תמיד הייתה לי סוגייה כיצד מחביאים את ה-love handles ("ידיות אהבה") שצצות להם בצידי המותניים כשלובשים מכנס ריצה צמוד וגופיית ריצה. אז יש נשים שאין להן צרה שכזו ($$$$$), ויש כמוני, רזות אבל עם…
מאת:תמר ברניס
הפיתרון שלי תמיד היה גופיות שמעט'ס רפויות וטובות. לא רק בגלל שהחביאו היטב את ידיות האהבה שטיפחתי, אלא גם בגלל שלא היה לי כסף לקנות משהו מקצועי. כשעוד גרתי בבית, אמא שלי, ללא ידיעתי, הייתה מידי פעם פושטת על הארון שלי ומחרימה את גופיות הריצה שלי שכבר לדעתה עבר זמנן, לצורך סמרטוטים (לדעתה יותר מ-3 חורים וחוטים פרומים הם סימן למוות קליני). על כל גופיה שהחרימה, היו וויכוחים וצעקות.
הרגלי זה נמשך גם כשעברתי לגור לבד. כל הבנות במכון כושר לבשו גופיות צמודות וסקסיות, ואני בשלי, באה גאה, בגופייה דהויה, כזו שרק לדעתי הצנועה, ישבה יפה על הגוף. כל הזמן טענתי שהבד המתפורר סופג טוב בדיוק כמו כל שאר הגופיות שעולות הרבה כסף. השינוי הרציני חל כאשר התחלתי להתחרות, אז הבנתי שזה פשוט גובל בפאדיחות. השמעט'ס פינה מהר מקום לגופיות ריצה מקצועיות, אך רחבות, במבנה גברי. קינאתי בבחורות הרצות בגופיות הצמודות אשר מבליטות את החזה כה יפה, ומשאירות כך את הפופיק להציץ מעט מלמטה. אבל אני בשלי, מסרבת אפילו למדוד צמוד.
ואז הגיעה לידי לבחון את גופיית הריצה של נורת'פייס. התבאסתי לאלללה כאשר הבנתי שעלי לרוץ איתה, חס ושלום לא בגלל המראה שלה על הקולב, אלא בגלל הפחד כיצד תיראה על גופי. נכנסתי לתא ההלבשה ויצאתי פעורת פה. כן כן, צמודה אך מחביאה! ולא רק מחביאה את הלא רצוי, אלא חושפת את כל הרצוי, בצורה סקסית ויפה! איזה כיף לי…אה, ועוד יתרון מטורף, הגופייה באה עם חזייה מובנית (דבר אחד פחות לשכוח כאשר אורזים תיק לריצה לאחרי העבודה). תחילה פקפקתי ביתרון הזה, הרי כאמור עם ציצי כמו שלי, אני צריכה תמיכה "מקצועית" ולא סתם חזייה תפורה בגופייה, אבל החזייה הוכיחה את עצמה מעל לכל ספק (בכל אופן מול המראה בחדר הלבשה). מחשוף נדיב, הציצי יושב לו שם בניחותה, כל ציץ בקאפ שלו, במיקום גאה, גבוה ויפה, וחשוב מאוד – אין בריחה של "צמיגונים" לא רצויים באזור בית השחי. ותוספת קטנה ונחמדה, שני כיסים בכתפיות (באותו הזמן לא ידעתי למה הם טובים, אבל היה לי ברור שאמצא להם יעוד). עכשיו, כל שנותר היה לראות כיצד היתרונות החזותיים מוכיחים עצמם בשטח, ולפי ששם הגופיה רומז – Eat My Dust Sport Tank, בתקווה שהגופייה תעניק לי גם כוחות על, ובמקום לאכול את האבק של הבנים איתם (יותר נכון אחריהם) אני נוהגת לרוץ, אני זאת שאשאיר אבק מאחוריי. יה בייבי!
את הגופייה ניסיתי בכמה ריצות שונות, כל פעם נהנתי ממנה בצורה לא רגילה. הבד, שמעט עבה מידי לטעמי (אני חובבת גופיות ריצה מבד סופר דופר לייט), כלל לא מורגש על הגוף, כי הוא נעים כל כך למגע. בנוסף, הבד סופג נהדר את הזיעה ואין ריח רע בסיום האימון (לפחות לא מהגופייה). התפרים כלל לא מורגשים ולא מעוותים את צורת החולצה על הגוף, וכן, התג המולחם אינו מורגש כלל (לא כך במקרי השמעט'ס שלי). החזייה מחזיקה היטב את החזה במקום (כמעט כמו חזיית ספורט תומכת טובה), למרות שלא הייתי לוקחת אותה למבחן דרכים ברכיבה על סוסים (עקב ניסיון רע ומר של ציץ שברח לו בדהירה כשלבשתי גופייה עם מחשוף דומה). הכתפיות נוחות ואינן מציקות או לוחצות בריצה, והגופייה יושבת על הבטן והמותניים בצורה מחמיאה, גם לנשים עם מעט love handles. לכיסים הקטנים בכתפיות מצאתי ייעוד מצוין – נייר טואלט מכווצ'ץ (למרות ששכחתי אותו שם כמה פעמים כשכיבסתי).
היכן המינוסים? האמת, מלבד הבד שקצת עבה מידי לטעמי, המינוס היחיד הוא הסרבול שבלבישה. החזייה שמתחת מבלבלת אותי כהוגן כשאני מנסה בו בזמן להכניס ידיים מבעד לכתפיות, וכן לדחוף את הציצים לתוך החזייה. פעם, ברגע קל של איבוד ריכוז, גיליתי ששמתי את הגופייה הפוך (האמת זה קרה לי בהרבה מקרים בעבר, אבל זה קשור לכמה שתיתי בלילה הקודם).
לסיכום: אני מרוצה מאוד מהגופייה. מבחינת יעילות בריצה, היא סיפקה לחלוטין את הסחורה – נידפה זיעה היטב, לא גרמה לשפשופים, החזייה הפנימית תומכת, כתפיות חזקות ונוחות ופשוט כיף לרוץ איתה. לדעתי היא אפילו יפה וסקסית ליציאה לפאב (אולי כך אשיג לי חבר סופסוף?).
שם הדגם: Women's Eat My Dust Sport Tank
תיאור: גופיית ספורט קלת משקל, תפורה בשיטה הממפה את הגוף לנוחות תנועה, ויסות
טמפרטורה, ונשימה אידיאלית. בד החולצה עבר טיפול מיוחד בכסף, המונע ריחות
רעים מבלי להזיק לבריאות, חזיה מובנית, כיסים לאכסון בכותפות הגופיה,
מחזירי אור לבטיחות, תפרים שטוחים ועוטפים, תויות מולחמות, ומסנן קרינה UPF
30.
מידות: הגופייה מגיעה במידות XS,S,M,L
כמה: 260 ש"ח
ציון סופי: 9 מתוך 10
היבואן: וי אפ ישראל, ניתן למצוא ברשת חנויות The North Face (החשמונאים 121 ת"א, קניון עזריאלי, ת"א, שדרות ממילא, י-ם, מתחם יכין סנטר, פולג).
תמר ברניס
כתבת ועורכת משנה באתר שוונג.
רצה, רוכבת ובעיקר רוכבת ורצה.
[email protected]