אז סיפורי "רון" רק מצטברים, הכול חוויות והנה הסיפור היפה לסוף שבוע האחרון שהיה.

מאת:דורון דרמון

רון, לאחר תקופת אימונים בספרד, הגיע להתחרות בתחרות ספרינט מיוחדת בעיר טיז'יורוס בהונגריה, כ- 100 קילומטר מהבירה. רון הגיע עם מטען כבד של שתי תחרויות עלית, מטען שהוא חלק מהבנייה של ספורטאי, ואת המטען ניתן לראות בפניו במהלך שיחות הסקייפ שלנו.

כאילו לא הספיקו התחרויות הקודמות, והנה שילדת הקנונדייל (Cannondale) החדשה, שקיבל רק לפני חודשיים, הגיעה עם פגם מהטיסה, עם מעיכה באזור הציר המרכזי. בדיקה של  המכונאי של האיגוד העולמי והוא אומר "אם היית בטור דה פרנס היו ישר מחליפים לך כזה דבר". דרגת המתח עולה, אבל זה חלק מההתפתחות ומהחישול.

אני, מהצד שלי, כבר פונה לארז מ-DAA  (תמיד יש את החשש מול נותני החסות) אבל ארז הוא האדם הכי אמיתי שיש והוא ישר אומר "אין בעיה נסדר כבר משהו". ואני, כמי שתמיד אומר "שום דבר לא מובן מאליו", אומר לו תודה חמה, וארז מעודד "בסבבה"". אני לא יודע אם כולם כך, אולי בגלל שזה רון, אולי כי הם פשוט אוהבים לעזור אך בכל מקרה, הקשרים שרון יצר עם התומכים שלו, הם פשוט אמיתיים – נייקי, DAA, ישרוטל אגינטק, ו-SmartClub. אז אני רץ לסקייפ ואומר לרון: "אני מגיע ללוזאן להחליף לך את השלדה". כולם שומעים את ה"יש" שלו, זריקת אנרגיה, הכול היה שווה. אנרגיה זו תבוא לידי ביטוי בעוד כמה שעות על המסלול.

יום שבת הגיע וזו תחרות מיוחדת. הדגש בה הוא על מהירות. המרחקים קצת יותר קצרים מתחרות ספרינט רגילה, מזכיר את טריפל טריאתלון להבים. התחרות מורכבת ממקצה ראשון עם שני גלי משתתפים, כאשר הטובים מבניהם עולים לגמר. מקצה זה מורכב מ: שחייה 500 מטרים, אופניים 13.2 ק"מ וריצה 3.2 ק"מ.

בבוקר, רון שומע על התאונה המחרידה של שלום גרוסמן ועו"ד יצחק סימון, חברים למסלול, לטריאתלון. לרגע רון מקבל דופק מרבי ומתקשר לגבי: "אימא איפה אבא?" האמת היא שבאותו הרגע היינו ברכיבה של קבוצת הטריאתלון של רמת הנגב, בדרך לאשקלון. חזרתי מהרכיבה בדיוק בזמן כדי לתפוס את רון לפני היציאה למסלול והתחרות והרגעתי אותו.

רון סיים את המקצה הראשון במקום השלישי. המאמן שלו דיווח בסיום המקצה מוקדמות: "Cruised in the heat, 3rd easy, recovery now for final, cheers " , שזה אומר בקיצור – סבבה! רון ממוקד, עשה מקצה ולא נתן הכול מעצמו, מתכונן לפיניש.

לא התוצאה היא החשובה אלא התמודדותו של רון על המסלול ומשום שבפעמיים האחרונות, התחרויות לא התנהלו על פי הציפיות שלו. למרות הפחד מהאופניים, עם השלדה הפגועה וכבל הילוכים שקצת קרוע, ההתמקדות בתהליך והמיקוד ביכולות הביאו את רון לביצוע מושלם במקצה הראשון.

הגמר, לעומת זאת, שונה לגמרי. המתחרים באמת חזקים ומאורגנים. המקצה השני מורכב מ: 250 מטרים שחייה, אופניים 6.6 ק"מ וריצה 1.6 ק"מ.

רון יוצא בין הראשונים מהמים אך בשלב האופניים, יש למתמודדים האחרים יתרון. רבים מהם לא רוכבים עם נעלי רכיבה אלא עם נעלי הריצה, בשביל לחסוך את שניות ההחלפה. יש להם סנדלים שתופסים את נעלי הריצה חזק. בנוסף, הנבחרת האיטלקית עובדת בשביל האצן הטוב ביותר שלהם והם רוכבים כדבוקה עם קצת חסימות. מזכיר לרון קצת את מה שעשו לו בספרד אבל מאז הוא למד. הוא נלחם אבל יורד לריצה 5 שניות אחרי האיטלקי.
 
בריצה רון נותן את הכול ומסיים בזמן של 4:46 דקות כשהוא קובע את זמן הריצה הטוב ביותר במקצה. זו תחרות הרבה יותר קשה מספרינט רגיל – הספורטאים נמצאים לאורך כל התחרות בסף האנארובי שלהם.

רון מסיים שני, לאחר מכן מעלה לפייסבוק: "fastest race I've done in a while"  . אני מניח שבראש הוא מחדד את החשיבה שלו "אם אני מסיים שני אני יכול להיות ראשון" – אין מנוחה בדרך קדימה.

אם חשבתם שזהו, אז לא. יום שני מגיע עם שיחת טלפון בהולה מרון "הכול בסדר, אני בסדר אבל גנבו לי את האופניים". שוב הדופק עולה והפעם שלנו. לוקחים נשימה ואז גבי ואני בנשימה אחת אומרים: "רון זה רק ציוד". הצד השני בסקייפ מאשר אבל הקול שלו אומר הכול, עוד פעם נפילה. אני אומר לו מה לעשות וישר אנחנו מתפעלים הכול מחדש: ביטוח, ארז מ-DAA, , ששוב אומר לנו "סבבה". אין לי מילים. מחפש כרטיס טיסה ואני מבטיח לרון "באליפות העולם, בשוויץ, אתה עם זוג אופניים חדש. תתמקד בתהליך ובביצוע ואת השאר תשאיר לנו".