תקופת החגים מתקרבת בצעדי ענק ,בריצה כמעט . לרוב האנשים השאלה המתבקשת היא :" איפה אתם בחג ?" למרתוניסטים השאלה המתבקשת : כן או לא מרתון השנה? בארץ או בחול?
מאת:אורלי שדה
לרצי מרתון יש שפה שונה וצריך ללמוד אותה. כששואלים "היית בפגרה?" מתכוונים לפגרה מאימונים ולא לפגרת הקיץ. כששואלים "כמה?" לא מתכוונים לכמה אנשים אתם בחג אלא כמה קילומטרים אתה רץ בשבוע ,או כמה אימונים שבועיים. כששואלים "איפה?" ברור שמתכוונים לאיפה אתה תרוץ מרתון ולא איפה אתם בחג, כששואלים "עם מי?" מתכוונים לעם איזו קבוצה אתה מתאמן ….
בתקופת החגים הכול הופך ליותר מסובך. מצד אחד האנרגיות בשיא, מתים להתחיל את האימונים, לחזור "לשגרה" מצד שני הלחץ מהבית גובר. המחויבויות לאישה או לבעל, לילדים, להורים ולמשפחה, אוכלים יותר, הולכים לישון מאוחר יותר, הילדים בחופש יש לו"ז צפוף ולך זה לא מתאים!, תקוע! איך משלבים? יש נוסחת קסם? איך יוצאים "בשלום" מהלחץ הזה? איך מגיעים לאימון בלי תחושה של מועקה ,נקיפות מצפון ,אשמה?
ראשית להרגיש שמגיע לי. כמו שהילדים אומרים "זו זכותי" זו הדרך שלי לטפל בבריאות הנפשית שלי, או פסיכולוג או קבוצת ריצה. ( לפעמים חייבים את שניהם וגם זה בסדר) העמדה שלנו כלפי הדבר היא שיוצרת את הלגיטימציה אצל בן/ת הזוג. אז תשכחו מרגשות האשם.
אחרי ששכחתם ,תפצו! רצתם ,נרגעתם, אל תשכבו עכשיו כמו פדלאות, תנו יד, יזמו, חייכו ,אוהבו. הרעיון הוא לפעול ממקום של "אני רוצה " ולא ממקום מרצה. הנוסחה היא תמיד של חיפוש אחרי איזה שהוא "אמצע" בלי להרגיש קורבן.
מאחלת לכם: הרבה כמה, (בשפת רצי המרתון שתרוצו הרבה) שתבחרו עם מי שיהיה לכם הכי יעיל מהנה, מגבש ותורם ואל תשכחו את הזוגיות כי האיזון הוא תמיד שם המשחק.
אורלי שדה
(m.a) מטפלת זוגית ,אישית ומשפחתית.
