בעת ביקורה של אליסון פליקס בישראל, לכבוד מרוץ הלילה של נייקי בתל אביב, ישב איתה חגי אשלגי לשיחה ארוכה, בעיקר על מאוצים. חלק ראשון
מאת:חגי אשלגי
חזותה של אליסון פליקס גובלת בהטעיה. בסביבת בני התמותה הרגילים, הבחורה הדקיקה והעדינה הזאת נראית ומתנהגת כמו איילה יפת עיניים וקלת חיוך. נינוחה, מקרינה שלווה, נסיכה של קול. גם הדיבור שלה יכול להפיל מהכסא. היא קולחת, רהוטה, אשת שיחה מקצועית ולבבית במידה. נראה שהיא מוכנה כמעט לכל שאלה.
פליקס יודעת מה הציבור רוצה לשמוע והיא יודעת כיצד לארוז את זה, עם חיוך של עשרה מיליון דולר. מקסימה.
אבל האמת היא שבטבע, איילות רצות רק כשהן נדרשות לברוח. על המסלול, פליקס היא לא מהזן הבורח, היא מהזן הרודף. נמרה נחושה וממוקדת שעובדת ומחשבת יומם ולילה כיצד לטחון עד דק את מתחרותיה. ברמות האצנות והמקצוענות של אליסון פליקס, שום דבר לא מתרחש במקרה או כלאחר יד.
כבר כתריסר שנים היא מחדדת, מתמקצעת, משפרת טכניקה, כח, מהירות. הכל במטרה אחת – להביס את כל מי שתתייצב מולה על המסלול. התחרותיות שלה היא קיצונית ובלתי מתפשרת. מתי מעט יכולים להבין את רמות ההשקעה, המסירות, ההקרבה והמאמץ שנדרשים מספורטאית ברמתה, שאחרי שתי מדליות כסף אולימפיות באתונה ובבייג'ינג, חשבה רק על דבר אחד – זהב בלונדון 2012.
ראיונות מצולמים עם אליסון פליקס, אחרי האולימפיאדה האחרונה, נפוצים ברשת. חמישה ימים בלבד לפני שהגיעה לישראל התפרסם ראיון של חצי שעה איתה עם טאוויס סמיילי ברשת PBS.
Watch Olympic gold medalist Allyson Felix on PBS. See more from Tavis Smiley.
אחרי מעט מחקר מקדים, היה לנו מושג לא רע מה תקשורת המיינסטרים הישראלית תשאל את פליקס, ומה היא תענה. אז מה עושים כדי לא למחזר לשפה העברית דברים שנלעסו בלעז כבר פעמים רבות?
התשובה מבחינתנו הייתה טבעית – אותנו ממילא עניין לרדת לרזולוציות העמוקות של האישיות המקצוענית של הגברת – אצנית קטלנית, שניחנה בתחרותיות בלתי מרוסנת וסלידה עמוקה מכל דבר שמריח הפסד. אמנית מקצוענות המאוצים, בשיא כוחה.
אז התחלנו מהמרוץ המהיר ביותר שלה. ולא – זה לא היה בשום אולימפיאדה וגם לא באליפות עולם. זה היה במבחנים האמריקאים לקראת לונדון 2012, כחמישה שבועות לפני האולימפיאדה. ב-30 ביוני 2012, ניצחה אליסון פליקס בריצת 200 מטרים, במבחנים האמריקאיים, בשיא אישי של 21.69 שניות.
השאלה הראשונה: איך היה לרוץ 21.69 שניות?
פליקס (בעיניים בורקות ובחיוך כמעט נבוך): "A-MAZING! הייתי מתוסכלת כל-כך הרבה זמן. רצתי כבר 21.8 שניות אבל לקח לי כל-כך הרבה זמן אפילו להגיע לשם (ל-21.8 שניות). ואחרי שהגעתי לשם, הרגשתי שאני פשוט תקועה שם כל-כך הרבה זמן. אז לעשות פריצת דרך כזאת, זה היה מיוחד. זה המריץ אותי. זה נתן לי תקווה שאני יכולה לגלח זמנים".
אשלגי: זה היה גילוח גדול. היית שם חצי שנייה לפני כל האחרות.
פליקס: "כן! הייתי מאד נחושה במרוץ הזה. הרגשתי מצוין. בכלל, הרגשתי מצוין כל השנה. ההכנה שלי הייתה הרבה יותר טובה מאשר בכל שנה אחרת. לא ציפיתי לתוצאה כזאת, אבל לדעתי אז זה קורה. כשאתה לא מתמקד בזה כל-כך. במבחנים התמקדתי במיקום ולא בתוצאה. בניגוד למקרים אחרים שבהם רציתי לשבור שיא אישי וזה לא הצליח, במבחנים רציתי רק לעבור ולהיכנס לנבחרת, ולא חשבתי על זמנים בכלל, ואז זה הגיע".
הערה: המאמן של פליקס (ושל הקבוצה שבמסגרתה היא מתאמנת) הוא לא פחות מאגדה בעולם האתלטיקה העולמית ובאתלטיקה נשית בפרט. בוב קרסי, שאימן את אלופת קרב ה-7 והקפיצה לרוחק האגדית ג'קי ג'וינר-קרסי וגם התחתן איתה, ואימן אצניות צמרת נוספות כמו ולרי בריסקו-הוקס.
אשלגי: מה המאמן אמר כשהגיעה התוצאה הזאת?
פליקס (צוחקת): "הוא תמיד אומר שהוא ראה את הפוטנציאל הזה, וסוף סוף עשיתי את הדברים שהייתי צריכה לעשות. אבל הוא גם תמיד אומר שיש עוד זמן להוריד. כשאני מסתכלת על המרוץ הזה אני רואה מקום לשיפור, אבל אני פשוט שמחה שהגעתי לתוצאה הזאת".
אשלגי: זה מעלה את הביטחון העצמי? אחרי הריצה הזאת הרגשת שזהו זה?
פליקס: "כן. אחרי שעשיתי את זה, בערך חודש לפני המשחקים האולימפיים, זה גרם לי בהחלט להרגיש שאני על המסלול הנכון ושהכל עובד לפי התוכנית".
הערה: באליפות העולם בדייגו 2011, פליקס ניסתה את כוחה בדאבל במרוצים האישיים 200 מ' ו-400 מטרים ונחלה אכזבה כאשר לא ניצחה באף אחד מהם. לקראת לונדון, זנחה פליקס את המרוץ האישי ל-400 מטרים.
אשלגי: את דיברת על 11 מינוס (פחות מ-11 שניות ל-100 מטרים), 22 מינוס (פחות מ-22 שניות ל-200 מטרים) ו- 49 מינוס (פחות מ-49 שניות ל-400 מטרים). או שלפחות המאמן שלך, בוב קרסי, דיבר על זה.
פליקס (צוחקת): "כן, הוא תמיד מדבר על זה".
אשלגי: "ואז אתה עושה את כל זה בתחרות אחת, אבל יורדת מ- 48 (פחות מ-48 שניות ב-400 מטרים – הספליט של פליקס בשליחות 4X400 מ' בלונדון היה 47.8 שניות – תוצאה שכמותה לא נראתה שנים על מסלולי האתלטיקה). מה הוא אמר על זה? עכשיו הוא לא יעזוב את ה-400 מטרים, או שאולי את לא תעזבי את ה-400.
פליקס (צוחקת): "זה כנראה הוא יותר ממני. אני חושבת שיש לו מערכת יחסים מיוחדת עם ה-400 מטרים. הוא מאוהב ב-400 מטרים".
אשלגי: את רצת את ה-400 מטרים המהיר ביותר מזה שנים!
פליקס: "הספליט, כן! אבל זה בשליחים. זה שונה. זה מראה את הפוטנציאל שלי".
אשלגי: פוטנציאל? זו תוצאה על השעון.
פליקס: "נכון, אבל אני צריכה ללמוד לרוץ את המרחק הזה בצורה נכונה. כשאני רצה בשליחים, צורת המחשבה שלי שונה לגמרי. בשליחים אני פשוט רצה וזהו. אני צריכה ללמוד איך לעשות את זה ב-400 מטרים האישי".
אשלגי: רציתי באמת לשאול אותך על חלוקת קצב. ב-400 מטרים חייבים לדעת לחלק כוחות, נכון? ומה עם ה-200 מטרים?
פליקס: "בדיוק. ה-400 מטרים זה מרוץ של אסטרטגיה וחייבים לדעת לחלק כוחות. ה-200 מטרים זה פשוט מאוץ All-out (בכל הכוח). אין זמן להאט או לחלק כוחות. למרות שבסוף זה לא נראה ככה, או לא יוצא ככה מבחינת התוצאות, חייבים לגשת אל ה-200 מטרים ככה. כי אם לא, בשבילי, זה לא יעבוד נכון".
אשלגי: אחרי היציאה מהקשת רואים שאנשים מתקדמים ונסוגים במיקום שלהם. זה רק בכלל הבדלי יכולת של החזקת מהירות (Speed endurance) או שיש כאלו ששומרים קצת כוח?
פליקס: "אני לא שומרת כוח. בהחלט ישנן אצניות של המרחק הקצר (100 מטרים) שמנסות לשמור קצת כוחות. אני חושבת שלי יש יכולת החזקת מהירות טובה, אז אני מנסה ללכת בכל המהירות מההתחלה. המהירות ההתחלתית שלי לא טובה כמו של חלק מהאצניות של המרחק הקצר".
פליקס בלונדון (צילום: gettyimages)
אשלגי: 10.89 שניות זה די טוב (השיא האישי החדש של פליקס ב-100 מטרים של 10.89 שניות, אותו קבעה בלונדון).
פליקס (צוחקת): "זה השתפר. זה השתפר משמעותית. התחלות המרוצים תמיד היו הקטע הכי קשה בשבילי, אז בכך שחזרתי לרוץ את ה-100 מטרים והשגתי את השיא האישי הזה, זה בהחלט עזר לי".
אשלגי: של מי הייתה ההחלטה לחזור ל-100 מטרים, שלך? של המאמן בוב קרסי?
פליקס: "זו הייתה החלטה שלי. אחרי אליפות העולם ב-2011 בדייגו, אז ידעתי. רצתי שם את ה-400 מטרים, ואז רצתי את ה-200 מטרים וזה פשוט לא הרגיש לי נכון. זה לא הרגיש כמו שום מרוץ 200 מטרים שרצתי עד אז. הגעתי ל-50 מטרים האחרונים והתחלתי לעשות את המהלך שאני תמיד עושה, כשאני מגבירה ונותנת הכל ב-50 מטרים האחרונים, וזה לא בא. ידעתי שזה לא מרגיש לי כמו שאני רגילה ושאני חייבת לחזור למאוצים".
אשלגי: כילדה, התחלת ב-100 מטרים?
פליקס: "כן".
אשלגי: ואז מה קרה?
פליקס: "תמיד רצתי במאוצים (100 ו-200 מטרים) ותמיד גם רצתי בשליחות 4 כפול 400 מטרים ושם הייתה ההתנסות היחידה שלי ב-400 מטרים. רק ב-2010 התחלתי להתנסות קצת יותר עם ה-400 מטרים האישי. זו הייתה השנה הראשונה שרצתי רק את ה-200 ואת ה- 400 מטרים, ואז ניסיתי את זה גם בשנה של אליפות העולם ב-2011. אבל חוץ מהשנתיים האלו, תמיד רצתי גם את ה-100 מטרים".
אשלגי: יש לך כזה מנעד של יכולות. אני לא מכיר אף אחת שרצה ברמה שלך מה-100 ועד ה-400 מטרים. אז מה את עושה עם זה? ב-200 מטרים כבר שולטת ואת מסתכלת קדימה לריו 2016. את עדיין חושבת לרוץ רק ב-200 מטרים?
פליקס: "אני לא יודעת. אני פתוחה לרעיון של ריצת ה-400 מטרים. כשיש טווח יכולות כזה, חייבים להיזהר לא להישחק, ואסור לנסות להתמקד בכל שלושת המרחקים, כי אז משהו ייזנח. אני חושבת שייתכן שבעתיד, ככל שאתבגר, אולי ה-400 מטרים יהיה יותר קל לגוף שלי, אבל נחיה ונראה מה קורה שנה אחרי שנה".
אשלגי: המקצועות האלו מספיק מגוונים בשבילך, או שאתה רוצה לשקול גם ענפים נוספים? הבנתי שלולו ג'ונס (אצנית המשוכות האמריקאית המצטיינת) וטיאנה מדיסון (אצנית אולימפית אמריקאית) הולכות להשתתף במזחלות הקרח (שם אשת הצוות האחורית נדרשת למהירות ועוצמה בדחיפת המזחלת בשלב הראשון). מה דעתך על זה?
פליקס (צוחקת): "אני עדיין לא שם. אולי אחשוב על זה בעתיד. אני לא ממש אוהבת את הקור. זה יכול להיות מעניין, אבל אני לא בטוחה שזה מתאים לי. הרבה רצים הלכו למזחלות השלג והצליחו שם. אולי".
אשלגי: עדיין יש לך עסקים על המסלול.
פליקס: בהחלט. אני מאד ממוקדת במה שאני צריכה להשיג. אני מרגישה שאני בשיא שלי ואולי הגיע הזמן לשפר את השיאים האישיים שלי ודברים כאלו. אז אני נהנית מהמסלול.
המשך יבוא…
4.11.2012
חגי אשלגי
שואף לתנועה