הפנים קפאו, הידיים השתתקו, הרגליים איבדו תחושה, האף נזל, העיניים דמעו… עשרות סיפורי הגבורה עוד יסופרו כאן בהמשך אבל בינתיים – הנה מקבץ כותרות מישראמן סמסונג 2012 שייזכר לעוד הרבה שנים כאחד מאירועי הספורט הקשים והאתגריים

מאת:מערכת שוונג

כל התמונות וכל התוצאות של ישראמן סמסונג 2012

איזו תחרות, איזה משתתפים ומשתתפות, איזה קושי, איזה אירגון, איזו ליגה!

כמו שאמר רפי פרחי המנהל הספורטיבי עשרות פעמים ביומיים האחרונים: "אין דברים כאלה". הנה כמה סיפורים קטנים, של אחורי הקלעים (סיפורים מלאים יעלו בשוונג בשבועות הקרובים).

1. נתחיל מהסיפור הענק – הקור. מני קיסלסי המאמן של "אילתים", אחראי המתנדבים והתחנות, ואילתי בדם, אומר שיום כזה קר לא היה באילת כבר 18 שנה.

למעלה ב- T2 התחיל הבוקר עם 1-3 מעלות (למשוגעים שרכבו מספיק מהר כדי להיות שם בשעה 08:00). בהמשך "הפשיר" והטמפרטורה עלתה ל-4-5 מעלות. קור אימתני, שאליו יש להוסיף את אלמנט הרוח בפנים ובירידות. האנשים שחשבו שיפשיר ויתחמם למעלה ולא התלבשו כראוי, לא סיימו את התחרות הזאת. בחירת לבוש נכונה, ובעיקר חולצה טרמית מתחת לבגדים או מעיל רוח מעליהם היו שווים בתחרות הזאת יותר מ- 3 חליפות שחייה, אופני נג"ש ב-40,000 ש"ח ונעלי ריצה – ביחד.

הפנים קפאו, הידיים השתתקו, הרגליים איבדו תחושה, האף נזל, העיניים דמעו. קור! קור! קור!

נורמן סטדלר הגרמני, מנצח פעמיים באליפות העולם באיירונמן בהוואי, אורח הישראמן, נסע בג'יפ של פרחי על המסלול וסירב לפתוח את החלון מרוב קור. הוא אמר שבחיים לא ראה תחרות בתנאים כאלו ועל מסלול כזה. בטוויט אחד מתוך הרכב לגרמניה הוא תיאר את מה שראו עיניו, ומיד ענו לו עשרות ומאות אנשים מגרמניה ומשאר אירופה בשידור חי – איפה נרשמים? – הם שואלים.

2. הקור לא הפריע למרטין ואן קוי ההולנדי, צעיר בשנות השלושים לחייו, שעד לאחרונה רכב בקבוצת אופני כביש מקצוענית בהולנד, להתפוצץ על מסלול הרכיבה בחצי ישראמן ולגרום להרי אילת להשפיל את עיניהם, עם 2:56. היחיד שירד מ-3 שעות (כולל רוכבי השלשות). ואן קוי סיים רביעי בדירוג הכללי בחצי הישראמן.

הקור לא הפריע למי שהיה סגן אלוף ישראל (שלוש פעמים)- עמוס וולף (וחלק מהשלשה המנצחת בחצי המרחק)- לגמוע את 90 הק"מ עם העליות ב-3 שעות חלק, וגם לא לרורי מגווייר האירי שגר בלונדון לחרוש את הרכיבה גם כן ב-3 שעות. מגווייר ניצח את מקצה חצי המרחק האישי. הג'חנון טחן את ההרים ב-3:02.

הקור גם לא הפריע לליאור זך-מאור להתפרע במרחק המלא עם זמן של 5:53 באופניים.
ליאור אמר "רק רציתי לפתוח פער מספיק גדול באופניים". "רק"? זאת הייתה רכיבה מדהימה של מומחה.

3. אבל הקור גם גבה קורבנות. עשרות פונו ברמות שונות של היפותרמיה. שמונה, ששרדו את הקור ושנחישותם פלדה מחושלת, הורדו ממסלול הרכיבה כי לא הצליחו לעמוד בזמן ה-CUT OFF – שיועד להיות לכל המאוחר בשעה 17:30 ב-T2 בנטפים.

המשתתף שהיה קרוב מכולם להגיע ל-T2 בזמן היה זקן משתתפי הישראמן המלא, בן 64. כל שאר ה"נחתכים" שהיו הרחק מאחוריו (שבעה במספר), הורדו כבר מהמסלול, אך הוא עוד המשיך. עוד היה לו סיכוי. אחד מאנשי שוונג נסע מאחוריו עם אורות גדולים, ואחריהם פמליה של רכב האיסוף, רכבו של אילן אולמן מנהל תחום האופניים ושלוש ניידות משטרה עם צ'קלקות מהבהבות. על 20 קמ"ש. השעה כבר תקתקה 17:30 ו-T2 כבר היה במרחק נגיעה. אולמן לחץ. תוריד אותו! זקן המשתתפים הוא קרוב משפחה של איש שוונג שאחריו, והתחיל משא ומתן ותחנונים. תן לו רק את הירידה. הוא כבר ב-T2. איך מורידים אותו מהציר קילומטר לפני T2? בסוף נעשתה עסקה – ירידה אחרונה, הוא מגיע ל-T2 ולא ממשיך. שעת היעד חלפה. אבל אם יש עוד עלייה, הוא יורד מהציר…. ואז העלייה הגיעה. זה נגמר… עם אבן בגרון ודמעות בעיניים הורד זקן המשתתפים מהמסלול, קפוא, נחוש, כעוס, ממורמר. איש שוונג נאלץ להוריד את קרובו המבוגר אחרון מהכביש, כשני קילומטר לפני T2. אילו היה ממשיך לרכב היה מאחר ב-8-10 דקות.

הגבורה של כל הישראמנים הייתה דוגמה ומופת. הגבורה של המתחרים שנחתכו ממסלול האופניים עומדת אולי מעל לכולם. הם שרדו את הקור יותר שעות מכולם, הם היו על שפת הבאר אך לא שתו ממנה. אלמלא הקור הנורא, כל אחד ואחד מהם היה מגיע לנקודת ההחלפה הרבה לפני שעת החיתוך – זה לא מוטל בשום ספק. כולם שילמו מחיר לקור, אבל הם שילמו את המחיר הנורא מכל. העבודה האדירה שהם עשו הייתה השראה לכולנו. סיימו או לא – הם מנצחים בתחרות הזאת.

4. ויש את הסיפור על הספרדי שעל קו הסיום הציע נישואים לחברה שלו לתשואות הקהל הגדול.

5. ויש את האישה שחיכתה על קו הסיום לבעלה עם שני תינוקות תאומים קטנטנים עטופים בבגדים ושמיכות בעגלת תאומים, עם שלט.

6. ויש את האחים ירון ודרור פלטין ששחו יחד 3.8 ק"מ, רכבו יחד 180 ק"מ, רצו יחד 42.195 ק"מ וסיימו יחד מחובקים את הישראמן, בלי ששנייה מפרידה ביניהם.

7. ויש כמובן את בנצי וחי. הסיפור המדהים על בנצי שהחלים מסרטן, ועשה את הישראמן המלא בשנה שעברה, והבטיח לחברו ומטפלו העיוור חי גיטה, שהם עושים יחד את הישראמן ב-2012. השניים שחו יחד, רכבו על אופני טנדם ורצו ביחד את חצי הישראמן, עד לסיום. בנצי וחי סיימו את חצי הישראמן. ביחד, בטח ביחד!

8. ואת הסיפור של התחרות עד ההקפה האחרונה בין תום מרמרלי לליאור זך מאור בישראמן המלא, כאשר תום הצעיר מנצח בסוף בפער של מעט יותר משלוש דקות.

9. ואת הסיפור של חברתו של תום, מרים בר-און שסיימה שלישית מבין הנשים במקצה המלא, קפואה עד העצמות עם פנים מאובנות מקור ולחיים שטופות דמעות.

10. ואת הסיפור של מרי אליאס, מהטובות ברצות ישראל ב-10,000 מ', שהגיעה בשעה 22:00, בלילה לפני התחרות בטיסה מהמרכז, אחרי שחברתה נפצעה ולא יכלה לרוץ בשלשה בחצי ישראמן. מרי שרפה את מסלול הריצה בחצי המרתון עם זמן נטו של 1:22 שעה- חוץ ממנצח חצי הישראמן רורי מגווייר, התוצאה של מרי הייתה המהירה ביותר כולל הגברים שרצו בתחרות הזאת. השלשה של מרי, רותם ותמר הייתה השלשה הנשית המנצחת בחצי הישראמן.

11. ואת הסיפור של רותם עמית בת ה-16 ששחתה בשלשה במרחק המלא וקרעה לגזרים את כל הגברים והנשים במסלול עם זמן נטו של 50 דקות.

12. ואת הסיפור של שחקן הכדור-מים והשחיין טל סנונית, בשנתו ה-50, ששחה בשלשה, ומבין 500 איש שזינקו למקצה חצי הישראמן, יצא ראשון מהים, כמעט שתי דקות לפני הבאים אחריו.

13. ואת הסיפור של ההתגייסות של מערכת הביטחון לפתוח את כביש 12 במיוחד לישראמן, ולסמן באנשי ונשות הישראמן את גבולה הדרומי של מדינת ישראל.
מספרים שהצבא העלה לאוויר מזל"טים, צפלינים,והעמיד בכוננות יחידות שלמות לאורך ציר הרכיבה, אבל עם רדת החשיכה הסיפורנגמר. הצבא והמשטרות סגרו את הציר, מפקדי האזור נתנו הוראה – ציר 12 מתפנהמיידית. הלחץ על מנהל תחום האופניים נחת כמו מכבש. כולם יורדים מהמסלול.

14. ואת הסיפור של ההתגייסות של סמסונג, אדידס ישרוטל, עיריית אילת ואחרים.

15. ואת הסיפור של המעקב ברשת לייב אחרי התחרות, הראשון בתולדות מדינת ישראל, שאפשר לאלפי אנשים לעקוב בזמן אמת באינטרנט אחרי יקיריהם, חבריהם, וסתם להתעניין – בצומת שיזפון (הסיבוב של המרחק המלא בנקודת ה-80 ק"מ של קטע האופניים) נראו אנשים עומדים עם מחשבים ניידים, פתוחים על הלייב טרק והשידור של אתר שוונג כדי להתעדכן היכן חבריהם והמובילים.

16. ואת הסיפור של עשרות המתנדבים, כולל אלו ששרכו למתחרים את נעלי הריצה ומשום שאצבעותיהם הקפואות לא אפשרו להם לעשות זאת בעצמם.

17. ולשעת לילה מאוחרת, עוד סיפור אחד אחרון לעת עתה – הסיפור על איש הברזל שהגיע ל-T2 כחצי שעה לפני ה-Cut Off, פתח את שק הציוד שלו, ביקש וקיבל עזרה בהוצאת ושריכת נעליו.

מתוך שק הציוד נפלה גם מצית עם סיגריה מנוילנת. שאלו אותו – מה זה? הוא ענה "עזוב, זה לאחר כך. תעזור לי עם הנעליים." ואחרי שנעליו נשכרו, פתח איש הברזל הזה את הניילון, לקח את הסיגריה ביד, ובקור של 4 מעלות לפנות ערב בעין נטפים בואך אילת, הדליק את הסיגריה, וישב לעשן אותה עם השקיעה. גמר האיש את הסיגריה, יצא לרוץ מרתון, וסיים בתוך מגבלת הזמן. ישראמן! וזה סיפור אמיתי.

אז תגידו לי אתם, יש דברים כאלה?!