בראג הבריטי יצא בדצמבר למסע מאתגר של 3,054 ק"מ בנופים עוצרי נשימה בניו זילנד, אותם הוא יעבור בריצה. אנחנו בשוונג עוקבים אחרי ההתקדמות שלו
מאת:אביטל הירש
• החלק השישי – כאן
• החלק השביעי – כאן
ב-2 לפברואר 2013, בשעה 16:01, 53 ימים, 9 שעות ודקה אחת לאחר שיצא לדרך מנקודת הפתיחה, Cape Regine, ג'ז בראג השלים את המסע הארוך והמדהים שלו לאורך המסלול הנקרא Te Araroa והגיע ל-Bluff, הנקודה הדרומית ביותר של המסלול, הנמצאת בדרום ניו זילנד.
כשבראג הגיע ל- Bluff כבר חיכה לו שם כל הצוות שלו, כולל אשתו הטרייה. השמפניה נפתחה וכולם רקדו יחד סביב הסימון של סוף המסלול, כאילו הם זכו עכשיו בלוטו.
"אנשים עמדו והסתכלו עלינו", אומר בראג, "אבל לי זה לא היה איכפת. בשבילי זה היה רגע של רגש טהור. הלב והנשמה שלי, הדמעות והזיעה, הכל הוקדש לרגע הזה, שקרה כמעט בפתאומיות."
מהרגע שיצאתי למסע, תפקדתי במצב רובוטי. הייתי שקוע בבועה שלי, ואני חושב שזה ייקח לי כמה ימים לצאת ממנה. גם הגוף שלי לא יבין מחר בבוקר למה אני לא רץ, ונראה לי שאצא להליכה או ריצה קלה.
היום האחרון
מה קרה ביום האחרון? לא משהו שונה מהותית מהימים שקדמו לו. השכמה ב-5 בבוקר, שהרגישה מוקדמת מדי, מכיוון שהריצה של היום הקודם הסתיימה רק ב-21:30 בערב. אבל באוויר כבר היה היה באזז מהמחשבה שזה היום האחרון, מה שעזר לבראג לזנק מהמיטה.
השמיים באותו יום היו מדהימים, עם המון צבעים, והריצה על חוף הים, למרות שלא הייתה קלה, הייתה בדיוק מה שבראג היה צריך. היו לו כאבים בכפות הרגליים ובקרסוליים, אבל הוא היה מרוכז מדי מהמחשבות על סיום המסע. הוא שמע מוזיקה, אבל היא הציפה אותו ברגשות והוא היה קרוב לבכי כמה פעמים באותו יום.
עד 13:15 הוא עבר כבר 50 ק"מ והמחשבה על הסיום כבר הייתה חזקה מאוד, כך שהוא לא התעכב לארוחת צהריים ממושכת.
"הקטע האחרון היה פיצוץ אמיתי. כבר לא הייתי צריך לשמור את עצמי למחר ולא היה טעם להתאפק".
"אני לא יודע איך לסכם את 53 הימים שעברו עליי. הדבר היחיד שאני יודע כרגע הוא שאני אקח הפסקה של שבוע ואבלה עם אשתי התומכת. אני מרגיש כמו האיש הכי בר מזל עלי אדמות!"
4.2.2013
אביטל הירש
שוחה, רוכבת ורצה, לא בו זמנית. עורכת משנה בשוונג.