תיקסוטרופיה שרירית (muscle thixotropy) היא מצב הדומה למשחת שיניים הנשארת על המברשת כל הלילה או קטשופ הנשאר על הצלחת. הם מאבדים מהתכונות הפיזיקליות שלהם
מאת:אלי כרמלי
תיקסוטרופיה שרירית היא תופעה מכנית הפוגעת בעיקר באלמנטים הפסיביים בשריר שלד כמו חלבון הטיטין ורקמות החיבור השונות. כתוצאה מכך, השריר סובל ממתח שרירי בזמן מנוחה ((resting tension ומקישיון שרירי (muscle stiffness) בזמן תנועה.
חלבון הטיטין (הפוליפפטיד הגדול ביותר בגופינו המורכב מכמעט 27,000 חומצות אמינו, ובעל משקל מולקולרי עצום 3.3 M Dalton בשריר "לבן", ו 3.7 M Dalton " בשריר "אדום"), הוא חלבון סרקומרי, בצורה ספירלית ומבנה אלסטי חזק במיוחד, המחובר באמצעות חלבון נוסף שנקרא telethonin לשלשה מקומות עיקריים לאורך הסרקומר: בצד אחד הוא נאחז בזיז של 'דיסק Z'.. במרכז הסרקומר מחובר הטיטין ל'קו M'. בצידו השני מעוגן הטיטין לחלבון המיוסין. שלשה חיבורים אלה מאפשרים לטיטין לקשור אליו ועליו את כל מבנה סרקומר השריר.
הטיטין דואג לכך שחלבון המיוסין ישאר במרכז הסרקומר בזמן התכווצות, ובזמן הרפייה הוא דואג לכך שהסרקומר יחזור לאורכו האופטימלי. הטיטין מתפקד כקפיץ גמיש כאשר השריר מתמתח חיבור הטיטין מתאים לעמוד בפני כוחות של הרפיה, משיכה, מתיחה וכיווץ של שריר השלד, ו"מסבירים" מכנית מדוע השריר איננו נקרע תחת עומס. המבנה המשולב של טיטין-טלטונין מספק את הקשר החלבוני החזק ביותר שנמצא בגוף האדם. כאשר הופעל כוח בכיוונים שונים מזה, חלבוני המבנה נפרדו זה מזה.
פעולת הטיטין-טלוטיטין דומה לשער מכני הנסגר במהירות אם מופעל עליו כוח בכיוון מסויים, אולם השער נפתח במהרה בכיוון השונה מכוח זה. לטיטין תפקיד נוסף במעבר אותות כימיים (signal transduction) בזמן התמיינות סיב שריר ממצב של מיובלסט למצב של מיוטיוב.
פציעה והזדקנות השריר פוגעים במבנה והתפקוד של חלבון הטיטין. האלמנטים הפסיביים שמתקשים בעקבות תיקסוטרופיה שרירית הם חלבוני הקולגן מסוג 1 ו 3. חלבונים אלה נמצאים בעיקר במשתית הבין שרירית extra cellular matrix והפרעה בתיפקודם ובמבנם קשורה לפעילות ענפה של משפחת אנזימים המכונה MMP. אנזימים אלה ובמיוחד סוג 2, 9 ו 13 מזרזים בנייה והחלפת חלבון קולגן בהתאם לצורך (פעילות גופנית, פציעה, מחלה). הפרעה בתפקוד אנזימים אלה מחלישה את מעטפת סיבי השריר ואת המשתית שלהם המשמש פיגום ותמיכה לכל סיב וסיב. התקשות מומנט המתיחה של האלמנטים הפסיביים והיחלשות מומנט הגזירה שלהם תורמים לירידה במהירות 'רפלקס המתיחה' והפחתה ביכולת התכווצות השריר והרפייתו.
חלבון הטיטין וחלבוני הקולגן מושפעים מאד בעליית טמפרטורה השריר. כשאר הם חמים הם מתפקדים טוב יותר. לפיכך טכניקות שונות לחימום עמוק של השריר כדוגמת גלים קצרים ואולטרה סאונד, בליווי תרגילי מתיחה דינמיים וסטטיים ובהמשך גם מתיחות תוך כדי חיזוק השריר בשיטת PNF, וכן גירוי רטט (ויברציה) בתדר של 20או80 הרץ, הן דרכי הטיפול המומלצות לתיקסוטרופיה שרירית.
פרופ' אלי כרמלי
הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, החוג לפיזיותרפיה
