מאת:עופר ביידה

החלק הראשון של הסיכום שלי למרתון אמסטרדם 2011 כאן

בסיומו של החלק הראשון של סיכום זה כתבתי,
שאנחנו בדרך חזרה לריצה בכבישים יותר ראשיים,

ועכשיו ההמשך:
ואני לא מוותר על עוד סוג תמונה אהוב עלי במרתונים – מבט מעל הגשר!!!

מאחר והנוף כבר פחות מעניין,
השלט של סיום הקילומטר ה-26 זוכה בכבוד מלכים,

וכך גם שער הבלונים שמופיע אחריו. העובדה שכבר לפחות 5 קילומטרים,
אני לא מצליח לרוץ יותר מהר מ-6.5 דקות, קצת מדאיגה אותי…

עוד דקה חולפת ותחנת הריענון כבר כאן.
המשקה האיזוטוני יהיה בעוד רגע קט בידיי.

וכמובן שאני לא מוותר גם על הבננות,
לא כרץ המשווע לכל אנרגיה זמינה וגם לא כ"רץ המצלם" המתעד את הריצה.
אפילו סכין החיתוך המשמש לחיתוך הבננות ע"י צוות המתנדבים נכנס לתמונה.

כנראה שאני כבר קצת עייף, כי אני נשאר קצת בתחנה ומצלם,

לפני שאני חוזר לרוץ.

עוד מספר דקות חולפות ואנחנו פונים לאורכו של הקו הכחול המקווקו,
אל שדרה המקושטת עם דגלי המרתון .

השער הכחול של מיזונו,
אחד מנותני החסות הראשיים של מרתון אמסטרדם – כבר באופק,

אבל כנראה שהעדפתי לצלם את המעודדות עם הפונפונים,
כמו שקורה גם עם המעודדות (הקצת פחות צעירות),
שמחכות לנו בד"כ במרתון טבריה ליד דגניה…

נראה שזוהי שדרת הספונסרים,
כי עכשיו תורו של השער של De Telegraaf. 

חבל שאין יותר קהל בשעת צהריים זו.

ניפרד מהקילומטר ה-28,
הגארמין מתריע שאת שני הקילומטרים האחרונים,
עברתי בקצב של 7:34 דקות לקילומטר.
האם זה רק בגלל העצירה בתחנת הריענון האחרונה,
או שמא העייפות כבר נותנת את אותותיה…

מסלול המרתון עובר מהצד השמאלי של הכביש לצד הימני.

אני כבר לא זוכר אם בשלב זה כבר התחלתי ללכת,
או שיהיה זה רק בעוד קילומטר לערך.
בכל מקרה הייתי צריך להתאמץ קצת,
כדי להשיג תמונה של המטרו בתנועה…

הקילומטר ה-29 לוקח לי כ-7 דקות,
מה שמשאיר מקום להשערה שכנראה עוד לא ממש עברתי להליכה.

יותר מ-6.5 דקות חלפו ואין זכר לסוף הקילומטר ה-30,

עוד דקה וחצי חולפת ושער כחול נראה הרחק ברקע.

כאשר אני מגיע אליו לבסוף הוא מבשר ש-30 קילומטרים עכשיו מאחורינו.
אני לא זוכר אם היה שם שעון רשמי,
אבל לפי התוצאות הרשמיות, הזמן האישי שלי בנקודה זו היה 3:07:12 שעות.
לפי הגארמין רצתי את הקילומטר האחרון (1.020 ק"מ ליתר דיוק) ב-8:48 דקות,
מה שאומר שכנראה שלא ממש רצתי אותו…

נשאר רק להתנחם במשקה איזוטוני.

אני מחליט לנוח קצת בתחנת ריענון זו,

וכך פוגש את מירי לוי מקבוצת הריצה של צה"ל,
אותה פגשתי כזכור באקספו עם בן זוגה דוד,
שלא רץ הפעם באופן רשמי במרתון.

כמובן שאני לא מוותר על קצת בננות,
גם אם בשלב זה, לא בטוח שאוכל להשלים את האנרגיה,
שלא הייתה בשתי תחנות הריענון הראשונות, בהן לא חולקו בננות.

חזרה לריצה או הליכה או משהו כזה…

קצת אחרי סיום הקילומטר ה-31 אותו עברתי לפי הגארמין ב-8 דקות,
מקבל את פנינו גם שטיח בקרה.

עם התמעטות הרצים והרצות קצת יותר קשה למצוא מה לצלם,
אבל מגדלים גבוהים הם בהחלט אפשרות טובה,
גם אם לא אדע לזהות אותם גם בדיעבד…

תודה למעודדים,
גם לאלו שאולי היו מעדיפים בשלב זה,
לרכב על אופניהם במקום להביט עלינו רצים…

גם אוהל עזרה ראשונה נצפה על המסלול מדי פעם, לכל צרה שלא תבוא.

באופן מפתיע,
הגארמין רושם לי קצב של 6:20 דקות לקילומטר בסיום הקילומטר ה-32,
כנראה שחזרתי איכשהו לרוץ…

תחנת ריענון נוספת מגיעה – אומנם הפעם רק עם מים,
אבל אולי המים יעזרו "לשבור את הקיר",
שבדרך כלל מתחיל להתרומם,
ב-10 הקילומטרים האחרונים של המרתון.

אנחנו ממשיכים להסתובב ברחובות אמסטרדם,

ומדי פעם פוגשים גם להקות או תזמורות עידוד. 

את אוסקר שלום, פגשתי כבר בלא מעט מרוצים במהלך השנים בארץ,
והפעם הוא עובר אותי זמן קצר לפני תום הקילומטר ה-34.

הגארמין מדד לי קצב של כ-7:30 דקות לקילומטר לשני הקילומטרים האחרונים.

כבלי המטרו המונע בחשמל תחתם אנחנו עוברים ברגע זה,
שווים גם הם תמונה לטעמי.

עם הגיעי לתחנת הריענון של סוף הקילומטר ה-35,
אני מחליט שזהו זמן טוב לחזור למצלמה היותר טובה. 
לשם כך אני צריך להחליף בה,
 את הסוללה שהתרוקנה לפני כמה שעות טובות.

בחלוף כמעט שלוש דקות המשימה מוכתרת בהצלחה,
ובתמונה הבאה כבר רואים את השוני,
לפחות זה מה שקיוויתי בהתאם לסיסמה הידועה של סוני…

עכשיו אפשר להתפנות לשתייה,

כמו גם לאכילה.

לצערי, לא עושה רושם שהמצלמה היותר טובה מתמודדת טוב יותר עם השמש.

לפחות אם כבר יש שתי מצלמות למה לא לנצל אותן,
אני משתמש באחת מהן (היותר טובה כמובן) כדי לצלם את אחד הרצים,

אשר בידיו הפקדתי את המצלמה השנייה כדי שישתמש בה לצלם אותי…
תודה ל-Thomas Aebischer על העזרה בצילום!!!

אחרי כשש דקות, אני עובר סוף סוף את המרחק הקצר בין תחילת תחנת הריענון,
לשטיח הבקרה של סיום הקילומטר ה-35.
לא במפתיע הגארמין מודד לי ל-1010 המטרים האחרונים – 11:44 דקות…
הזמן האישי שלי לפי התוצאות הרשמיות הוא 3:48:46 שעות.

אפשר לחזור לריצה,

עוד קבוצת עידוד עוזרת לנו להעביר עוד קצת מרחק וזמן.

כרגיל אחרי צילום הצד של מקווה המים (שנראה מאחור בתמונה הקודמת),
מגיע התור של הצד עם הבניינים המפוארים.

קצת יותר מ-7 דקות לקח לי לעבור את הקילומטר ה-36.
אחרי שעברו כמעט 4 שעות כבר ברור לי,
שהמשך בקצב זה יביא אותי לסיום איטי יותר אפילו מ-4.5 שעות.

עלייה זה בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו…

לפחות אני אצלם גם רצים ורצות אחרים סובלים.

אבל עם קצת עידוד, הייאוש נעשה קצת יותר נוח,

גם עם העלייה לא רוצה להיעלם.

אולי עוד תזמורת תעזור,

ואולי עדשת המצלמה שממול,
אני תמיד אומר שכאשר אתה רואה שמצלמים אותך,
נדמה שאתה מקבל אנרגיה יותר מכל ג'ל או בננה…

מעניין מה אומרת העובדה,
ששלט עם הסימון 16 ק"מ מונח בצד (ימין של התמונה),
האם היינו פה לפני יותר מ-20 ק"מ???

אנחנו מופנים לצד השני של הכביש.

ועוד צלם מחייך למראה מצלמה (קטנה) רצה…

בכלל נראה, שאזור זה חביב על הצלמים.

עכשיו אפשר להבין למה הסיטו אותנו הצידה,
כדי שלא נצטרף לפקק של רוכבי האופניים.

חזרה לצילום בניינים יפים,

רגע לפני סיום הקילומטר ה-37,
אותו עברתי בפחות מ-7 דקות,
והופעתה של עוד תחנת ריענון,

שופעת כל טוב.

גם ספוגים היו "בתפריט",

ולפי התמונה הבאה רבים ניצלו אותם.

נראה שחזרנו לפארק בו רצנו בתחילת המרתון,

לפתע אני שומע עברית, וכך עוד ישראלים נכנסו לתמונה.

הקילומטר ה-39 מסתיים אף הוא,
שוב הקצב שלי יורד אל מתחת ל-7:30 דקות לקילומטר.

Ellen Mangnus (בגופיה הוורודה),
מסכימה איתי שיכל להיות יותר טוב,
אם הייתה לנו עוד קצת אנרגיה,
כדי לרוץ את הקילומטרים האחרונים.

השלט אומר ל-Rai שהוא יכול,
אבל מה איתי, האם גם אני יכול???

זה שהצלמים עומדים בצל זה אולי טוב להם,

אבל קצת מקשה עלי לצלם אותם בפעולה…

שער גדול של חברת התקשורת Tata,
שהיא אחת מנותני החסות הראשיים למרתון זה,
מבשר שסיימנו 40 קילומטרים.

השעון הרשמי מראה 4:28:17 שעות
והזמן האישי שלי לפי התוצאות הרשמיות הוא 4:25:33 שעות.

אנחנו נפרדים שוב מהפארק המוצל,

לטובת השמש והכבישים.

המצלמה "בעזרתה" של השמש, מפיקה תמונות מוזרות,

ותחנת ריענון נוספת,
מנסה לעזור לנו לסיים את המרתון בכבוד.

אחת ממחלקות המים מציעה לי לצלם אותי,

נו, שתהיה עוד תמונה,
מה רע חוץ מהפרצופים שאני מחליט לעשות בשלב זה,

אבל זה כמובן כבר לא אשמת הצלמת,
אז בכל זאת תודה!!!

די כבר עם הצילומים,
חוזרים לרוץ עכשיו.

גם בזמן אמת לא הבנתי לכבוד מה הייתה ההתקהלות,
אבל למה לא לחשוב, שלפחות חלק מהם היו שם, גם כדי לעודד אותנו.

אחרי יותר מ-4 שעות חזרנו אל השער האדום של טיימקס,
שמבשר לנו שעוד 1 ק"מ לסיום.

אנחנו ממשיכים לנוע בין תמונות חשוכות מדי,

לכאלה שהן מוארות יותר מהרצוי,

כשעוד שער מבשר לנו שאנחנו מתחילים את 500 המטרים האחרונים.

הכרוז עדיין חורז,
האם החרוזים היו באנגלית או בהולנדית אני כבר לא זוכר…

כמות השערים כבר ממש מוגזמת,
לפחות אם הייתי מבין מה כתוב על השער בתמונה הבאה…

בין כל הקהל שמחכה לרצים ולרצות,

אני מזהה את הדר שמחכה לבן זוגה עומר ברק,
כזכור מתחילת סיכום זה, בגללו אני בכלל רץ במרתון הזה.

הדר מצלמת בינתיים גם אותי. 
לדבריה, עומר עדיין לא סיים את המרתון.

הכניסה לאצטדיון כבר מולנו,

וגם אני מתחיל את הקפת הסיום.

שער הסיום כבר נראה באופק,

והנה הוא במלוא הדרו.
זמן רשמי 4:43:49 שעות, זמן אישי (נטו) 4:41:03 שעות.

יש מדליה,

יש גם תמונת סיום,

ואפילו שקית להתעטף בה כמו בסיום של כל מרתון.

עדיין לא מעט קהל מחכה בתוך האצטדיון לרצים ולרצות בדרכם לסיום,

אני מחליט לנסות לצלם קצת את הרצים והרצות בכניסה לאצטדיון,

האם "נשברתי" מהר כי רציתי כבר להגיע אל השתייה,
או  אולי כי בתת מודע זיהיתי בתמונה הבאה,
את עומר ברק נכנס אף הוא לאצטדיון – מי יודע…

בדיעבד, עומר מסיים בזמן רשמי של 4:50:00 שעות – 6 דקות אחרי,
אבל בזמן נטו של 4:38:06 שעות, כ-3 דקות מהר ממני.

בכל מקרה אני ממשיך אל המשקה האיזוטוני,
וזאת התמונה האחרונה שצילמתי ביום המרתון.

אני פוגש את עומר ועוד רצים ישראלים שסיימו הרבה לפנינו בדוכן שמירת החפצים,
אני כנראה כל כך עייף, שאפילו התמונה הקבוצתית המתבקשת לא יוצאת אל הפועל…

אני שוקל האם לחזור לאצטדיון, למשל כדי לעודד ולצלם,
את רצי חצי המרתון הישראלים שאני מכיר, למשל ירון רוכין,
אבל העייפות (פחות אומנם ממרתון ברלין) לא עולה בקנה אחד עם רצון זה…

אז נסתפק בכמה תמונות מהשייט, אליו הצטרפתי לירון ולרעייתו לילי ביום שאחרי,
קצת לפני שניפרדנו מאמסטרדם.

מראה התעלה שהזכירה לי את מרתון ונציה לפני יומיים,
נראה קצת יותר מרשים מקרוב.

אין ספק שיש מה לראות באמסטרדם גם לא תוך כדי ריצה…

גם בלונה פארק במרכז העיר פגשתי עוד ישראלים,
למשל רעות שביט וחלק מחבריה לקבוצת הריצה של צה"ל.
בימים אלו רעות מתכוננת למרתון שיקגו הבא עלינו לטובה – בהצלחה!!!

ניפרד מאמסטרדם בתמונה קבוצתית,
של חלק מהרצים והרצות הישראלים,
רובם מהקבוצה המאורגנת של מיזונו ישראל,
ששהו במלון בו גם אני שהיתי.

 

סיכום ומסקנות:
1. האקספו של מרתון אמסטרדם לא ממש מתקרב ברמתו ובגודלו לזה של מרתון ברלין,
כך שלא זאת תהיה סיבה לבחור באמסטרדם כמרתון מועדף.

2. מאחר ובאמסטרדם רצתי עם שתי מצלמות קטנות,
לעומת מצלמה אחת גדולה ואחת קטנה בברלין,
קשה לי להעריך את השוני בהקשר לקושי המסלול,
27 הדקות לטובת אמסטרדם בהחלט יכולות לנבוע מסיבת ההבדל של משקל המצלמות.

מבחינת הנוף לעומת זאת, נראה לי שהמסלול של אמסטרדם עדיף,
גם אם בחלק מהקטעים העירוניים קצת משעמם לרוץ יותר מפעם אחת לאורך המסלול.

בפרפרזה על שירו של נתן יונתן – טוב ללכת בדרכים:

העולם עגול ופתוח…
טוב לרוץ בדרכים

3. בהקשר לתחנות הריענון, ברלין עדיפה בהרבה,
תחנת מים כל 2.5 ק"מ, משקה איזוטוני כל 5 ק"מ (החלק של האיזוטוני דומה לאמסטרדם),
אבל בברלין הפירות (בננות ותפוחי עץ) מגיעים כבר אחרי 5 הקילומטרים הראשונים.

אני משוכנע שאם תחנות הריענון באמסטרדם היו כמו בברלין,
הייתי מצליח לרוץ יותר טוב ולסיים בתוצאה מהירה יותר,

עדיין בהשוואה למרתונים בישראל כמובן שגם אמסטרדם היא רמה אחרת…

4. כמות הקהל והעידוד כמו גם להקות עידוד/תזמורות וכו',
אולי טובה לעומת טבריה ותל אביב (דווקא ירושלים הפתיעה אותי שנה שעברה לטובה),
אבל לא מתקרבת לרמה של מרתון ברלין.

5. לא יודע כמה מרצי ורצות המרתון נשארו כדי לעודד את רצי חצי המרתון,
שהוזנקו אחרי שחלק מרצי המרתון כבר סיימו,
אבל לטעמי הנוהג במרתון ברלין של קיום מרוצים נוספים,
למשל מקצה הרולרבליידס יום לפני המרתון,
יותר הגיוני ומאפשר לרצי המרתון יותר אפשרות לצפות בהם.

קישורים קשורים
סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר