בסופו של יום מדכדך שכזה, שבו הוא רץ 63.5 ק"מ, הוא מספר שהוא מרגיש טוב יותר, "רק חבל שאני צריך 50 ק"מ כדי להתחמם ולהתחיל ליהנות." למחרת הוא כותב: "היום היה קשה. בעצם, עדיף שאשאיר את זה כמשפט פתיחה קבוע בכל יום…".

המטרה של בראג היא, בין השאר, להיות קליל ומהיר ככל האפשר, ולכן הוא נושא עליו כמה שפחות ציוד. בנוסף, יש לו צוות שמלווה אותו ואליו הוא חובר כמה פעמים במהלך הריצה. עם זאת, לעיתים הוא רץ עשרות קילומטרים לבדו, כשהצוות לא יכול להתקרב אליו.

הציוד שהוא נושא עימו תמיד הוא:
• pack vest של the north face
• שרוולי לחץ לרגליים
• מעיל סערה
• Garmin Oregon 450t GPS
• מפות (מנייר) ומצפן
• פנס ראש
• גפרורים עמידים במים
• עט
• מצחייה להגנה מהשמש
• גופיית בסיס
• שעון garmin fenix
• משקאות אנרגיה
• מזון
• אייפון
• תיק חירום

כמובן שכל הפריטים עמידים בפני מים.

את חג המולד חגג בראג על המסלול, מה שלא היה קל מבחינה נפשית. הקטע שאותו רץ – 65 ק"מ – לא היה קטע ישר שאפשר לרוץ בלי מחשבה מיוחדת, אלא קטע מפותל מאוד ועם רוחות חזקות. קטעים כאלה דורשים ממנו הרבה סבלנות והוא מסיים את הריצה בהם מאוחר בלילה – במקרה זה, ב-20:30.

למחרת בלילה הוא חגג יחד עם הצוות שלו את החג – חברי הצוות הבריטים הכינו סטייקים ונקניקיות, האיטלקי הכין פסטה ולקינוח הם אכלו פודינג. בראג מציין בשמחה שהוא, לפחות, ישרוף חלק מהקלוריות האלה למחרת על המסלול.

• מרחק מצטבר עד סוף היום ה-14: 922 ק"מ
• הבלוג של ג'ז בראג – כאן

אביטל הירש
שוחה, רוכבת ורצה, לא בו זמנית. עורכת משנה בשוונג.