קל לטעות בהבדל בין ס' ל-ש' שמאלית. עם זאת, לא טעיתי בכותרת. מסתבר שיש מילה בפינית שמבוטאת SISU. המילה הזו מבטאת, כנראה, לא מעט מהאופי הפיני. יש עליה אפילו ערך בוויקיפדיה. אין לה תרגום לשפות אחרות. הפירוש שלה הוא, בערך, "בלי לקרוע את התחת לא תשיג שום דבר"
מאת:קולין סמית
פירושים אחרים הם "בלי ביצים, אין תהילה" וגם "מי שמיילל שלא יצפה לאיזה מדליה אולימפית". כנראה שזו הגרסה הפינית ל-"ללא כאב, אין רווח" (באנגלית זה נשמע יותר טוב). הפינים יודעים דבר או שניים על ריצות למרחקים ארוכים. נורמי, ריטולה, קולמיינן, ווירן הם רק קצת מאנשים שסיסו היה חלק משגרת יומם. האנשים האלה תמיד נראו לי כאנשים קשוחים, חסרי חוש הומור ושעדיף לא ליפול בשבי שלהם. לא נראה לי שהם היו רגשניים או השתמשו בהרבה סימני קריאה. הם באו לרוץ ולא להתפייט.
לפני מספר ימים החלטתי לאמץ את המושג. יצאתי לריצת בוקר ארוכה מהרגיל. מזג האוויר היה אמור להיות של גשמים מקומיים, מדי פעם. לא משהו שרץ מפולפל כמוני יירתע ממנו. ברבע לשש, יצאתי מהבית ושמעתי את רעש הגשם. הוא לא נשמע במיוחד מקומי. הוא נשמע כמו משהו שהגיע כדי להישאר. פאאבו נורמי לא היה הולך במזג אוויר כזה לג'ים. גם אני לא. לקחתי נשימה עמוקה, לחשתי לעצמי שלוש פעמים "סיסו" ויצאתי לדרך.
בהתחלה היה נראה שמזג האוויר פשוט פחדן. הגשם התדלדל לטיפות ואז נעלם לחלוטין. שמש, אמנם, לא ממש הופיעה אבל הייתה תחושת גאווה גדולה על החזאים שידעו לתאר כל כך בדיוק את המצב ועל הפיני החדש שלא נרתע ממספר טיפות מזרח תיכוניות. אבל, כמו שכל ילד בהלסינקי יודע, את לחיצת הסיום על הגרמין עושים במדרגות.
הריצה הייתה ארוכה ומזג האוויר הראה שהוא לא פראייר. אילו הענן השחור שהופיע מעלי היה יכול לדבר, סביר להניח שהיה אומר "אם היית מצלם אותי, אנשים לא היו מאמינים שלא השתמשת בפוטושופ". הוא היה מאיים, ירק ברקים והיה ברור שלא אצליח לחמוק. לאסה וירן כנראה שלא היה מוטרד יתר על המידה אבל אני קצת חששתי. אבל, תחושת הסיסו החדשה עבדה. הצלחתי להוסיף עליה נופך מקומי ולזכור שאני לא עשוי מסוכר. החלטתי לסיים את הריצה בכל תנאי.
כאשר הטפטוף הפך למבול, נעלמו כולם. אין לי מושג לאן. זה לא שראיתי המוני אנשים נכנסים למכוניות ונמלטים על נפשם. אבל, הטיילת, שהייתה מסלול לכמה וכמה אנשים, נראתה פתאום נטושה לחלוטין. הרץ היחיד שראיתי היה הרוצח. אני לא יודע אם הוא באמת רצח מישהו אי פעם. הוא נראה קצת דומה לצ'ארלס ברונסון ואני יודע שהוא היה פעם באיזה יחידה מובחרת. מאוד קל לתאר אותו עם סכין בין השיניים, מבקיע לו דרך באיזה ביצה בדרך למשימה שיודעים עליה רק במגדלי אקירוב. פעם פגשתי אותו בקבוצת ריצה שבה הייתי חבר. הוא נראה כהתגלמות הסיסו הישראלי. כאשר זיהיתי אותו מבעד לזרזיפים, הנפתי את ידי באחוות קשוחים אמיצה. את ההתעלמות המוחלטת שספגתי ממנו פרשתי כחוסר יכולת בסיסי של רוצחים לתקשר ברמה הרגשית וויתרתי לו.
קשיחות או לא, בשלב מסוים זה נעשה מאוד קשה. וזה עוד היה לפני השלב שבו החלפתי כיוון וגיליתי שהתנאים הבלתי נסבלים שחוויתי קודם היו כאשר הרוח הייתה בגב שלי. עכשיו התחלתי לקבל טיפול של מחטי גשם הישר לפנים. יש לזה אולי ערך רפואי. כיף זה לא.
אנשים לא מעטים טוענים שסדר השירים האקראי לכאורה, בנגן שלהם, אינו כל כך אקראי. הם מרגישים שהשירים נבחרים (כנראה על ידי אלוהים או סטיב ג'ובס) בהתאם לנסיבות. אני כמובן לא מאמין לשטויות האלה. אבל בשיא הגשם עבר הסדר האקראי אצלי בנגן על שלושה שירי גשם. הייתה בזה מידה של אירוניה שהייתי יכול להעריך אלמלא רציתי כבר להרגיש ולו דבר יבש אחד.
אני מניח שפיני אמיתי היה גומר את הריצה ועומד בגשם לעשות מתיחות. גמרתי את הריצה ורצתי הביתה. כאן זה לא סקנדינביה. יש גבול לכל דבר.
קולין סמית
הוא שמו של גיבור היצירה "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים". זהו גם שם העט של כותב שורות אלו שגר בתל אביב ומנסה לרוץ.
אפשר לכתוב לו- [email protected]
קישורים: ריצה ,קולין סמית
