יום שבת עצוב לקהילת הרוכבים ומשפחותיהם בישראל. כבר בשעה 8 בבוקר נפוצו הידיעות הראשונות על תאונה קטלנית בה נהרגו רוכבי אופניים. גם הפעם הנהג ברכב היה צעיר שנרדם על ההגה
מאת:כתבי שוונג
קבוצת הרוכבים,בהם פגע הנהג, הבוקר (שבת 13 באוגוסט 2011) של טריאתלטים מעמותת ליאור שבתאי רשל"צ. מבדיקה ראשונית עולה כי הדבוקה התקדמה לאורך כביש 3, מגד בנימין לכיוון טל שחר." הנהג מתברר הגיח ממערב למזרח גם כן, פגע בפלטון ו'אסף' את הרוכבם בדרך", מספר אורן אלון, רוכב אשר הגיע לזירה מעט לאחר התאונה. "הגעתי לזירת האירוע זמן קצר לאחר התאונה, וזה נראה כאילו התרחשה שם מלחמת אופניים והכל היה פשוט קטסטרופה", משחזר אלון בעצב ומוסיף: "הייתי אמור להיות בדבוקה". למזלו, של אלון, הוא לא התעורר בזמן לרכיבה ואיחר ליציאה. אלון קיבל את הידיעה בזמן שהיה ברכיבה, בדרכו לחבור אל הקבוצה, מפיו של בן זוגו הקבוע לרכיבה, דני אמיר, אשר נפצע בתאונה. ברגע שאלון קיבל את הידיעה הוא חזר למכוניתו כדי להגיע לבמקום התאונה ולהגיש עזרה ראשונה.
בדבוקת הרוכבים אשר נפגעה נהרגו שניים, נפצעו חמישה כששניים קשה ושלושה קל. יצחק סימון, אחד משני ההרוגים, הוא דמות מובילה ומאוד בולטת בעולם האופניים והטריאתלון. הוא ידוע כאיש דעתן אשר הטיף לרכיבה נכונה וספורט מתון. לאחרונה הוא השתתף וייצג את המדינה בטרנס-אלפ ואף היה ספורטאי השבוע של שוונג לפני כשנה.
צביקה הרניק, אשר רכב אחרי הדבוקה בעת התאונה מספר על שלום גרוסמן שנהרג בתאונה: "שלום רוכב בקבוצה כ- 15 שנה ואני רק כ- 8 שנים. רכבתי מאחור במרחק של כ- 30 מטרים עם חבר לקבוצה, וראיתי הכל. גם אם היה רכב מלווה, זה לא היה עוזר כי רכב כזה היה נוסע מאחורינו והרכב הפוגע נכנס באמצע הדבוקה". הרניק מעיד על גרוסמן כמלח הארץ. הוא היה אלוף משנה במילואים בחיל הקשר, סמנכ"ל לשעבר בסלקום שעבד (עד היום) אצל שרגא ברוש במפעל הטקסטיל ברוש שיווק ושירותים בע"מ. הוא התגורר ברשל"צ והיה סבא לנכדים. למרות שכבר היה קרוב לגיל 60 עוד היה טריאתלט פעיל שהתאמן בימים אלו לאליפות הארץ באילת". הרניק מספר שגרוסמן היה משכמו ומעלה, כולם הכירו אותו ותמיד היה מתחשב באחרים, חייכן והיה הדבק של הקבוצה".
יצחק סימון (במרכז) על קו סיום טור טראנס אלפ 2011 (צילום: הראל נחמני)
דני אמיר הוא אחד הרוכבים בדבוקת הרוכבים שנפגעה. לאמיר פציעות שטחיות והוא פונה לבית החולים קפלן ברחובות, יחד עם שאר הפצועים ושוחרר לפני כשעה קלה. בשיחה עימו התברר כי הוא וחברו אורן אלון, אינם רוכבים קבועים בקבוצה וכי הצטרפו לרכיבה זו כדי לעשות אימון קליל וכיף לאחר שבוע מאומץ של אימונים. לשניהם ידוע כי כל הרוכבים בקבוצה מנוסים והיא מגובשת עם קודים ברורים בנושא בטיחות. הקבוצה תמיד רוכבת בצורה מסודרת ובאופן רגוע. מדובר באנשים שכולם עוסקים בפעילות ספורטיבית שוטפת וכולם בקבוצה התאמנו לקראת אליפות ישראל בטריאתלון אשר תיערך באילת בסוף אוקטובר. אלון מספר כי זו "תקופת אימונים אינטנסיבית במיוחד ועל כן יש הרבה רוכבים בכבישים". הוא מוסיף כי: "תנאי הרכיבה בשעת הפגיעה היו טובים במיוחד – ראות טובה, כביש פתוח ומעט רכבים".
למרות הכל, אלון מספר כי ידע מראש כי אין לקבוצה רכב מלווה. אמיר מספר שכלל לא חשב לשאול בנוגע לדבר ומוסיף כי אינו מאמין שרכב מלווה כלל היה עוזר במקרה שכזה מכיוון שהרכב, לטענתו, פגע במרכז הקבוצה, שכללה כ- 8 רוכבים. רכב מלווה תמיד נמצא מאחור ולא היה יכול למנוע את הפגיעה.
אמיר מספר כי לאחר התאונה הוא שכב פצוע ולא יכול היה לעזור במאום. הוא ראה רוכבים אחרים שהסתובבו בין הפצועים ומכאן מניח שלא כולם בקבוצה נפצעו. כאשר אלון הגיעה לזירה, הפצועים כבר פונו לבית החולים, מלבד הגופות וכמו כן, פצועים שסרבו להתפנות עקב כך שהיו בשוק ופאניקה. בין אלו שסרבו להתפנות היה רופא אשר רכב בקבוצה, והתרוצץ בין כולם וניסה לעזור.
יצחק סימון(מימין) ושלום גרוסמן בטריאתלון אילת- נובמבר 2010
אמיר ואלון מספרים: "הנהג נשאר בזירת האירוע ונראה בהלם לאחר התאונה". היה די ברור לכולם במקום כי הנהג לא שתוי ולא השתולל בכביש. אלון סיפר כי "הנהג כבן ה- 18 הוא בחור שקט שכנראה רק נרדם על ההגה. הוא היה במקום ולא דיבר. מצב האוטו, פיאט לבנה, היתה במצב קשה, עם שברים בשמשה הקדמית ופגיעות בפח". אלון שמע את הנהג מודה כי היה עייף.
גם תמיר אשל (מאמן נבחרת ישראל לשעבר ורוכב כבר למעלה מ- 30 שנים) הגיע, לזירת התאונה, זמן קצר לאחר שאירעה. הוא מספר על תחושת הרוכבים האחרים לאחר שנודע לכולם על הטרגדיה: "הגענו אחרי התאונה והכביש היה חסום. אמרו לנו שהייתה תאונה עם רוכבי אופניים ושלא נוכל להמשיך ברכיבה, שנסתובב בחזרה. כמות הניידות והמשטרה הייתה כל כך חריגה שהבנו שזה לא מקרה שנגמר בפגיעת רכב בכמה רוכבים כמו שאמרו לנו. הלכנו ברגל, בערך 300 מטרים, ואז ראינו את כל הזוועה. מיד התקשרתי לאתר חברים וכמובן להרגיע את אמא שלא תפתח אינטרנט ותראה ידיעה על הרוגים. חזרנו לנחשון, היו שם הרבה רוכבים שדיברו על התאונה,כולם היו המומים אבל להבדיל ממקרים קודמים דיברו יותר מתסכול, כאב ואבל ולא כמו בעבר בזעם. כשראיתי את הרכב הפוגע נזכרתי בתאונה שהייתי בה. רכבתי עם חבר,כשהייתי בן 16 בערך, הוא היה בצד שמאל שלי ופתאום שמעתי מכה חזקה, ראיתי אותו מתעופף מעל לרכב ואת האופניים שלו עולות בלהבות מתחת לרכב. הרכב היום נראה בדיוק כמו הרכב שפגע בחבר שלי אז. הוא היה מעוך בצורה דומה"
תגובתה של בוני אשל, יו"ר איגוד האופניים: "זה מזעזע. אם המדינה לא עושה משהו דחוף כדי למנוע את ההרג, לא יהיו כאן אופניים. אנחנו מנסים לעבוד עם הרשויות כדי לאבטח את הרוכבים אך דברים זזים לאט". בוני מוסיפה כי "אנחנו [איגוד האופניים] פונים למשטרת ישראל ולרשות לבטיחות בדרכים שיעזרו. אני לא מבינה מה עוצר אותנו ובינתיים אנחנו מתים על הכבישים. היע הזמן לקחת צעדים יותר רציניים". דעתה של בוני אשל מייצג היטב את דעת הרוכבים, במיוחד כשהיא אומרת שהיא לא נגד הורדת הרוכבים מהכבישים המהירים, "אך המדינה חייבת לתת פיתרון. שבילים רחבים, מתחמים לרכיבה. אם יקחו מאיתנו את הכבישים, צריך לתת לנו משהו בתמורה". אשל, בלב כבד וכעס רב מוסיפה "צריך לתת להם [לשרים, רשות הבטיחות בדרכים והמשטרה] בעיטה בתחת. אנחנו בתור איגוד לא יכולים לסגור כבישים". בוני מבהירה שישנן המלצות לרכב מלווה, אך זה רק בגדר המלצה ואינו חוק.
בעמותת "ישראל בשביל אופניים" קוראים למקבלי ההחלטות לפעול כדי להגן על רוכבי האופניים בישראל ולציבור הנהגים, לרכב בזהירות, ולשים לב לרוכבים לאורך הכבישים הבין עירוניים. העמותה מגבשת בימים אלו קמפיין לבטיחות רוכבי הכביש המכוון נהגים ורוכבי כביש ומקדמת הצעת החוק להגברת בטיחות הרוכבים.
