רפי פרחי חזר מטיול באיטליה וביקור בג'ירו ומיד התייצב להשתתף במרוץ התפוח בגליל. בדרכו השוטפת, המיוחדת והאין דברים כאלו מביא סיכום אישי ומהיר מהתחרות עצמה
מאת:רפי פרחי
בהחלט לא "פשוט" ובטח לא "טיול" ברמת הגולן "כי סוגרים לאופניים את הכבישים ואפשר לבלות…" איזה שטויות!
אבל – שלב זה שלב ואחרי חימום קצר, בכפר האומנים "אניעם", הופ: זינוק! ל – 53 ק"מ כאשר ה – 12 ק"מ הראשונים בירידה. הדבוקה מתחילה להגביר… ולהגביר… ומהר מאד, חבורה של כ – 100 רוכבי אופניים, יושבת על 50 קמ"ש קבוע, מגמת ירידה, לא בעיה. אבל, בהחלט בעיה !צריך 100% ריכוז, הכול מאד צפוף, מאד מהיר, כולם מפוצצים באנרגיות, רק שנצא מזה בשלום… ואז, מיכל (רוכבת מעולה), עוברת לשמאל, לא הבנתי בדיוק למה ומדוע אבל שמעתי פתאום "קולות נפץ" של קרבון. הבנתי שהיא "התרסקה" ( אח"כ הבנתי – טעות אנוש) וכולם צועקים "להמשיך… להמשיך", אוף – האדרנלין מעלה את הדופק עוד יותר.
התחלנו לטפס חזרה, 25 ק"מ עם רוח תופת בפנים, עליה שלא נגמרת, דבוקה קרועה לגזרים – קשה ! קשה ! סובלים בשקט ורק מסובבים ומסובבים – והנה,זה נגמר! איזה כייף שנגמר, היה קשה שלב הזה!!! יפה?כן, מאד יפה, רק חבל שלא ראיתי כלום חוץ מכביש, גלגלים ואת שעון הוואטים והדופק.
למחרת, שלב חדש שהתחיל מוקדם בבוקר. סבוב מדהים ביופיו ברמת הגולן, בין וואסט למרום גולן, לאורטל, ושוב לוואסט. סיבוב "נחמד מאד", של 21 ק"מ עם 250 מטרים טיפוס מצטבר בכל סיבוב. היה לי ברור לחלוטין, שגם פה, יהיו כמה קבוצות בתוך הדבוקה ש"יצעקו הצילו…", במיוחד שכבר בתחילת ההקפה – עליה מתונה, אבל קבועה, של 4 ק"מ… וכך באמת היה! רק מה, בסוף העלייה – ירידה. רוכבים עם דופק גבוה, לא כל כך בריכוז והופ: בתחילת הירידה בור עמוק שגרר התרסקות רצינית של מספר רוכבים. יוסי ואני חומקים, בעשירית השנייה האחרונה, שמאלה ויורדים לתעלה, עולים חזרה ברגל, מהר על האופניים ומנסים להדביק את הדבוקה שנשארה. כמה כבר נשאר… אני מסתכל אחורה… רואה רכבים ו"בלגן" ומפסיק לנשום… ומתחיל עם יוסי , בשארית הכוחות לחזור לדבוקה. כמה דקות ו – הצלחנו ! כיף גדול… אבל, הראש שלי במה שהתרחש לפני כמה דקות. הדופק גבוה רק בגלל שהכול היה מול העיניים, כל כך מיותר!
ממשיכים במרוץ חזק! חזק מאד בירידות ועובדים חזק, קצב קבוע, וואטים גבוהים בעליות. הקפה אחרונה מסתיימת, איזה כיף, רואים כבר את דגלי הסיום. רן צורח "זהירות בספרינט…" והדבוקה עצבנית, כאיל אנחנו לפחות בסיום של קאבנדיש בג'ירו דה איטליה. אני שם לב לזה ומחליט: אני לוקח אחורה… 100 מטרים לסיום, כולם מאיצים מאד חזק! למזלנו הרע, שוב התרסקות בספרינט. יוסי "אכל" אותה הפעם. דודו ואני נצלנו במזל.. למה??? כל כך מיותר!
היה מסלול אדיר ביופיו, עם רכבי ליווי כל הדרך, משטרה שסוגרת את כל הצמתים, כביש "סטרילי", פשוט – נפלא.
אחה"צ – שלב "נגד השעון" על כביש 98 ברמת הגולן. יאללה, איזו רוח. עד כדי כך שלשבת על ה"אירו-באר" יצר פוטנציאל נפילה. השלב הזה עבר בשלום, הרוב הצליחו לסיימו.
ואז, למחרת בשבת – הדובדבן שבקצפת: הקפות (לכל קטגוריה מספר הקפות שונה) סביב הקיבוצים בגליל העליון: עמיר – שמיר- נאות מרדכי – כפר בלום – שדה נחמיה. כל הקפה – 14 ק"מ. מסלול שטוח באופיו, רכיבה הכי הכי יפה בעולם… טוסקנה מקנאה. הפעם, אנחנו המבוגרים לקחנו יוזמת בטיחות והחלטנו שיהיה כבוד בדבוקה, אין עצבנות, אין אגרסיה וכוווולם חוזרים הביתה בשלום!!!
וכך היה. איזה כייף של רכיבת תחרות: 70 ק"מ על 38.9 קמ"ש ממוצע, סיבובים זהירים, סימונים על ידי כולם בזמן וכמובן: מאוץ סיום חזק, מאד מהיר והכי חשוב – נקי לחלוטין מתאונות, גדול!
חייב מילה לעידו סירקין וכל חבורת האנשים הנפלאה שלצידו:
אתם המארגנים "קרעתם" את עצמכם בשביל להביא, לקיים, לבצע – תחרות אופניים מסובכת כזו בגליל. בחרתם מסלולים בנוף, בין הפרדסים, בינות ישובים וקיבוצים – כיף גדול לרכוב אותם. חסמתם צירים, דאגתם לכל הלוגיסטיקה האינסופית – וראינו זאת בכול מקום. אין ספק, בארגון תחרות כזאת על ידכם, אתם מעלים את המודעות, הקשר, האהבה של אנשים "פשוטים" כמונו בחלק ארץ זה "הגליל העליון" ו"רמת הגולן".
חובה להחמיא לכם על הפרסים המקוריים:
• מקום 3- סלסלת משמשים.
• מקום 2 – סלסלת תפוחים
• מקום 1 – יין ודבש, הכול תוצרת יישובי האזור .
כל הכבוד לכם!!!
החלמה מהירה לכל ה"פצועים", רכיבה סופר בטוחה בהמשך.
כתבה של רפי פרחי על הטיול ביאטליה וביקור בג'ירו- כאן
רפי פרחי – רוקח במקצועו, ספורטאי בנשמתו ובעל זכויות על "אין דברים כאלו"
