במלחמת ההתשה בשנת 70, כשהוא רק בן 19, נפצע בגב ונקבעה לו נכות. הוא התחיל לרוץ כדי להשתקם ומאז לא מפסיק. את רוח ההתמודדות עם קשיים העביר לבנו שנלחם בסרטן 11 שנה, שגם בצל המחלה אימן כדורסל. ספורטאי השבוע – ירון ברוכין
מאת:מערכת שוונג
| ירון רוכין
בן 60, מתגורר בירושלים.
עבודה: פנסיונר של אגף הספורט בעריית ירושלים. לאחר שעזבתי את קיבוץ רמת רחל שם גדלתי, התחלתי לעבוד בעיירה בתחום הספורט – אירגון אירועים, הדרכות ספורט והדרכה בתחום הנופש הפעיל ובמשך שנים הייתי אחראי על מסלולי חצי מרתון י-ם וצעדת י-ם. ענף ספורט מועדף: ריצות ארוכות, בעיקר חצאי מרתון. מה אירוע הספורט האהוב עליך? כמה שעות מקדיש בשבוע לאימונים? מה מותג הספורט האהוב עליך? |
|
הישג אישי:
מדוע דווקא הריצה היא הספורט המועדף?
זה מתקשר לפציעה – כשהייתי צעיר בן 19, נפצעתי במלחמת ההתשה. באחת הפעמים בהם הייתי בטיפול בחמי טבריה, פגשתי נכה צה"ל צעיר ממני אשר יצא לרוץ והתחלנו לדבר והריצה קסמה לי והבנתי שזו הדרך הטובה ביותר לשיקום והיא הדרך לשינוי פיזי ונפשי לאחר הפציעה. התחלתי ב-5 ק"מ, עברתי ל-10 ק"מ ומשם לחצאי מרתון. במקור אני מקיבוץ רמת רחל שבירושלים וכשחזרתי לקיבוץ לאחר הפציעה, הייתי נאיבי ביותר. בקיבוץ לא קיבלו את זה שאני יכול לרוץ אך מצד שני איני יכול לעשות דברים אחרים במסגרות עבודה בקיבוץ, כי מבחינתם, אם אני רץ אז בעצם אין לי מגבלה. עקב כך, נאלצתי לרוץ מחוץ לגבולות הקיבוץ ורק כאשר עזבתי את מסגרת הקיבוץ, הבנתי כמה אני חופשי לעשות את מה שאני רוצה.
היכן מתאמן ועם מי?
בעיקרון אני מתאמן לבד כי יש לי ידע בתחום לאחר שעשיתי קורסים בווינגייט. בנוסף, אני אחראי בהתנדבות על תחום הריצות הארוכות בבית הלוחם בירושלים ויש לי קבוצה בת 3 אנשים (כולל אותי) שאנו משתדלים לעשות אימונים יחדיו. אנו רצים באזור עמק לבן שליד בית הלוחם, וכן באזור הר איתן שבאזור הסטף.
משתתף בתחרויות, אם כן אלו?
לאחרונה חזרתי מחצי מרתון באמסטרדם, ביום שישי האחרון רצתי בחצי מרתון עמק המעיינות ואתמול (ב' 12/12/11) רצתי בריצת הלילה בחומות העיר העתיקה בירושלים.
איך משלבים ספורט, קריירה ומשפחה?
יש לי כיום בת גדולה ולמעשה גם כשהילדים היו קטנים לא הייתה לי בעיה לשלב את הספורט כי המשפחה אף פעם לא הפריעה. אשתי שמחה בשבילי ומקבלת את זה למרות שלפעמים אינה מבינה למה אני ממשיך והיא אומרת לי להפסיק בגלל הגיל ובגלל הפציעה. אבל מבחינתי עד לגיל 100 יש עוד הרבה זמן. עם העבודה זה גם לא הפריע לי כי עסקתי בנושאים הללו ובארגוני אירועים כאלו ולכן זה היה גמיש מבחינתי
נושא זה קצת בעייתי עבורי. כפי שניתן לראות בתמונות יש לי כרס. ביום שישי האחרון, בחצי המרתון בעמק המעיינות, עמדתי בקו הזינוק ומשהו מהרצים אמר לי שיש לי אומץ רב לרוץ עם כרס כזו גדולה. הכרס זה משהו שעולה ויורד מאז שאני רץ, כבר 40 שנה.
מסר לאומה:
שום מגבלה פיזית אינה צריכה למנוע מאדם לרוץ. תוך כדי החיים מגיעים למקומות שונים שלא מצפים להם. כשהבן שלי היה בן 10 הוא חלה בסרטן ומשך את זה 11 שנים. גם במהלך שנים אלו, המחלה לא מנעה ממנו לעשות מה שרצה ואף הפך להיות מאמן כדורסל לילדים. כאשר נכנע למחלה בגיל 21, ישבתי שבעה וביום לאחר שקמתי, רצתי 17 ק"מ ובדרך הבזיק לי המשפט "ממשיכים בדרך של עידן לזכרו של עידן רוכין שאוהב את החיים, האדם והספורט". שיננתי את המשפט הזה עד הבית ומאז הוא הולך איתי 10 שנים. מאז שבני נפטר אני מקיים לזכרו אירועי כדורסל (טורניר נוער שמתקיים כל סוכות עם קבוצות הנוער הטובות בארץ), קורסי עוזרי מדריך ומדריכים. זה בעצם בא להראות לי את הרוח שהבנתי שקיימת בי עוד מצעירותי ושהעברתי לבני והוא המשיך את הדרך הזו גם בתקופות הקשות שלו.
אתר שוונג שם את אוהבי הספורט על המפה – אצלנו כל ספורטאי הוא אלוף וכל אלוף ראוי לכבוד ולבמה משלו.
פנייה לנשות הספורט שבקהילת הספורטאים גם אתן מוזמנות לשלוח תשובות ותמונה.
לרשימת כל ספורטאי השבוע של שוונג – לחצו כאן
רוצים להיות ספורטאי השבוע של שוונג? פרטים מלאים כאן
