את עונתה הנוכחית, העבירה אלופת ישראל בטריאתלון – פני בייסרון, ביבשת הרחוקה אוסטרליה. לפני מספר שבועות, שבה הטריאתלטית הבכירה לארץ וכבר הספיקה להשיג ניצחון מתוק באליפות ישראל בספרינט טריאתלון. כעת, ערב טריאתלון ישרוטל ספורט קלאב אילת, היא עיקשת ומנוסה יותר, ואפילו יודעת כיצד לכבס ולבשל כשצריך
מאת:אילן גולדמן
עלילותיה של פני בעיר הגדולה
הראיון האחרון שלי עם הטריאתלטית בעלת משקפי השמש הוורודים הנצחיים, התקיים בחודש מרץ האחרון, ערב נסיעתה לעונה חדשה, בארץ חדשה – אוסטרליה. אז, באותו ראיון, ניסיתי להבין מה הוא הכוח המניע אדם כה צעיר לשאוף אל הצמרת העולמית ואף לכבוש אותה. באותו ראיון גילינו כי זה היצר התחרותי, שבוער בעצמותיה הצעירות, שמניע אותה אל השחקים. "תמיד רציתי לעקוף את המתחרות שלי ולנצח", אמרה לנו אז. כזכור, בייסרון היא אלופת ישראל בטריאתלון, ובעברה אף השיגה את המקום ה- 6 באולימפיאדת הנוער וסיימה במקום ה- 25 באליפות העולם לנוער.
שיעור בבישול
"למדתי להכיר את כישוריי הפנימיים בתור שפית"
פני בייסרון – אלופת ישראל בטריאתלון (צילום: באדיבות פני בייסרון)
בייסרון נסעה לאוסטרליה באותו חודש מרץ כדי לנסות שגרת אימונים חדשה, ולחיות את הטריאתלון All The Way, כשהיא משאירה מאחוריה משפחה חמה, שתמיד תמכה בהישגיות חסרת הפשרות שלה. בארץ, נהגה הטריאתלטית לשוב הביתה מאימוניה ולמצוא אוזן קשבת אצל ההורים. באוסטרליה זה כבר היה סיפור אחר, מכל הבחינות. "האימונים שם שונים לגמרי, אתה חי את הטריאתלון. הכל שם רגוע ושליו בלי בעיות מהצד", משחזרת בייסרון. "זה חלום של כל ספורטאי. כל המיקוד הולך בעצם על שינה, אימונים ואכילה".
ואם בעברה בייסרון הייתה זו שמבשלים לה, הרי שבאוסטרליה, בחדרה השכור בפרבר שקט של העיר בריסביין, למדה הספורטאית, כי אין קיצורי דרך ויש לאחוז סירים ומחבתות כדי לשרוד. "זה הצעד הגדול ביותר שעשיתי עד כה כספורטאית. התבגרתי מאוד. כל מי שמכיר אותי יודע כי אני ובישולים לא הולכים יחד. למדתי להכיר את כישוריי הפנימיים בתור שפית", היא מתבדחת. "הייתי לא רעה. עכשיו אני מעריכה את כל האמהות. ראיתי שזה לא פשוט". עד כמה לא פשוט? באחת מחוויות המטבח הראשונות שלה, היא מתוודה, "הכנסתי לחם קפוא למיקרוגל בתקווה שיצא רך והוא יצא אבן". קורס הבישול המזורז שעברה כלל גם ניסויים חדשים: "אתה יודע איזה טעים זה דגנים עם חלב בתוספת אבקת שוקו, פלוס חטיפי אנרגיה מפורקים בפנים?"
מלבד להטוטי המטבח באוסטרליה רכשה בייסרון עוד מספר כישורים. למשל: טיפול עצמי באופניה. אם עד הנסיעה התרגלה הטריאתלטית לכך שיש מי שמנקה ומטפל באופניה, הרי שבאוסטרליה, היא נאלצה לעשות הכול בעצמה. "למדתי להכיר את אופניי מקרוב. טיפלתי בהם. אף פעם לא ניקיתי אותם לבד ומבחינתי זה הישג בשבילי", מתגאה הטריאתלטית בת ה- 19 ומוסיפה, "גם עשיתי קניות וכביסה".
על הגעגועים
"כשרחוקים אתה פתאום מתחיל להרגיש בעוצמה כל יום שעובר"
בייסרון – התגעגעה הביתה אך יודעת כי זה המחיר (צילום: באדיבות פני בייסרון)
ההתאקלמות החברתית של בייסרון באוסטרליה הייתה חלקה, והטריאתלטית רכשה במהרה חברים חדשים מקרב הספורטאים איתם התאמנה. "מבחינה חברתית זה חלומי. אנשים נהדרים, מצחיקים, מבינים ובקיצור פרטנרים שכל אחד היה רוצה לעצמו. בעיקר בילינו (פני בייסרון ורון דרמון) עם הנערים שהתאמנו איתם, או עם כאלו שהיה להם קשר לטריאתלון בדרך זו או אחרת".
אמנם בייסרון הייתה מוקפת בחברים רבים סביב, אך היא התגעגעה הביתה, אפילו התגעגעה מאוד. "כשאתה בבית עם כולם זה מובן מאליו, אבל כשרחוקים, אתה פתאום מתחיל להרגיש בעוצמה כל יום שעובר". למרות הקושי שבמרחק, לבייסרון לא היו שום כוונות להישבר. היא ידעה היטב מדוע נסעה לאוסטרליה ולמרות מעידות קטנות איתם התמודדה בעזרת "סביבה תומכת שהחזירה אותי ישר למסלול", היא לרגע לא שכחה שם את הקו המנחה אותה מילדות – דבקות ועיקשות. כפי שאמרה לנו בעבר," אני לא אוהבת להיות מספר 2". והיא מסבירה, "כשאתה מקריב כל כך הרבה בשביל משהו מסוים אחד, לפעמים, לא בכוונה, זה גורם לך לתהות וזה קשה. אתה תמצא את זה בכל תחום, לא רק בספורט. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה ולא מהרהרת לרגע".
הקושי באורח חיים ספורטיבי מלא מחוץ לגבולות המדינה, אינו מפחיד את בייסרון שהתמסרה לטריאתלון לחלוטין. היא מודעת לכך שזוהי הדרך שבה ספורטאי ברמתה צריך לקחת כדי להגשים את חלומו. "זה חלק בלתי נפרד ממני", מצהירה הטריאתלטית בהחלטיות. "הכל אצלי סובב סביב זה. אפילו שיש לי בוקר מנוחה למשל, ללא אימון, אני מרגישה שמשהו לא כשורה". אך מנגד, היא גם מודה ששבה ארצה כי "הרגשתי שאני חייבת, שזה מה שיביא לי כוח. הגעגוע גרם לי לאדישות כזו לסביבה. איך שנחתתי בארץ וראיתי אנשים קרובים כבר הרגשתי יותר טוב".
רוצה לרוץ מהר
במהלך שהותה באוסטרליה, התמקדה בייסרון בשיפור הריצה שלה, שמבחינתה הייתה עקב אכילס. היא שבה לארץ לפני שלושה שבועות וכבר בתחרות הריצה, שהתקיימה זה מכבר בקריית ביאליק, היה ניתן לראות כי ההשקעה השתלמה. הטריאתלטית פשוט נראתה מרחפת וקלילה על מסלול הריצה השטוח וסיימה במקום ה- 2 כללי מבין הנשים. "השנה היה לי מאוד חשוב להתמקד בריצה וחל שיפור גדול מאז השינוי. התמקדנו באוסטרליה בעיקר בשינוי הטכניקה. לפני שעזבתי ( את אוסטרליה) עוד הספקתי לעשות מרוץ של 10.2 ק"מ ויצא 37:55 דקות".
ללא פחדים
"בשנה האחרונה לימדו אותי לא לפחד, להגיד לעצמך שאתה הכי חזק.
אני הולכת לזנק לאילת בידיעה שצריך להכין לי אמבולנס בסוף"
בייסרון על האולימפיאדה: "אני לא אאמין עד שלא אראה" (צילום: באדיבות פני בייסרון)
כעת, כשרגליה שוב נטועות באדמת המולדת והיא מוקפת באהוביה, בייסרון מתכוננת לטריאתלון ישרוטל אילת שיוזנק ביום שישי הקרוב. "כל מה שנשאר לעשות זה לחייך, ליהנות ולנוח", היא אומרת במה שנראה כאדישות. אך האמת, היא אינה אדישה כלל לתחרות. "אני מאוד מתרגשת. אני אוהבת את האווירה ואת התחרות עצמה. מדובר על תחרות בינלאומית בבית וכשרשום לי ISR (ישראל) על החליפה איך אפשר שלא להתרגש".
כששאלתי את פני אם ישנן מתחרות מהן היא חוששת, תשובתה סימלה יותר מכל את השינוי שהטריאתלטית הצעירה עברה בצידו השני של העולם. "בשנה האחרונה לימדו אותי בעיקר לשנות את צורת החשיבה שלי. לא לפחד, ולא לחשוב על מי חזק יותר. להגיד לעצמך כי אתה הכי חזק ואתה הולך להכתיב את הקצב ולא להיפך. אני הולכת לזנק בידיעה שצריך להכין לי אמבולנס למקרה חירום בסוף. אני הולכת להביא הכל מעצמי. למדתי לא לוותר לא משנה מה קורה במהלך התחרות. עד שזה לא נגמר זה לא נגמר".
ולסיום, מה לגבי חלומות אולימפיים, יש סיכוי?
בשביל מה אתה חושב שאני מזיעה כל כך הרבה? כבר הייתי באולימפיאדת הנוער בשנה שעברה. שם נאמר לי שככה בדיוק מתנהלת האולימפיאדה של הבוגרים. אני לא מאמינה להם עד שלא אראה בעצמי. הכול אפשרי בחיים האלו, אחרי הכול הרשימה ללונדון היא עד חודש מאי.
פני מבקשת להודות למשפחתה ונותני החסות שלה: רשת מצמן, אדידס, אגנטק, איגוד הטריאתלון, הפועל ירושלים, ותוספי התזונה GU
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
