3 מדליות ארד הצטרפו השנה לארון הפרסים המפואר של ענבל פיזרו. הבריכה האולמפית בלונדון העניקה לפיזרו רגעי אושר לצד תחושה של החמצה. בגיל 25 היא לוקחת פסק זמן מהבריכה לטובת שיעורי ביוכימיה בטכניון, על ריו קשה לה לדבר
מאת:דנה פלג, צילומים: רזי לבנת
לפני שבוע זכתה פיזרו בתואר המכובד, ספורטאית השנה של ההתאחדות הישראלית לספורט נכים.
פיזרו מתאמנת באיל"ן חיפה עם מאמנה יעקב בנינסון.
אלה היו נימוקי השופטים: "ענבל היא ספורטאית אשר הוכיחה בשנות פעילותה התמדה, נחישות והגינות מופתית, מוכיחה שנה אחר שנה רצינות, נחישות ויציבות בהישגים. מלבד היותה שחיינית, היא מהווה דוגמא ומופת לספורטאית הישגית, בצד לימודיה באקדמיה המשיכה מאז משחקי בייג'ין באימונים יומיומיים במטרה לשמור על מקומה בצמרת העולמית, כשבשנה פראלימפית זו, ייצגה בכבוד את מדינת ישראל כשהיא זוכה ב 3 מדליות ארד במשחקים ל- 50,100,200 חופשי".
הזכייה הפתיעה את פיזרו, היא לא ציפתה לכבוד.
שנה מטורפת
"מבחינתי השנה הייתה בעיקר מטורפת”, מספרת פיזרו. “זאת הייתה השנה הראשונה בה הייתי במחנה אימונים בחו"ל, והרגשתי כספורטאית לכל דבר ולא כספורטאית נכה, למרות שאני יודעת שתמיד יקטלגו אותי ככזאת. זה היה לא דומה לשום דבר שהכרתי, למרות שבארץ יש את ווינגייט, זה היה משהו אחר לגמרי."
13 שנה מתאמנת פיזרו ומשתתפת בתחרויות בארץ ובעולם, בעבר זכתה באליפויות עולם ובמדליות אולימפיות באתונה ובבייג'ין, אולם רק השנה זכתה, כך היא אומרת, להיות במחנה אימונים בצרפת, שם, בתוך קומפלקס אדיר של ספורטאים ולמען ספורטאים היא הרגישה לראשונה את תחושת השייכות והגאווה שאותה קשה להסביר: היא ספורטאית."התאמנתי בערך שנתיים לפני לונדון”, מספרת פיזרו. “הייתי צריכה קודם כל להיכנס לכושר כדי להגיע למקום שאני יכולה לתת פייט אמיתי בלונדון. התהליך היה מדהים ומרגש, צריך להבין שספורט הנכים בעולם קפץ לא מדרגה אחת, כי אם כמה וכמה בשנים האחרונות וזה לא היה פשוט או מובן מאליו שיהיו את המשאבים שנוכל לתת פייט רציני למתחרים בעולם."
השוואת התנאים של מנהל הספורט הייתה יריית הפתיחה, ופיזרו לא מדבר על הכסף שהספורטאים עצמם קיבלו כי אם על האפשרות להתכונן כמו שצריך.
בין שמיים וארץ
פיזרו סוחבת על גבה לא מעט שנים בתחום, וכשהיא מתבקשת לסכם שנה היא אומרת "יכולתי יותר."
"השנה הייתה תהליך שלם של מטרות ברורות. הייתי צריכה לחזור לכושר וזה לקח ממני הרבה מאוד משאבים והתאפשר בזכות שגרת אימונים אינטנסיבית ומחנות אימונים אותם לא הכרתי.
כל השנה התנדנדתי בין ריאלי ללא ריאלי. בין ציפייה ושאיפה ובין אכזבה, ציפיתי ליותר בבריכה בלונדון, היא אומרת במבוכה, התאכזבתי.
האימונים הקשים ואינספור הבריכות אותם שחתה לקראת המשחקים בלונדון גרמו לפיזרו לעזוב את הבריכה, ומאז ספטמבר האחרון היא משתדלת לקחת פסק זמן, "חשוב לי לשמור על כושר בסיסי, היא ממהרת להסביר, לא בשביל תחרות כזאת או אחרת כי אם בשבילי בשביל התחושה הטובה שלי. אבל כרגע אני מתרכזת בלימודים."
"הדרך”, אומרת פיזרו, “היא החשובה, ולא דקות התהילה”.היא באמת מאמינה בכוח הרצון, של כל אחד, "אני לא חושבת שיש אנשים כשרוניים ולא כשרוניים”, היא אומרת. "כל אחד יכול למצוא את התשוקה שלו בתחום מסוים בחיים ולהגיע לרמות גבוהות ,אם זאת שאיפתו. אבל, וזה אבל חשוב, מה שזוכרים בסוף זה לא את רגע התהילה שהחזיקה דקה וחצי אלא כמה היה כייף להשקיע את כל כולך במשהו ולקבל הרבה סיפוק בתמורה."
מה עם ריו? נראה אותך שם?
פיזרו צוחקת, "לא נראה לי”, היא מהססת. “אני כבר לא צעירה”, היא אומרת ממרום 25 שנותיה, “ והגוף שלי כבר זקן, אני לא בטוחה שאני יכולה לעמוד בקצב."
2.1.2013
דנה פלג – עיתונאית, אמא של שלושת המופלאים, שוחה, רוכבת כשלא חם ולא מוותרת על פילאטיס
