהו צריך לקרות, הלך עם הראש בקיר ובסוף זה קרה", הוא אומר.
"יש רשימה לא נגמרת של דברים שאפשר לעשות"
אלון סולר, 29, מחזיק בתפקיד מחזיק תיק הספורט בעיריית ת"א-יפו כבר למעלה מ-4 שנים, מסוף שנת 2008. סולר נבחר למועצה בגיל 24 ("אני חבר המועצה הכי צעיר שהיה אי פעם בעיריית ת"א-יפו", הוא מציין) מטעם רשימת "רוב העיר", אותה הקים עם אסף זמיר, המכהן כיום כסגנו של רון חולדאי. מלבד תפקידו במועצת העיר, אותו הוא ממלא בהתנדבות, הוא מתמחה כרגע בראיית חשבון ועוסק בהערכת שווי לחברות. ברזומה רשם גם הקמה ובעלות משותפת על כמה מגה-ברים שנחשבו בסצינת הלילה התל אביבית מספר שנים, כמו ה"גלינה" וה"לאנדן". הקשר שלו לעולם הספורט, לעומת זאת, רופף למדי.
"הרקע הספורטיבי שלי לא ממש מרשים. שיחקתי כדורסל כילד בבית ספר, עם גיא פניני בכיתה אגב, אבל מהר מאוד הבינו שאני לא משהו אז עזבתי. חוץ מזה הייתי מחמם הספסל הראשי של נבחרת אליאנס בכדורעף. שיחקתי גם שחמט, שזה כן ספורט, והייתי אלוף הארץ עד גיל 10, אבל לא הרבה מעבר", הוא צוחק ומוסיף, "אבל אני מאוד אוהב את התחום הזה ומאוד מאמין באפשרויות שהספורט יכול לתת לבן אדם – אורח חיים טוב בריא ושמח, חיובי יותר ובעיני זה אולי אמצעי החינוך הכי טוב שיש לנו לנוער. לכן מאוד רציתי וביקשתי את התיק הזה."
מה האג'נדה של העירייה היום בתחום הספורט?
"נושא הספורט מורכב מבחינתי משני דברים עיקריים: התחום העממי והתחום ההישגי-התחרותי. בצד העממי אנחנו מנסים קודם כל לתת לכמה שיותר אנשים את האפשרות לעשות ספורט.
יש את נושא האופניים, שמשלב בין ספורט והיבט התחבורה, בו אנחנו משקיעים 30 מיליון שקל כל שנה לשבילי אופניים בעיר, יש גם שבילי הליכה שהולכים ומתרבים בעיר – ראש העיר שם את זה כמטרה ועובד על זה באופן משמעותי, בנוסף אנחנו מקימים עוד ועוד מרכזי כושר פתוחים, המון אנשים משתמשים בזה והשאיפה היא שבכל מרחב בעיר יהיה כזה מרכז כך שלכל אחד יהיה מתחם ספורט וכושר נגיש שיוכל לשמש אותו. אגב, גם מכוני כושר פרטיים אני מאוד מנסה לעודד יצאתי השנה למאבק גדול והפסדתי בו בינתיים, לתת למכוני כושר הנחה בארנונה מתוך שאיפה שזה יתגלם במחיר לצרכן.
חוץ מזה השבוע אמורות להתחיל בשעה טובה עבודות בפועל על אולם ספורט חדש של 3,000 מקומות בדרייב אין בגני התערוכה, אולם שאמור לשמש את הפועל ת"א בכדורסל ויש לנו גם תכנית גדולה לשיפוץ הספורטקים והקמה של עוד מתחמי ספורט פתוחים, לכדורסל, כדורגל וכדורעף – ענף שאנחנו מאוד מחזקים."
ובתחום ההישגי?
"השנה, אחרי שניצחתי במלחמה שהתנהלה הרבה מאוד שנים, הוספנו סכום משמעותי במסגרת תכנית רב-שלבית בתקציב התמיכות לאגודות הספורט. מדובר בעלייה של 20% בתקציב התמיכות וחשוב לציין שזה אחד התחומים הבודדים שלא סבלו מקיצוץ מאסיבי בגלל האינפלציה."
מי נהנה מהתמיכה הזו?
"הקמנו ועדה מקצועית בראשות יעקב סנדלר, שישב בראש ועדה שעשתה עבודה דומה לגבי תמיכות של הטוטו ובחנה בכל ענף מה רמת ההישגים, הפעילות, הפופולריות, עלות ההפעלה והמתקנים שלו, ולפי כל הקריטריונים האלה ואחרים הוחלט איך לחלק את עוגת התמיכה לענפים השונים. כמובן שהדגש הוא על נוער – כל עמותה שאין לה קבוצת נוער אוטומטית נקנסת ב25% וגם בספורט נשים, בבעלי מוגבליות ובפעילות בדרום ת"א ויפו אנחנו תומכים יותר. השנה הוחלט לתת תמיכה נוספת גם לעמותות ספורט ששייכות לאוהדים, כמו הפועל ת"א בכדורסל ומכבי יפו בכדורגל, מתוך הבנה שהדבר הזה הוא פעילות קהילתית מדהימה. בראש הפרמידה עומדים כדורגל, כדורסל ושיט, ענף שבעיני, לאור החוף שיש לנו בת"א, לא מנוצל מספיק.
איפה אתלטיקה נמצא?
"איפה שהוא באמצע. לצערי הרב לא רק אצלנו אלא גם בתקציבים הלאומיים זה ענף שנמצא בירידה מאוד תלולה מהסיבה הפשוטה שבשורה התחתונה התקציבים האלה עוזרים למי שעוזר לעצמו."
מה זאת אומרת?
"לצערי הרב התחום הזה לא מייצר מספיק פעילות למרות שאנחנו מנסים לעזור. מעבר לתמיכה הזו אנחנו נותנים תמיכות חד פעמיות בניסיון לייצר פרוייקטים משותפים שיאפשרו להם להגדיל פעילותף כיוון שהם לא יקבלו כסף אם אין להם פעילים, אבל הדברים לא מנוצלים. אני אתן דוגמה: אני הולך לא פעם לתחרויות באתלטיקה של מחוז ת"א ורואה ילדים מאוד מוכשרים. אני שואל את הממונים איפה הם מתאמנים והם אומרים לי 'בשום מקום', אז אני שואל איפה הסקאוטינג והם אומרים לי שלא רק שאין סקאוטינג אלא שהם פונים אישית לאגודות האתלטיקה להגיד להם שיש חבר'ה כישרוניים והם לא פונים לילדים ומנסים למשוך אותם.
המצב הוא שלמרות שאתלטיקה זה הבסיס לכל ספורט שהוא נמצא במצב של הזנחה נוראית וקיצונית, וזה לא רק האגודות אלא קודם כל המדינה. אנחנו מחזיקים את איצטדיון האתלטיקה הלאומי והמקום הזה חייב להיראות הרבה יותר טוב ואם המדינה לא תבין את זה ותתחיל להשקיע בעניין כרגע אני לא רואה אותו ממשיך להתנהל כמו שהוא מתנהל כיום, וגם זה רחוק מטוב. אני מאוד מאוכזב ומתוסכל מההתייחסות לענף הזה."
הבחירות המונציפליות כבר באופק, בסוף השנה, ככלל אתה מרוצה ממה שהשגת בקדנציה הזו?
"אני מאוד מבסוט אבל אני תמיד שואף ליותר. כמו שאת רואה, אני מאוד שמח עם מה שהצלחנו אבל קשה לי עם הדברים שעדיין לא הצליחו. אני מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה אבל רוצה למלא אותה עוד כי יש רשימה לא נגמרת של דברים שאפשר ואני רוצה לעשות."
"המרתון ישתפר ויגדל, עדיין לא הגענו לסטטוס קוו"
ביום שישי הקרוב, ה-15 במרץ, יצא לדרך מרתון תל אביב בפעם החמישית. עבור סולר המרוץ הוא ללא ספק אחד האירועים הספורטיביים החשובים ביותר שהעירייה מארגנת, אם לא החשוב שבהם. השנה החגיגה צפויה להיות גדולה במיוחד, תרתי משמע.
"אנחנו מאמינים שהמרתון יגיע השנה ל-35,000 רצים, שזה הכי הרבה משתתפים שהיו לנו ובפער אדיר מהשנה שעברה, אז השתתפו בערך 25,000 רצים. בכך זה בעצם גם הופך להיות אירוע הספורט הכי גדול שהיה אי פעם בישראל. בנוסף זה גם המרתון המלא הכי גדול שהיה אי פעם בישראל, עם 2,500 רצים על פי ההערכה, שזה יותר ממה שהערכנו בהתחלה."
מה גרם לכם לשנות את המסלול השנה?
"אחת המשימות שלנו מהשנה שעברה היתה להפוך את המסלול ליותר אטרקטיבי, שהוא יהיה יותר אורבני, שזה לדעתי האלף-בית של כל מרתון. בגלל שרציתי לשדרג את העניין, עשינו סקירה של מה שקורה בעולם ובכל מקום זה יוצא מהמקום הראשי בעיר. כאן, מבחינת היקף, קיבולת ואישורי משטרה לא יכולנו להזניק מכיכר רבין שהוא אולי מקום מרכזי יותר, אבל מגן צ'רלס קלור אתה נכנס תוך שנייה פנימה והאפשרות לסיים על קו חוף הים היא אטרקטיבית, במיוחד עבור אלה שמגיעים מחו"ל. אז בגדול המסלול יעבור השנה בכמעט כל מקום מעניין ומשמעותי בתוך העיר עצמה ופחות במקומות מתים מחוצה לה."
אפרופו רצים מחו"ל, אתם לא משקיעים הרבה בהבאת ספורטאי עילית, בודאי לעומת ירושלים וטבריה, למה?
"זה נכון שכרגע בתוך מגבלות התקציב אנחנו מנסים כרגע למסד מרתון של הרבה משתתפים, אירוע איכותי עם השירותים הטובים ביותר ולא היינו רוצים לפגוע באחד הדברים האלה בשביל פרס שימשוך רצים מובילים בעולם, אבל בעיקרון כן, בהחלט, אנחנו שואפים להגדלת כמות רצי עילית וגם לשיפור הישגיות, זה חלק מהעניין. יש לנו מסלול טוב שיכול לייצר הישגים, ופרסים טובים ואנחנו מוכרים על ידי ה-AIMS, אז אני מאמין שגם זה ישתפר בעתיד."
בשנים הקודמות המרתון, כמו כל מרוץ שעובר בתוך העיר באופן כללי, גרר הרבה מאוד תלונות וביקורת על הקשיים התחבורתיים שהוא יוצר, גם מצד תושבים אבל גם בצורה ניכרת על ידי התקשורת. איך אתם תופסים ומגיבים לעניין הזה?
"אכן, לצערי הרב הרבה מאוד אנשי תקשורת בשנה שעברה מאוד ביקרו את האירוע ואני חייב להגיד שמאוד הופתעתי מהעניין הזה כי זו לא איזה המצאה תל אביבית לסגור את העיר ו'לדפוק אותם כדי לתת לכמה אנשים לרוץ'. מדובר בכמות אדירה של אנשים ובאירוע שקיים ברמה בינלאומית – כל עיר מרכזית בעולם עושה אירוע כזה וכל עוד זה לא קורה כל יום או יומיים אז אין מקום לטענה הזאת. אני חושב שלפנות את הבמה ולתת את הכבוד לחבר'ה שעושים את מה שאנחנו רוצים לעודד את כולם לעשות זה דבר שהוא נכון וחשוב ואני לרגע לא מצטער על זה. אני מאוד מצטער על זה שאין לנו רכבת תחתית בתל אביב אבל זה משהו אחר.
מצד שני כמובן שאנחנו מנסים לעשות הכל תוך התחשבות מקסימלית בתושבים, שלא יובן אחרת – אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לפתוח צירים בהקדם האפשרי וחושבים מבחינת המועד והיקף האירועים, לצד המרתון גם עם מרוץ הלילה וסובב-ת"א, איך להגביל כמה שפחות ולמצוא את האיזון הנכון בין כל הגורמים. אני חושב שהאיזון שנמצא כרגע הוא האיזון הנכון. העובדה ששני הצדדים מתלוננים – הרצים שאין יותר מרוצים ותושבים שיש יותר מדי ימים שבהם הם לא יכולים לנסוע באופן קבוע – מעידה שכנראה שהמצב טוב."
ההרגשה כאן היא באמת שמי שלא משתתף, כלומר רץ, הוא לא חלק מהחוויה. זה משהו שאתם נותנים עליו את הדעת?
"בהחלט, אנחנו עובדים על זה בצורה מאוד משמעותית ואני מאמין שבכל שנה נראה שיפור בעניין הזה. המודעות הולכת וגדלה, גם לעשות ספורט, אבל גם לראות ספורט ואני חייב להגיד שהמון אנשים שרואים את המרוץ אומרים לעצמם 'בשנה הבאה אני חייב להיות שם', אז יש לזה משמעות מאוד גדולה לחשוף יותר אנשים לאירוע.
הבעיה הגדולה שלנו היא מזג האוויר שלנו. מצד אחד אידיאלי יותר היה אולי לערוך את המרוץ מוקדם יותר, בפברואר למשל, אבל אנחנו חושבים על רצי המרתון הישראליים, כך שיוכלו לרוץ כמה שיותר, ונהוג שיש בערך 3 חודשים בין מרתונים וזה בערך מה שאנחנו מנסים לייצר ממרתון טבריה וכפועל יוצא אנחנו צריכים להקדים את השעה בגלל החום וזאת שעה מוקדמת שפוגעת בכמות המעודדים. הייתי במרתון ברלין ואחד המארגנים אמר לי שאם היו מזניקים בשבע בבוקר אז היו להם במקום מיליון צופים אולי 50,000 איש בחוץ, אז זו בעיה שקיימת ואנחנו מנסים למצוא עוד ועוד דרכים להוציא אנשים החוצה, אם זה להעביר את המרתון יותר בעיר בשעה קצת יותר מאוחרת בחצי השני שלו, יש במות ופיקניק בכיכר רבין ועוד כל מיני פעילויות שימשכו אנשים ואני מקווה שזה יקרה כי זה נותן רוח גבית אדירה לרצים ובעיני חלק בלתי נפרד מהחוויה של לרוץ מרתון זה לרוץ כשאנשים רואים, מעודדים ודוחפים אותך."
עם השיאים שאתם עומדים לשבור השנה אתם מרוצים ממה שהמרתון הזה הפך להיות או שיש עדיין תכניות לגדול ולפתח אותו?
"אני כל הזמן מסתכל קדימה, איך אפשר להשתפר ולגדול ומבחינתי אנחנו עדיין לא הגענו לסטטוס קוו מספק. אני מקווה שנוכל להיסגר סופסוף עם המסלול ולא לשנות בכל שנה, אני רוצה להגיע למצב של מאות אלפי אנשים בחוץ מעודדים לאורך המסלול, אני רוצה יותר רצי מרתון ואני רוצה לראות יותר נוער משתתף בפעילות הזו. לעשות ספורט, במיוחד ריצה ואופניים, הפך להיות טרנד חזק בשנים האחרונות אבל זה משהו שתפס בגילאי 30-40 ויכול להתחיל הרבה יותר מוקדם. השאיפה שלי היא להפוך את זה לטרנד גם אצל הנוער ואני מקווה שבשנה הבאה ביום המרתון יהיה חופש מלימודים וכך נוכל לעודד את התלמידים גם לצאת לעודד וגם לרוץ. בקיצור, יש עוד הרבה מה לעשות."
מאיה גייר – עורכת תוכן בשוונג, עושה ספורט כדי לא להשתגע מכל מה שמעצבן במדינה הזאת. וגם כדי להיות רזה.
