בתחילת השבוע השתתף רון דרמון בתחרות בצרפת ובמהלך קטע הרכיבה התרסק עם אופניו. רון כתב לשוונג את סיכומו לאירוע ואביו, דורון, כתב את התחושות מהצד של המשפחה היושבת בישראל ומחכה לטלפון מהבן
מאת:רון ודורון דרמון
רון דרמון על התאונה
אני כבר "חבר כבוד" של תאונות בתוך תחרויות, אבל זו הייתה קצת מעבר למה שהייתי רגיל עד היום.
אני זוכר את ההתהפכויות "הילדותיות שלי" באליפות ישראל בגיל 12, ואת ההתהפכות הרצינית הראשונה בה שברתי שילדה בתחרות הקריטריון לאולימפיאדת הנוער בספרד. שנתיים לאחר מכן באליפות אירופה התהפכות נוספת שמנעה ממני פודיום אפשרי, אבל גם אז הצלחתי לסיים. הפעם זו הייתה תחרות שתיתן לי הרבה ניסיון להמשך התפתחותי כספורטאי עלית .
התחרות בסוף שבוע האחרון הייתה במסגרת הליגה הצרפתית, בה אני משתתף כ"שחקן רכש" במועדון הצרפתי ליווין (אני המנהיג של הקבוצה – בדיוק כמו בתחרויות רכיבה, הקבוצה שלי עובדת בשביל שאנצח). בתחרות הקודמת סיימתי במקום השלישי והפעם באתי לתחרות ב-Autun, היכן שהתקיימה אליפות אירופה בשנת 2006, במטרה לנצח כדי שהמועדון יצבור ניקוד נוסף ויטפס בדירוג הקבוצתי.
רון דרמון, שני מימין, לפני הזינוק
כמו תמיד ההתחלה הייתה במכבסה הרגילה, יצאתי מהמים חמישי ועם התחלת הרכיבה, במסלול טכני לא קל. הבנתי שאני הולך להיות ראשון כאשר ישבתי בנוחות בקבוצת בריחה, עם אנשים שהצד החזק שלהם הוא בהחלט לא ריצה (קבוצת הבריחה הצליחה להחזיק פער ניכר מהדבוקה במשך כל הרכיבה). לאחר כשני קילומטרים של רכיבה וטיפוס בשיפוע של כ-20% התחילה הירידה, שמסתיימת בסיבוב חד, במהירות של כ-50 קמ"ש. הצמיג הקדמי שלי התפנצ'ר בדיוק שהתחלתי להישען לצד הסיבוב. מי מבין הרוכבים שבניכם מכירים את ההרגשה בזמן התהפכות, כשמרגישים את הכאב עוד לפני הפגיעה בקרקע כי הלב שלך מאיץ את כל המערכות להתכונן ללא נודע.
בזמן ההתהפכות יכולתי להרגיש שמשהו שונה הפעם. הברך שלי הרגישה כאילו היא נתלשת מהמקום. שנייה לאחר מכן מצאתי את עצמי מנסה כמו תמיד לזנק שוב על האופניים ולראות אם אפשר לתקן את התחרות, אבל הכאב בברך לא אפשר לי לעמוד ופשוט נשארתי לשכב מתפתל מכאבים. כמה דקות לאחר מכן הייתי כבר בתוך אמבולנס בדרך לבית החולים בו מדברים רק צרפתית, ולצערי בתור בנאדם שמחזיק דרכון צרפתי, המשפט היחידי שאני מסוגל להגיד הוא: "אני רעב".
בבית החולים
לאחר כמה שעות בבית החולים שלא תרמו לכלום, עליתי על האוטו כדי לתפוס טיסה לספרד, ושם התחלתי לנתח את מצבי ולחשוב על שינוי התכניות שלי השנה. הספורט הזה טומן בחובו סיכונים לא מעטים, מי שלא מוכן אליהם לא יוכל לצאת מהם!
אז אני יודע שמצבי מצריך מנוחה, שזו התרופה היחידה שיש למצב של הברך שלי. אני גם יודע שפרקתי אותה וכנראה קרעתי חלקית רצועה. כמו שהג'י.פי.אס תמיד אומר, "מחשב מסלול מחדש" – זה בדיוק מה שאני עושה עם המאמן שלי, כאשר היעד הסופי לא השתנה, רק קיבל עוד עיקול בדרך.
בשם האב – דורון דרמון
אחרי אליפות אירופה שהתקיימה באילת, רון עזב את הארץ להמשך תוכנית האימונים שלו. אנחנו כהורים מחוברים אליו ברמה יומית, גם אם אני בלוח זמנים מטורף בין הילדים האחרים, האימונים לאיש ברזל או העבודה, אני מעודכן ברמת השעה כמעט. לפעמים, כשאני לא מספיק להתעדכן, גבי דואגת לעדכן מה, מי, איך ומתי – שרות מודיעין משפחתי.
אז התחרות הראשונה של רון בליגה הצרפתית, שמבחינתו זה כאילו הוא שחקן כדורגל שנרכש על ידי מועדון זר (אבל עם אלפית מסכומי הכסף שיש בעולם הכדורגל), עברה בהתלהבות רבה מצד המארחים הצרפתים, שהיו מופתעים מהביצועים של רון – מקום שלישי וניקוד חשוב למועדון שהוא מייצג. יומיים אחרי ביקשו שישתתף בתחרות נוספת.
התייעצנו בינינו, ועל פי המלצת המאמן החלטנו שרון ימשיך לשם. ביום שבת ידענו שהזינוק הוא לקראת 10:30 שעון ישראל, וחיכנו לשעה שתעבור ולקבל סימן חיים אחרי התחרות שהכול הלך כמו שהוא תכנן, שיש פודיום.
הסימן הראשון היה בעייתי. התקבלה שיחה, מטלפון חו"ל ולא מהטלפון של רון. כמה דקות לפני כן גבי אמרה "אני לא רגועה…". כל פעם שתחרות כזו מתקיימת הפחד שלנו הוא מקטע הרכיבה, מתוך ידיעה שזהו קטע עם סיכון גבוה לתאונה.
כאשר ענו בצד השני ואמרו לי s'il vous plait (בבקשה), הבנתי שיש בעיה. ברגע שדיברתי עם רון הוקל לי, כי הקול שלו, למרות שנשמע כואב, היה צלול ושקול (הוא אמר לי "אף אחד לא מדבר פה אנגלית…").
אחרי שהבנו את הפציעה שלו בכלליות, הסברתי לאחות בצרפתית שתיתן לו כדור נגד כאבים, המעט שאב יכול לעשות עבור הבן שלו שנמצא אלפי ק"מ ממנו. אחרי זה דיברנו עם המארחים שלו, שהתייחסו אליו ממש בצורה מקצועית ודאגו לו עד העלייה למטוס חזרה לבסיס האימונים שלו בספרד.
ביום שני רון ביקר במרפאת מומחים בספורט (שבה מטופל גם הטניסאי רפאל נדאל). האבחון הראה שמחכה לרון מנוחה של כמה שבועות ללא הפעלה של הרגל כלל.
אנחנו מגדלים ספורטאי עלית, והמחשבה הזו תמיד קיימת: שהפציעה יכולה להופיע, בין אם בתאונה ובין אם באימון. אנחנו צריכים לדעת להתמודד עם זה כהורים, וכמי שמנהל אותו באותו זמן, זה לא קל.
כעת אנחנו ממתינים שרון יחזור לתקופת התאוששות, אבל כמו שיריב הלר מנייקי, שתומך ומלווה אותנו, אמר לי אחרי שדיווחתי לו: תסתכל על חצי הכוס המלאה, הוא יגיע הביתה ויהיה לכם בן בבית לאיזו תקופה…
31/5/2012
רון דרמון – טריאתלט עלית, מקום רביעי בנוער בעולם ב-2011, סגל אולימפי של ישראל, סגל עתודה 2016 של איגוד הטריאתלון העולמי
דורון דרמון – אב לחמישה כולל רון, מנהל את הלוגיסטיקה של רון, טריאתלט בקבוצות הגיל ואיש ברזל בעצמו/
