צהרי יום חורפי, נסיעה על כביש החוף בגשם סוחף, שמיים מעוננים מעל, ים גלי מימין וקשת מרהיבה משמאל. אני בדרך לסוף השבוע המבטיח לי שקט ומרגוע. תשדיר שירות פרימיטיבי הצליח לקלקל את מצב הרוח והידיעה על רוכב אופניים שנדרס למוות, שוב פגע וברח, הפכה את האווירה החורפית לאפלה

מאת:יאיר בן עמי

לפני לא מעט עשורים היה בטלוויזיה תשדיר שירות המזהיר את הילדים כשהם באים לחצות את הכביש. התשדיר הסביר לילדים שהם חייבים להביט ימינה, שמאלה ושוב ימינה, הרי מכונית תבוא ותדרוס אותם כי הם בלתי נראים.

חלפו השנים, מהדור שצפה באותו תשדיר היו ששרדו את המערכה הראשונה בלבנון, את שינקין ושלישיית מנגו ועוד מרעין בישין של שנות השמונים, התשעים, עוד מלחמה בלבנון, בועות של היי טק ונדל"ן ואפילו את העשור הראשון של המילניום הסינטטי.  בנושא תאונות וילדים הגענו לתובנות. כיום תשדירי השירות מזהירים את הנהגים מהילדים הפורצים לכביש וגם מסבירים להורים כי ילד לא חוצה לבד את הכביש. מישהו הבין, בדרך הקשה של מוות ואין ספור נפגעים, כי האחריות חייבת להיות של החזק (נהג הרכב) ולא החלש (הילד שטעה להתפרץ לכביש).

בכל הקשור לתרבות ההתנהגות על הכביש אנו רחוקים שנות אור מהעולם הנאור. על כבישי ארץ ישראל עדיין יש משמעות קטלנית לבריונות. תשדיר שירות הפונה לרוכבים האופניים (שימו עוד נצנץ, לבשו בגדים כאלו או אחרים, ושיא הבורות- היצמדו לימין) מוכיח זאת מעל לכל דבר אחר.

איני יודע מי עומד מאחורי התשדירים האלו, מדוע הוחלט לפנות לרוכבי האופניים ומה היה הקו המנחה. אני יודע כי לרוכב אופניים יש חלק מזערי, עד אפסי (ברובם המוחלט של התאונות) על ההתרחשות. תאונה בין רכב ממונע לאופניים לא יכולה להתרחש אלא אם הנוהג בממונע ביצע הרבה יותר מעבירה אחת, טרם ובדרך לתאונה. מי שלא מבין זאת לוקה בחסך המונע ממנו לעסוק, בטח שלייעץ, בכל נושא הכולל כביש, כלי רכב (באשר הם) ובני אדם.

יעברו, כנראה, עוד כמה עשרות שנים, עוד רוכבי אופניים שיהרגו ואין ספור עיניים יתגלגלו בפליאה וחוסר אונים. החלק המדהים ביותר, בסיפור הדו גלגלי, הוא היחס המפלה בין דו גלגלי ממונע לדו גלגלי שאינו ממונע.

אך לפני זמן קצר, בתאונה מחרידה, קיפחו חייהם בני זוג שיצאו לטיול על האופנוע שלהם. בכל הראיונות ששמעתי (רדיו) הייתה תמימות דעים כי כבישי ישראל חטאים לרוכבי האופנועים ועד כדי סכנת מוות, ועובדה המקרה הטרגי של התאונה במחלף תות.

העובדה כי דו גלגלי ממונע זוכה ליותר סימפטיה אולי קשורה לתרבות הכוח הישראלית? מדוע כה קשה לקבל את רוכבי האופניים כתרומה לרבות הכביש הישראלית? כמה הרוגים, פצועים ושנים יחלפו עד שתשדירי השירות יפנו לנהגים (היכולים לפגוע) ולא לרוכבי האופניים (היכולים להיפגע)? האם אי פעם נזכה לתרבות נהיגה? ובכלל, מה ועל מה נלין כשמנצח טור דה פראנס שוכב בבית החולים לאחר שנפגע מנהג שלא ראה אותו?

כן, אני יודע, שגם לרוכבי האופניים יש אחריות בהתנהלות על הכביש. כל רוכב הוא גם נהג ובדרך כלל התנהגות כביש אינה שונה כשאוחזים בהגה או בכידון. יש כאן גם אבל ענק- רוכב האופניים הוא הנפגע וכשיודעים מה הקשר גם מבינים כיצד לפתור את הבעיה הקטלנית.