מרבית השחיינים מחזיקים את הראש בצורה לא נכונה בזמן השחייה – מה היא הטעות וכיצד ניתן לתקן אותה? ובנוסף כמה לקחים מאימוני השחייה של נבחרת ארה"ב במים פתוחים. כתבה מתורגמת מאתר SlowTwitch
מאת:גרי הול; תרגום: תומר גמינדר; תודה מיוחדת לתמר על העזרה בתרגום
כמעט כל שחיין, טוב או טוב פחות, אשר היה במחנה של The Race Club בשנים האחרונות, חלק בעיה כללית לשחיינים; תנוחה מוטעית של הראש. אחרי שצפיתי באינספור ראשים מתנדנדים מעלה ומטה, גלים הנשברים למול המצח בזמן שהשחיינים חורשים את המים, הגעתי למסקנה בלתי ניתנת להכחשה. הראש האנושי עשוי משעם. או שעשוי להיות הסבר אחר. אולי שחיינים באמת רוצים לראות לאן הם מתקדמים. האמת היא, שאם אתם כמו הרוב שוחים בבריכה, עם 5,4 או 6 שחיינים למסלול, מסתובבים סביב הפס השחור בתחתית, ומקווים להימנע מהתנגשות קטלנית, אתם תשחו באופן הגנתי, בדיוק כמו כל האחרים, עם העיניים קדימה.
יש שתי בעיות בתנוחה זו. הראשונה היא, שכאשר אתם מסתכלים קדימה אתם מציבים משטח יפה (המצח) שגל החרטום יכה בו בזמן שאתם מתקדמים קדימה דרך המים. במהירות שאתם שוחים, השאלה היא כמה זה משמעותי? אז זה משמעותי. הוכיחו שגרר פני השטח (Surface drag או Wave drag) הוא רכיב חשוב בשלושת כוחות הגרר המאטים אותנו. שני כוחות הגרר האחרים, גרר הלחצים (pressure drag) וחיכוך (friction), משחקים גם הם תפקידים חשובים. גרר פני השטח חשוב מספיק, ששחיינים הנחשבים בועטים טובים ממש, לדוגמה לוכט (Lochte), פלפס (Phelps) וקאופלין (Coughlin), יכולים להתקדם מהר יותר מתחת למים (למרחקים קצרים למדי) עם תנועת רגלים בלבד בתנוחת חץ (streamlined position) מאשר על פני השטח בעזרת שימוש בידיים וברגליים (בתנוחה פחות זורמת). לגרר פני השטח יש תפקיד ראשי בעובדה זו. כאשר אתם שוחים עם הראש למטה בתנוחה נכונה, גל החזית עובר מעל קצה הראש שלכם וכל האנרגיה המאטה הזו חולפת מעליכם. כאשר אתם יוצאים ל-body surf, וחולפים דרך הגלים, עדיף לצלול עמוק מתחת לגל. אותו עיקרון תקף כאשר אתם שוחים.
הבעיה השנייה היא שהרמת הראש גורמת להוצאת כל הגוף ממנח מיושר (alignment). כדי לשחות במהירות המרבית, הגוף האנושי צריך להישאר ישר ככל האפשר. בבקשה אל תבלבלו זאת עם שחייה שטוחה. אנו רוצים שהגוף יסתובב סביב ציר התנועה אך איננו רוצים שהוא יתעקל סביב ציר זה. הציר סביבו מסתובבים ימינה ושמאלה צריך להישמר ישר. כאשר אנו מרימים את הראש, הירכיים שלנו שוקעות אוטומטית. עבור שחיין המשתמש בבעיטה קבועה, הראש המורם יוצר את תנוחת ה-"ערסל" בה הראש והרגליים על פני השטח, והירכיים מתחת. התנוחה אפילו גרועה יותר אצל שחיינים עם בעיטה חלשה, מכיוון שהגוף מקבל שיפוע קל של 7 עד 10 מעלות מכיוון הראש לרגליים, בזמן שהשחיין מתקדם במים.
כולנו יכולים לדמיין דחיפת קרש שחייה על צידו במים ואנחנו יודעים כמה כוח גרר נוצר בהשוואה לדחיפה שלו כשהוא שטוח. הניסיון למשוך גוף באורך של 1.5 מטרים עד 1.8 מטרים בשיפוע של 10 מעלות יוסיף כמות עצומה של גרר חזיתי למאמץ שלנו.
השבוע מתאמנת אצלנו הנבחרת הלאומית של ארה"ב לשחייה במים בפתוחים כאן באיסלמורדה (Islamorada), במסגרת ההכנות לאליפות העולם הקרבה והמבחנים האולימפיים ביוני. מארבעת השחיינים כאן, מעניין לראות שהם משתמשים בשלושה סגנונות של טכניקת שחייה חופשית. אלכס מאייר (Alex Meyer, אלוף העולם בשחייה ל-25 ק"מ בשנה שעברה) משתמש בטכניקה מונעת אגן בקצב תנועות איטי מאשר האחרים. מתוך שלושת הנערות, שתיים מהן (Christine Jennings ו-Emily Brunemann) משתמשות בטכניקה מונעת כתפיים, מהירה למדי וסימטרית, בזמן שהצעירה ביותר (Eva Fabian) משתמשת בטכניקה משולבת מהירה, ומחזיקה את היד הימנית קדימה מעט בצד של הנשימה. היד הנגדית (השמאלית) מבצעת תפיסה מהירה יותר והחזרה איטית יותר בזמן שהיא נושמת לימין. היא משתמשת בטכניקת הסגנון החופשי של מייקל פלפס בתנועה מהירה (ביחס לקצב החתירה שלה). אני מביא זאת לתשומת ליבכם רק כדי להזכיר לכם שבשחייה אין טכניקה אחת שמתאימה לכולם. כאשר דיברתי עם אלכס מאוחר יותר, הוא טען שהוא משתמש בשלושה סגנונות השחייה החופשית בכל מרוץ מים פתוחים: פותח או תוקף את המתחרים בעזרת סגנון יותר מונע כתף, ומסיים את המרוץ בסגנון משולב. שני הדברים שהיו משותפים לכל ארבעת השחיינים היו תנוחת ראש נכונה, עם הפנים למטה ולא קדימה. שנית, כולם שחו עם מרפק גבוה מאוד מתחת למים (זרוע מאונכת מוקדמת). אתם יכולים לראות את החלק השני של הווידיאו בו מופיעים אתלטים אלה ולראות תרגילים לשחיית מים פתוחים.
במים פתוחים, כאשר הראות יכולה להימדד בסנטימטרים, מה ההיגיון בשחייה עם הפנים קדימה? בתחילת המשחה, הסיבה יכולה להיות כדי להימנע מקבלת מכות. באמצע המרוץ זה יעיל כדי להתחמק ממדוזות, גושים גדולים של אצות או שחייה על גבו של משהו. חלק יכולים להצדיק זאת במחשבה שקל יותר לנווט במצב בו הראש למעלה לעומת מצב בו הראש למטה. יהא אשר יהא ההסבר שלכם, אני כאן כדי לומר לכם שזה לא כדאי. אני מוכן להיצרב על ידי מדוזה כל יום במקום "לחרוש" שניים או שלושה קילומטר של מים פתוחים עם מקדם גרר גבוה יותר. לתצפית תוך כדי ניווט, הרמת הראש מהמצב הנכון (למטה) בניגוד למצב המוטעה (הסתכלות קדימה) לא קשה הרבה יותר.
לגבי שחייה בבריכה, לאלה אשר תוהים כיצד יצליחו לנווט במהלך האימון עם הראש למטה מבלי לקבל סטירה, אני אומר לשחיינים שלי את הדברים הבאים. תובילו במסלול שלכם … או אם אינכם מהירים מספיק לעשות זאת, תישארו 10 שניות (או יותר) מהשחיין שלפניכם. תישארו כמה שיותר בימין המסלול. תתפללו הרבה, אבל תשאירו את הראש למטה … אפילו בפניות. זה מהיר יותר וקל יותר.
שלכם בשחייה,
גרי המבוגר
גרי הול המבוגר הוא עורך השחייה של slowswitch.com. הוא שחה עבור ארה"ב בשלוש נבחרות אולימפיות, וזכה השלוש מדליות. משפחת הול (גרי המבוגר והצעיר) היו צוות האב/בן הראשון שכל אחד הופיע בשלוש אולימפיאדות. גרי מפעיל את The Race Club בפלורידה קיז, היכן ששחיינים מכל הגילאים והיכולת יכולים באים להתאמן, מחנות, וידאו והדרכה אישית.
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
