מאות רצים ורצות התייצבו ביוסטון למבחנים האמריקאים למרתון האולימפי. זה נגמר בקרבות ראש בראש על הכרטיסים ללונדון

מאת:חגי אשלגי

אצל אמריקאים אין חוכמות ואין "קריטריונים". כמה מאות רצים ורצות קבעו את המינימום להשתתפות במבחנים האמריקאים למשחקים האולימפיים, ובשבת בבוקר הם התייצבו למרתון ביוסטון, שבסופו נקבעו שלושת הרצים ושלוש הרצות שייצגו את ארה"ב בלונדון.
עבור חלק מאותם מאות רצים, עצם ההשתתפות במבחנים היא משאת נפש ממש. אבל מראש הייתה קבוצה לא גדולה של רצים ורצות שרמזו בשנים האחרונות שהם מעל כולם.

גברים

בשעה שמונה, שעון יוסטון, זינקו הגברים. רץ המרתון האמריקאי המהיר ביותר בשנים האחרונות – ריאן הול – הכתיב מההתחלה קצב מהיר. לא נקפו דקות רבות עד שנותרה עמו חבורה מצומצמת ואיכותית. במחצית הדרך עמדה החבורה על 1:03:25 שעות – קצב מסחרר. במחצית הדרך הם כבר היו ארבעה. הול עצמו; מב קפלזיגי (אמריקאי יליד אריתריאה) שניצח במרתון ניו יורק ב-2009 וזכה במדליית כסף במרתון האולימפי ב-2004; דת'אן ריצנהיין שמתגאה בשיא אישי של 2:10:00 ממרתון לונדון; ואבדי עבדירחמאן – גם הוא מהגר שהתאזרח בארה"ב.

עבדירחמאן, יליד סומליה בן 34, הוא אמנם רץ מחונן אך התוצאות שלו במרתון אינן מרגשות (בלשון המעטה) כבר כמה שנים, האיכות העיקרית שלו מתבטאת במרחקים קצרים יותר, והגיל שלו מתקדם. אמנם גם קפליזגי לא ילד (בן 36), אבל לזכותו עמדה העובדה שהוא קבע שיא אישי במרתון לפני חודשיים בלבד בניו יורק.

למרות זאת, כשנקפו הקילומטרים, ריצנהיין היה הראשון שאיבד קשר עם המובילים. מכאן נראה היה שהשלשה הראשונה סגורה. אלא שלקראת הסיום החל עבדירחמאן לגווע במהירות. מיד אחר כך לחץ קפליזגי על הגז, וגם הול התקשה להישאר איתו.

קפליזגי סיים ראשון עם שיא אישי נוסף (בתוך חודשיים) של 2:09:08 שעות, ריאן הול שני עם 2:09:30 שעות ועבדירחמאן החזיק בקושי מעמד במקום השלישי עם 2:09:47 שעות. ריצנהיין סיים רביעי עם שיא אישי שכולו דמעות – 2:09:55 – וללא כרטיס אולימפי.

על קו הסיום התמוטט ריצנהיין בבכי תמרורים. השיא האישי החזיר אותו מתקופה ארוכה של פציעות. רק 8 שניות הפרידו בינו לבין הנבחרת האולימפית האמריקאית. עתה נראה טבעי שריצנהיין, שקבע 12:56 דקות ב-5,000 מטרים בשנת 2009, יתמודד על מקום בנבחרת האמריקאית ל-10,000 מטרים.

שאלה שתופנה בעתיד לעבדירחמאן תהיה אודות שותפו לאימונים, מרטין פייגן, שלאחרונה דווח כי נמצאו בדמו חומרים אסורים. לבסוף, קצת היסטוריה – היה זה המרתון הראשון שבו ארבעה אמריקאים יורדים מ-2:10 שעות.

נשים

הנשים זינקו רבע שעה אחרי הגברים, על אותו מסלול. בניגוד לגברים, שהתחילו מהר, דבוקה לא קטנה של נשים נעה בקצב איטי יחסית במשך כל המחצית הראשונה. בחצי השני התחיל הניעור, שבסופו נותרו ארבע בנות מלפנים.

מארבע – שליין פלנאגאן (שיאנית ארה"ב ב-10,000 מ' ושנייה במרתון ניו-יורק 2010); דזירה דאווילה (שנייה, עם ריצה נפלאה, במרתון בוסטון 2011); קארה גאוצ'ר (בעלת שיא אישי של 2:24 במרתון, כשנה אחרי לידה); ואיימי הייסטינגס (מקום שני במרתון לוס אנג'לס במרץ 2011 עם 2:27) – תצאנה שלוש.

הייסטינגס התחילה לאבד קצב, אבל בכוחות מחודשים פרצה קדימה להובלה. אלא שהפריצה לא החזיקה די זמן. היא חזרה לגלוש לאחור, ושלוש הגדולות – דאווילה, גאוצ'ר ופלנאגאן – נלחמו ראש בראש, כאשר הכרטיסים שלהן לאולימפיאדה כבר נראו מובטחים.

הדקות נקפו וגאוצ'ר התרחקה, חזרה, ולבסוף התרחקה שוב. פלנאגאן ודאווילה נאבקו על הניצחון. בקילומטר וחצי האחרון, פלנאגאן, עם נחישות דורסנית ויכולת מסלול עדיפה, ברחה לדאווילה ולניצחון.

בסיום פלנאגאן (2:25:38 שעות), דאווילה (2:25:55) וגאוצ'ר (2:26:06 שעות) חגגו את הכרטיס ללונדון. שיאנית ארה"ב במרתון, דינה קסטור בת ה-38, סיימה ב-2:30 שעות והרחק מכרטיס אולימפי.

כך נקבעו השלישיות האמריקאיות למרתון האולימפי בלונדון – בקרבות ראש בראש על כבישי יוסטון, קצת יותר מחצי שנה לפני האולימפיאדה.

תמונות (מלמעלה למטה):
המנצח, מב קפלזיגי, צילום: Julian Mason
ראין הול שסיים שני,צילום: alexlomas
המנצחת,שליין פלנאגאן,צילום: www.erki.nl

חגי אשלגי
שואף לתנועה