הגדרה של חיים טובים יכולה להשתנות על פי מעגלים חברתיים אבל ישנם כמה דברים חייבים להרכיב אותם. בתרבות ספורט הפנאי הרכב ההגדרה הוא קל מאוד: פעילות ספורטיבית עם אפשרות הולמת להתאוששות טובה ושיפור באיכות החיים. בבית המלון דוד אינטרקונטיננטל בתל אביב ראיתי את כל אלו ויותר
מאת:יאיר בן עמי
כשסיפרתי לזוגתי כי הוזמנתי לארוחת שף בבית המלון היא ביקשה להצטרף. כשהתברר שלא תוכל היא גילתה קנאה מפרגנת אבל כששבתי הביתה וסיפרתי לה על החוויה היא שכחה מהארוחה שהפסידה בזכות הסיפורים על האנשים שפגשתי.
ג'ון דונלי הוא השף של המלון. הוא עלה לארץ בעקבות אהבה לה נישא ועימה הוא מגדל שני ילדים. בבית המלון הוא עובד כשף מאז הגיע לישראל. אם בחמש קם צייד ויוצא את ביתו, דונלי קם שעה לפני הצייד ואכן יוצא את ביתו אך בדרכו למטבח בבית המלון. לאחר סיבוב בבית המלון, בו הוא בודק כי היום החל בצורה מסודרת, הוא יוצא לאימון ריצה או רכיבה, לעיתים עם חברו הטוב אריק טאוב ורק לאחריו הוא חוזר למטבח לנצח על הצוות שמכין את האוכל לאורחי המלון.
דונלי השלים את הישראמן סמסונג 2012 לאחר שהשלים את חצי המרחק שנה קודם. הוא גם רץ במרתון ווינר ירושלים 2012 (המקצה המלא) והוא יותר התפלא מהשאלה שלי (איזה מרחק הוא ירוץ במרתון ג'ילט תל אביב?) מאשר אני מתשובתו. עבור דונלי יש רק מרחק הכי ארוך בכל תחרות: "זה בזבוז זמן לבוא לתחרות ולא להתחרות על כל המסלול" הוא אומר מול גבותיי המורמות. מעבר למרתון ירושלים (שנה שנייה ברציפות) ומרתון תל אביב אותו ירוץ השנה בפעם הרביעית(מקצה מלא בכל פעם שהתקיים), מרתון טבריה אותו השלים 3 פעמים, הוא השלים מרתון בשיקאגו, המארין קרופ בוושינגטון וגם את הר לעמק בישראל. אפשר לקבל את הרושם כי דונלי הוא סוג של קפצון חסר שלווה המחפש את האקשן בכל רגע אבל כשישבנו בארוחת הצהריים המפנקת (בלוטות הטעם שלי דיווחי על חגיגה שנחרטה באותיות של זהב ועמוק בספרי ההיסטוריה של חיכי) הוא התגלה כאיש שיח שלוו במידה המתאימה לסצנת מדיטציה על פסגת הר ירוק אי שם במקום ששמו כנראה שלווה לנד.
זו השנה ה- 25 שלי בסצנת הספורט הישראלית ופגשתי אין ספור ספורטאים שלקחו את ספורט הפנאי, כתחביב, לקיצוניות אבל אני חייב להודות כי עם כל ההשקעה, אהבת הספורט והשעות שהוא מבלה בריצה ועל האופניים דונלי יצר אצלי רושם של אחת מהדמויות המאוזנות ביותר שפגשתי בכל השנים. ייתכן ויש לזה קשר לעובדה שהוא השף של מלון דוד אינטרקונטיננטל כעשור וחצי. מדוע? משום שמדיניות המלון היא לעודד את עובדיה לעסוק בספורט.
דויד כהן הוא מנהל המלון ולאורך כל הארוחה הוא מדבר בהתלהבות על ריצות למרחקים ארוכים, שיטות אימון חדשות והחיבור בין עולם העסקים, ספורט פנאי ואיכות חיים. הוא מעלה סרטים על הטאבלט כדי לשתף אותנו בהתרגשותו מספורטאים, תחרויות או סצנות חדשות.
יעל רון, מנהלת השיווק ומכירה של המלון גם היא רצה למרחקים ארוכים ומספרת לי על כמות העובדים המתאמנים באופן קבוע והחשיבות שלהם, כהנהלה, לתמוך בפעילות הספורטיבית של העובדים ולא רק במילים טובות אלא בפעילויות של ממש. אי אפשר שלא להדבק בהתלבות של כהן ורון כשהם מדברים על הפעילות הספורטיבית שלהם ומדיניות עידוד הפעילות הספורטיבית בבית המלון.
באווירה כה מפרגנת ומעודדת ספורט כבר לא הופתעתי, אבל התרגשתי, לשמוע על שמואל הברמן העובד במטבח הקר של בית המלון מאז שנת 1999. הברמן הוא טבח דרגה 2, שחקן תיאטרון, לבעלי צרכים מיוחדים, בזמנו החופשי, מטייל באופן עצמאי להודו וסין מדי שנה כדי לחלוק את וחולק את ניסיונו עם צוותי משלן.
לאחרונה נבחר הברמן להיות נושא הלפיד האולימפי בראשם של 8000 אנשים מעוררי השראה. אני לא מכיר הרבה אנשים בעלי יכולות פיזיות מושלמות שהיו יכולים לעשות את כל אלו במסגרת של חיים שלמים אז העובדה כי הברמן הוא חרש, בעל ליקוי ראייה ותסמונת אשר וגדל במשפחה בה הוריו וכל אחיו ובכל זאת צלח את מערכת החינוך הרגילה ולאחר מכן הגיע לכל ההישגים שנפרטו הרטיטה בי פינות השראה המתעוררות רק מול הקצה העליון של המיוחד והטוב שבעולם.
כשיצאתי שוב לרחוב, כשאני עוד מעכל את הארוחה המפנקת אבל בעיקר את המסגרת התומכת, מעוררת ההשראה והמרגשת של בית המלון חשבתי כי זהו בדיוק מקום העבודה בו הייתי רוצה להיות כצרכן של תרבות הפנאי הספורטיבית אבל לא פחות מזה הסכמתי עם עצמי כי זהו המקום שיארח אותי בצורה הנכונה ומתוך הבנת צרכיי לפני תחרות בה אני משתתף ולא פחות לפני תחרות שאגיע לסקר. האווירה בזכות האנשים מעצימה את חווית הספורט.
במרתון ג'ילט תל אביב 2012 יזנקו כשלושים מעובדי מלון דיוויד אינטרקונטיננטל תל אביב למקצים השונים. למעשה זה כמעט 10% מכלל עובדי המלון.
יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת
