בעיתון הייתה קריקטורה. ראו בה המוני אנשים מכורכמי פנים עוזבים בניין שנראה בבירור כמו כנסייה אמריקאית כפרית אופיינית. בכנסייה היה הסמל של "אפל" תחליף לצלב. הציור התייחס לאכזבה של מעריצי החברה מכך שטלפון חדש שהוצג לא היה מספיק מגניב בעיניהם. כשעברתי לאינטרנט גיליתי שאבי החברה נפטר באותו ערב והשאיר הרבה מעריצים יתומים. כמעט באותו רגע צלצל הטלפון. הבחור על הקו שאל אם אוכל לכתוב כמה מילים על "האם הספורט הוא הדת החדשה?". "משהו כמו 400 מילים, בסדר?". חשבתי להמהם משהו על כך שאי אפשר לומר משהו עמוק על הנושא בסד כל כך צר. ויתרתי. חששתי מכך שאבין מתגובתו שאם היו רוצים משהו עמוק, היו פונים לאנשים אחרים
מאת:אילן זיסר
למרות שבהמשך הכתוב אתן את תשובתי, אני רוצה לסייג אותה ואפילו פעמיים. הפעם הראשונה מרקסיסטית. גראוצ'ו אמר ש-"אלו הדעות שלי, אם הן לא מוצאות חן בעיניכם, יש לי אחרות". אני מרגיש כך. כלומר, בחקירה פנימית שעשיתי לאחר הצגת השאלה, גיליתי כל מיני כיוונים. יתכן שאם המילים היו נכתבות ביום אחר, הייתה המסקנה שונה. גם עבור הסייג השני ארכב על כתפיים של אחרים. הדת היא עניין רציני מכדי להשאיר אותו למאמינים (כן, כן, אני יודע, הציטוט המקורי אחר). אם הספורט הוא דת אז אני אחד המאמינים ולכן אי אפשר לסמוך על דעותיי בנושא. אני לא רואה את הדברים מבחוץ. כאדם המחשיב עצמו כליברל ומטריאליסט מודרני, קשה לצפות ממני להצהרה שאני עוסק בדת כלשהי. דעתי איננה אובייקטיבית.
דת צריכה אלוהים או לפחות איזה כוח עליון שהרי רוב הדתות הן כלי לארגון העולם עבורנו. גם טקסטים קנוניים הם דרישה משמעותית. ספורט לא מספק את הדברים הללו וכך, אם זה היה ויכוח על כסף, אפשר היה כבר לדרוש את הפרס על הניצחון וללכת הביתה. אבל זה קל מדי. איש לא מצפה למצוא בספורט תחליף ליהדות או לאסלאם. השאלה היותר מעניינת היא האם הספורט מעורר בעוסקים הרציניים בו תחושות דומות לאלו של מאמינים דתיים. האם דפוסי הפעילות של הראשונים מזכירים את אלו של האחרונים. כאן התשובה היא יותר מורכבת.
התעסקות רצינית בספורט, במיוחד ברמה החובבנית ובמיוחד בגילאי אמצע החיים, נושאת איתה מאפיינים דתיים מסוימים. תורת הגמול משחקת תפקיד חזק. רוב המתאמנים מאמינים בכך שהם יקבלו תמורה למאמצים. ירידה במשקל, בריאות טובה יותר או אפילו חיים ארוכים יותר. יש לנו חכמי דת מקומיים, גורואים שלנו. ה-"מאמן" יכול להתחרות במקרים מסוימים עם רבנים על ליבם של אנשים. גם סיגופים הולכים לא רע במחוזותינו וכך גם השוביניזם שמאפיין את רובן המכריע של הדתות. אי אפשר שלא להזכיר את הפולחנים הרבים המלווים את הספורטאים באשר הם. עם עוד קצת מאמץ אפשר בוודאי למצוא עוד כמה נקודות כאלה. אבל זה הזמן לחזור לאפל.
מחקר, שזכה להרבה פרסום, מצא לפני כמה חודשים שאפל מעוררת התרגשות 'דתית' אצל מעריציה. את התוצאה הזו גילו נוירולוגים שאיכשהו הצליחו לחדור למוחם של כמה ממעריציו של סטיבן ג'ובס. מצד אחד, זה נשמע מרשים לאללה (לא יכולתי להימנע מהדאחקה הזו כאן) אבל מצד שני, באיזה אופן, ידענו את זה כל הזמן. לא רק על מעריצי אפל אלא על שורה אינסופית של תופעות אחרות מחיינו. הנה, עיינו למשל ב: מעריצי סיינפלד, חסידי ביג ליבובסקי, מלאכי ההארלי, השרופים על הצבא וכמובן, מעל כולם, אנשי האמונה העיוורת בכוחות השוק החופשי.
ובקיצור, לא דת אבל עם קצת מאפיינים, כמו הרבה דברים אחרים מסביבנו.
אילן זיסר
פקיד תוכנה המתגורר במרכז הארץ
חגי אשלגי בפרויקט מיוחד – האם הספורט הוא הדת החילונית החדשה?
אברהם בורג בפרויקט המיוחד – האם הספורט הוא הדת החילונית החדשה?
נחשון שוחט בפרויקט מיוחד – האם הספורט הוא הדת החילונית החדשה?
