קבוצת "בעיניים אחרות" חזרה מהרפתקה בלב הקווקז. מסע אתגרי שהושלם על ידי חבורה אמיצה של אנשים, עיוורים ומלוויהם
מאת:יורם חן; צילומים: רונן גולן
• על ההכנות לנסיעה – כאן
שבנו מהרפתקה בלב הקווקז. קבוצת 'בעיניים אחרות' עשתה את זה. מסע אתגרי שתוכנן ונבנה במשך כמעט שנה, הושלם על ידי חבורה אמיצה של אנשים, עיוורים ומלווים, שיצא יחד למסע ראשון מסוגו, תוך התמודדות עם עוצמות הטבע, מעברי הרים גבוהים, לינת שטח ולוגיסטיקה מורכבת מאין כמוה.
הגשמת החלום של חזי רול ז"ל
חבורה אמיצה שנענתה לאתגר והגשימה חלום של חזי רול ז"ל, שהוביל את החבורה להרבה הישגים, עד שנהרג בתאונה. התכנית שנרקמה לה במשך כמעט שנה, שילבה מפגשי גיבוש והכנה בארץ עם טיולי יום ויומיים לאורך שביל ישראל, שבו צועדת הקבוצה כבר שנה שניה. בד בבד, התגבש לו טרק מוטרף בעומק השטח, שהתחיל בשני מסלולי יום לחימום הקנה.
היום הראשון התנהל עדיין בקווקז הנמוך, במסלול ארוך אך לא תלול מאגם בזלתי לכנסיית אנאנאורי שלצד הדרך הצבאית. אחרי ארוחת צהריים מאוחרת, הגענו לכפר קזבגי והתארחנו בבתי מקומיים. למחרת, יצאנו לעוד יום של התאקלמות, בהליכה מהכפר קזבגי לכנסיית השילוש הקדוש, עם כמה קטעים תלולים במיוחד.
טרק בגובה 2000 מטר
ביום השלישי התחיל הדבר האמיתי – ארבעה ימי הליכה בעומק השטח. הוקפצנו בשיירה של ג'יפים במעלה עמק סנו עד לכפר ג'וטה, והתחלנו את הטרק שלנו בגובה של 2000 מטר, כשהמטרה היא פסגת הר מוחאדזה הנישאת לגובה של 3300 מטר.
התגלגלנו לתוך יום של טיפוס מאתגר וארוך, שהתנהל במרוץ נגד השעון עד לפסגה, עם מעברי מים הכרחיים שחייבו שימוש בחבלים לאבטוח, שיפועים מטורפים, הליכה על סכין מושחזת של סלעי צפחה והגעה אל פסגה לוטה בערפל בנוף סוריאליסטי.
הירידה מהפסגה היתה קשה ותובענית לא פחות. קצת אחרי אור אחרון פגשנו את המחנה שלנו, מתחם אוהלים אלפיניים בעומק השטח, שהוקם במיוחד עבורנו. לאחר לילה בקמפינג המדוגם יצאנו לחצות מעבר הרים בגובה של 3100 מטר. נערכנו ליום ארוך מאוד, שלא ניתן היה לקצרו אפילו במטר אחד וחייב הגעה למחנה המדלג שלנו, שהוקם בצד המזרחי של הרכס. הייתה אנרגיה חזקה אחרי היום של אתמול, תחושה של הישג והמון כח.
ארוחה על שפת הנהר
הגענו לפסגה 15 דקות לפני התכנון והתענגנו על ארוחת צהריים שסחבנו איתנו. הירידה הייתה תלולה וארוכה והתעכבנו עם חברי הקבוצה ללטף שלוגיות וגושי קרח שטרם נמס. התחושה הייתה עילאית עם ההגעה למחנה, שהוקם בצד השני של הרכס העצום על שפת הנהר הגועש. באוהל חדר האוכל המיוחד שהקמנו הוגשה ארוחת הערב הטעימה.
למחרת טיפסנו בעמק קרחוני מקביל, עד למרגלות קרחון הר צ'אוחבי. דרך מעבר בולדרים קשה הגענו לזוג אגמי טורקיז מטריפים, שנראו, כמה סמלי, כזוג עיניים מכושפות, המסתכלות עלינו ומכשפות גם אותנו. חלקנו ירד לרחצה מקפיאת עצמות באגמים האלפיניים , מילאנו מים בנביעות והמשכנו לגלוש למטה. סיימנו את היום לאחר גלישה במורד עמק אחו לאורכו של הנהר הזורם אל המחנה שלנו. דרור, אחד החברים העיוורים בקבוצה, מאתגר אותי לרדת מההר עם עיניים קשורות, לחדד גם אצלי את הקושי, שלפעמים כנראה לא מספיק נהיר. אני נענה לאתגר ומשלים את היום בהליכה חשוכה, כאשר אייל מוריד אותי למטה בבטחה. בערב אנחנו עורכים קבלת שבת, הדלקת נרות עם קידוש של שחר תמיר על משקה צ'צ'ה מקומי ולאחר מכן שירי ארץ ישראל באוהל חדר אוכל, כשבחוץ מטפס לו הירח למיקומו הראוי, כיאה לט"ו באב.
הלילה היה גשום, אבל המאהל המקצועי סיפק את הסחורה והתחושה הייתה נעימה וכיפית, ללא רטיבות.
קמנו ליום בהיר ושמשי ואחרי א. הבוקר יצאנו לכמה שעות של הליכה רגועה מהעמק, כשהקטע האחרון יורד כבר לתוך היער העבות וגולש לנהר העצום בצידו השני של הרכס.
השלמנו את המסע! הרפתקה אנושית מדהימה עם חבורה של אנשים גדולה מהחיים שהעזה והצליחה, כשכל אחד מביא את עצמו במובן המלא והנקי ביותר, נותן את מה שיש לו בכל העוצמה והנחישות, אם זה בהובלה, אם זה בעזרה, בבדיחה, בחיוך, בעצה ואם צריך גם בהישענות. חברים ומתנדבים, משפחה אחת, עוזרים ונעזרים עד שלא ברור מי מוביל ומי מובל, כשמושגים של מגבלה פיזית, חושים, גיל וניסיון חיים, מטשטשים ומקבלים מימד אחר. לראות ולא להאמין. לא לראות, ולהאמין!
יורם חן, מארגן ומוביל המסע. אוגוסט 2012
טיולי אתגר והרפתקה www.yoramhen.co.il
