בכל נעל שרכשתי עד היום חיפשתי בעיקר תכונה אחת: יציבות. וכך, סקפטי, יצאתי לבחון את הלונר אקליפס+2 של נייקי
מאת:אילן גולדמן
אני חייב להודות: לפני כחודש, כשהחזקתי בידי את קופסת הנעליים הכתומה של נייקי, לא הייתה לי תקווה. אני אמנם לקוח נאמן של החברה (כמו של כל החברות האחרות) כבר שנים רבות, אבל הפרסומות הענקיות של הלונר אקליפס+2 שהביטו עליי מכל קרן רחוב, לצד הטעם החמצמץ שנשאר לי מהילולה דומה שבגללה רכשתי את הלונר אקליפס המקוריות והתאכזבתי, הותירו בי צלקת של ספק.
כל מה שרציתי היה נעל שתתמוך לאורך זמן בקריסה הקלילה של רגליי פנימה. הלונר אקליפס המקוריות התיימרו לעשות בדיוק את זה, אבל אחרי כמה אימונים בגבעות ובמדרונות הכרמל, הנעליים התרככו והתרחבו להן, הרימו דגל לבן, וביקשו להישאר בארון. קיבלתי את רצונן והתחלתי להשתמש בהן אך ורק באימוני כביש מהירים – בגלל הסוליה הסופר רכה שלהם ותו לא.
כשנעלתי את הלונר אקליפס+2 לראשונה, זה היה לרגל ריצה בפארק הירקון. נעלי הנייקי סטרקטור הוותיקות שלי, מאוכזבות מהבגידה, התחפרו מתחת לכורסא והביטו בקנאה: "אל דאגה", אמרתי להן, "אעשה כמה טסטים על הבובה החדשה ואחזור להזין אתכן בבוץ שאתן כל כך אוהבות ללעוס". שיקרתי להן – פשוט עוד לא ידעתי את זה.
התחושה עם הלונר אקליפס הייתה בלתי נתפסת: זה היה כאילו דחפתי את הרגל לתוך ערימה של שמיכות פוך ואז הידקתי אותן עליה. "נוחות מטורפת", חשבתי, "הם באמת הזכירו משהו לגבי איזושהי מערכת התאמה של כפפה בתדרוך". החלטתי שזה כנראה המלכוד. נצרתי במוחי את התחושה ורשמתי הערה באייפון. "לפחות הן נראות טוב", התנחמתי, רגע לפני שיצאתי להשוויץ בהן בפארק.
מיד עם הצעדים הראשונים הרגשתי שהן יותר קלילות מאימן המגושמת. אחרי החימום לא יכולתי להתאפק, סחטתי את המצערת לפחות מ-4 דקות לק"מ, לראות איך אני מכשיל אותן בפנייה הבאה. כלום. הכפפה הארורה נועדה להישאר הדוקה לרגל. כשראיתי שזה לא עובד התחלתי לנסות לדמיין כאבים, התרופפות של הנעל, משהו… אבל שוב אין עונה ואין מענה, הנעל רוצה אותי ולא מוכנה להרפות. באופן שהפתיע אותי, לקראת סוף האימון, החלטתי לתת להן הזדמנות נוספת. כשחזרתי הכנתי אותן על יד הדלת. זה היה יותר מידי ל"סטרקטור" הישנות, גיליתי שהן ניסו להטביע עצמן באמבטיה – לשווא.
בדרך למסיבת העיתונאים של מרתון תל אביב תכננתי שבוע אימונים לא פשוט שיכלול הרבה שטח, המון עליות ומדרגות, כבישים מפותלים, אינטרוולים ומה לא. העמדתי את האקליפס למבחן חייהם, ואני מודה: רציתי לראות אותן נכשלות. באופן לא מפתיע בכלל, בכל קטע כביש מהיר שביצעתי, הלונר ספגו כפי שרק הן יודעות: ברכות, בטבעיות, עם החזרה קפיצית ומבוקרת. סוליית הקצף, "הלונרלון", שוב הוכיחה את עליונות הכביש שלה – חזרתי מהאימונים עם ברכיים טריות וללא כאבי מפרקים. בעליות ובאימוני המדרגות בעזריאלי (לקראת הטיפוס למצדה), לעומת זאת, לא יכולתי להיות לגמרי מרוצה מהאקליפס. הן היו מעדיפות את המעלית. אחרי הכול זו עדיין נעל אימונים שנועדה לשחד אותי ברכות שלה – קלה היא לא.
דגם גברים
ההפתעה הגדולה שלי ביותר מהלונר הגיעה בגזרת הבוץ. אני בכלל לא משוכנע שאדריכלי הנעל אי פעם חשבו שהיא תיאלץ לעבור יותר משבילי העפר של הסנטרל פארק ודומיו, אבל בארון שלי כל נעל יודעת: או שתעבדי בכל הגזרות, או שדינך יהיה באמבטיה, בבידוד, ליד ארגז הצרכים המסריח של החתול. הלונר לא אכזבו: בשלוליות הירקון, בבוץ העמוק של הרי הכרמל, בשבילי המדבר הצהובים של הנגב, אפילו במרומי הבזלת של הגולן – הנעל לא נשברה, לא קרסה פנימה, לא החליקה, ויעידו על כך כל חבריי שהגיעו מצוידים בנעלי שטח "מיוחדות" ויצאו נבוכים מול "הסוליות הדביקות" של האקליפס.
האקליפס ואני יוצאים כבר חודש. האהבה מלבלבת למרות כל הבוץ שנכנס בינינו. אחרי חודש של שימוש רציף, אני בדרך כלל רגיל שהנעל מבקשת להיפרד. אלו החיים. אך הנעל השחורה הזו קורצה מהזן המתמיד. הרכות והקשיחות יוצאות הדופן עדיין שם. גם חיבוק הכפפה. והכי חשוב: התמיכה חסרת הפשרות של הלונר אקליפס+2, זו שגרמה לי לנטוש את הדגם הקודם, עדיין לא נעלמה.
מבחינתי, הנעל הזו היא סוג של בשורה לאלו מאיתנו שמחפשים נעל תומכת קריסה, שתהיה גם רכה ובולמת, ולא מוכנים להתפשר. לפני שהכרתי את הדגם הזה נאלצתי תמיד להקריב את הרכות לטובת התמיכה הנוקשה בקריסה שלי. הרבה פעמים זה כאב. החודש, הכול סוף סוף זורם כמו שצריך – ברכות וביציבות.
מאפיינים:
הפיט (Fit): מערכת התאמה דינאמית שמשלבת "אצבעות", חומר רך שעוטף את מרכז כף הרגל ואת הקשת ומתחבר לשרוכים. מערכת ה-Fit זזה עם הרגל, מספקת "התאמה של כפפה" ומפחיתה את המרווח בין כף הרגל לגוף הנעל.
סטביליטי (Stability): מערכת תמיכה צפה בעקב (צורה של פרסה מקיפה את אזור העקב). המערכת זזה עם העקב, מאפשרת התאמה נוחה, מונעת מהרגל להתגלגל פנימה או החוצה יתר על המידה, ומפחיתה את פרונציית היתר או הסופינציה. תמיכה דינאמית במרכז הסוליה מעניקה יציבות ללא נוקשות או תוספת במשקל הנעל.
קושיונינג (Cushioning): מערכת שיכוך הקצף "לונרשיון" נועדה להעניק תמיכה סופר רכה והחזרה קפיצית ונעימה.
מחיר: 699 שקלים.
משקל: 306 גרם למידה 43.
דגם נשים
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
