עצובה הייתה תחרות הלילה בהדר יוסף. עצובה כיוון שיוחאי הלוי לא הצליח לקבוע את הקריטריון שכה רצה לאליפות עולם והוא כעת שוקל את המשך הדרך, עצובה כיוון שלא היה קהל שידחוף אותו לכך. אצטדיון הדר יוסף נראה אתמול יתום ושומם מתמיד בעוד מרכז תל אביב צהלה ושמחה.
מאת:אילן גולדמן – ראיונות ועריכה: תמר ברניס
גרנד בלי – קהל
שוב הייתה זו תחרות גרנד פרי, שוב הייתה זו תחרות גרנד בלי. בלי משתתפים, בלי קהל, בלי שמחה. 107 איש היו שם להרים ולעודד. 107 כולל המשפחות, החברים וכמובן הספורטאים עצמם. המחזה בעת הכניסה לאצטדיון היה עצוב. בעוד התחרויות החלו מעט אחרי השעה 19:00 בשעה זו נצפו רק 7 צופים. יוחאי הלוי ניסה, הוא ניסה בכל הכוח, חבריו ניסו שהוא ינסה. אבל שזה נגמר הוא רק רצה לנוס, לא לנסות. ככה זה, ברזל אינו מעודד, בטון אינו שורק, האנרגיות לא נשאבות מהדשא. גם הממטרות אדישות.
שעה 19:30 אצטדיון ריק על יושביו (צילום: אילן גולדמן)
יוחאי הלוי:
"אני כבר בן 30, אני מתאמן נורא חזק
כשלא באות התוצאות זה מבאס. השאלה
אם בכלל יש טעם לכל הרדיפה הזו"
"אני מרגיש גרוע, פשוט על הפנים. אני לא מרגיש טוב שאין מתחרים וקהל. מסתבר שזה ממש קשה", סיפר לנו קופץ המשולשת יוחאי לוי בדכדוכו. לרדוף אחרי תוצאה זה בלתי אפשרי. בשתי הקפיצות הראשונות ייצרתי את ההתרגשות, ופתאום הייתה נפילת מתח. שתי הקפיצות האחרונות כבר היו ללא אוויר במפרשים. אני עוד לא יודע אם בכלל אתחרה שבוע הבא "בנעורים" (תחרות בה הוא יכול לנסות לקבוע שוב את הקריטריון לאליפות העולם). אני כבר בן 30. אני מתאמן נורא חזק וכשלא באות התוצאות זה מבאס. השאלה אם בכלל יש טעם לרדיפה הזאת. אם לא יצא (השגת הקריטריון) נעשה חושבין. אני בטוח שאם הייתה רמה גבוהה היו באים. אין עומק. מה אנשים יבואו לראות? אתלטיקה זה לא כדורגל ולא כדורסל, אין מה לעשות".
הלוואי והיה אפשר להפנות אצבע, להגיד הוא אשם, הוא כשל, זה נכשל. אך הכישלון הוא מערכתי. כל הוורידים הנימים וכלי הדם סתומים. די, הגיע הזמן להודות, המצב גרוע, המשאבים לא מגיעים, הספורטאים לא מצליחים והחולה על ערש דווי. נכון יש הברקות, נכון יש כשרונות, אך טיפה בים אינה ים, אינה נהר אפילו אינה נחל. מרכז תל אביב צהלה ושמחה, הדר יוסף בוכה ומבכה. האנשים מוחים הספורטאים בוכים.
אפילו הכתבת של גלי צה"ל התייאשה (צילום: ספי חנצ'ינסקי)
אורן בוקשטיין דובר איגוד האתלטיקה:
"אנחנו מנסים בכל הכוח. אני באמת
לא יודע מה לעשות כדי להביא קהל.
ישראלים כנראה לא אוהבים אתלטיקה"
"זה מאוד מאכזב שלא מגיעים אנשים. אנחנו מפמפמים ומנסים בכל הכוח. הכניסה היא חופשית ואנחנו משקיעים בזה הכול", אמר הדובר בוקשטיין עם נעילת התחרות. זה בערב, זה לא בשעות העבודה ואנשים בכל זאת לא פה. כנראה שאם אני אבטיח לכל אחד שיבוא כי הוא יזכה בכרטיס טיסה אז יבואו. אבל אין לנו את הכסף לדברים האלה. אני מניח שזה קשור לתרבות הספורט לא רק לאתלטיקה. הקהל הישראלי לא מגיע. אני באמת כבר לא יודע מה לעשות כדי להביא קהל. אני מדבר אני מפרסם. כולם יודעים. אין לי אלא להצטער. הקהל הישראלי פשוט לא אוהב אתלטיקה", סיכם בוקשטיין.
אפילו הרץ הג'מייקני שמתאמן עם יוסיין בולט מעת לעת, נכנס להלם כשראה את תכולת האצטדיון. כשזה גילה כי האריזה ריקה מתוכן הדבר היחידי שיכל לעודד אותו היה, האזכור של חברו לריצה- בולט. " אצלנו זה שונה, יש הרבה אנשים", אמר הג'מייקני ההלום. האצטדיונים מלאים. יש לנו ספורטאים חזקים והאתלטיקה פופולרית. אצלנו זו גאווה לאומית. אנשים מתעסקים באתלטיקה כבר בגן הילדים וממשיכים עם זה לבית הספר ולמכללות", סיפר הרץ ההמום שבא למשוך את דונאלד סנפורד לקריטריון בריצת ה-400". אגב אוכלוסיית ג'מייקה הקטנה מונה 2,868,380 נפש.
תנו צ'אנס לאתלטיקה
אך לא הכול היה שלילי. לא הכול היה חיוור. היו גם רגעים קטנים של צבע ואושר שהושגו על ידי אלה שהבדידות לא יכלה להם. ימר גטהון, אשר רוכב על גל הצלחות מצויין הצליח להשיג לו שיא נוער בריצה ל-1000 מטר (2:24.61 דקות) כשהוא דוחק את תוצאתו ההיסטורית של עוז כץ אל הארכיון. חי כהן שיכתב את הספרים, כשעצר את השעון על 34.64 שניות בריצה ל-300 מטר. ומיקי בר- יהושוע, בערב מצוין, הדיח את מולי אפשטיין מתואר "השיאן לגילאי 40+" בריצות ל-100 ו-200 מטר.
"איפה כולם" – הרץ הג'מייקני (צילום: אילן גולדמן)
אז בימים שהמחאה הפכה אופנה, והספורט נהייה חובה, כיצד זה שאצטדיונים נותרים שממה? מה צריך לעשות כדי לתרגם המסות הרצות לכפיים מוחאות? מדוע ספורטאים נותרים עזובים ויתומים?
חברים, קוראים, אוהדים, צופים, רצים, רוכבים, שייטים, שחיינים, טריאתלטים, קופצים, נופלים. כולנו אחד. כולנו ספורט. בואו, תראו לספורטאים שלנו שלא משאירים אותם מאחור. כל מחיאת כף מורידה שנייה, מוסיפה ס"מ, מעלה חיוך…זו הבטחה.
שאר התוצאות:
קפיצה במוט גברים:
1. קוגן רומן – מכבי תל אביב 4.60 מטר
2. גולדובסקי דניס – מכבי תל אביב 3.00 מטר
(שיא עולם 6.14 מטר )
הטלת כידון גברים:
1. ארד עשהאל – מכבי בני הנגב ב"ש 55.54 מטר
2. קיסרי יגור – מכבי חיפה כרמל 40.17 מטר
(שיא עולם 98.48 מטר)
הטלת כידון נשים:
1. גילימוביץ' ילנה – מכבי תל אביב 39.26 מטר
(שיא עולם 72.28 מטר)
יידוי פטיש גברים:
1. זגינאיקו ויקטור – מכבי תל אביב 58.84 מטר
2.אדיר יהב – הפועל אתלטי אורן השרון 46.53 מטר
(שיא עולם 86.74 מטר)
יידוי פטיש נשים:
1. זבולוטני ילנה – מכבי תל אביב 53.48 מטר
(שיא עולם 77.96 מטר )
קפיצה לגובה נשים:
מעין פורמן – מכבי חיפה כרמל 1.85 מטר
(שיא עולם 2.09 מטר)
קפיצה לגובה גברים:
1. ניקי פאלי – מכבי חיפה כרמל 2.10 מטר
(שיא עולם 2.45 מטר)
קפיצה משולשת:
1. יוחאי הלוי – מכבי תל אביב 16.52 מטר
(שיא עולם 18.29 מטר)
קפיצה לרוחק גברים:
1. ישראלי ינון – מכבי י.ג.ריאלי ראשל"צ 6.83 מטר
2. טרמביץ' אלכסנדר מכבי י.ג ריאלי ראשל"צ 6.81 מטר
3. אוסטרניק יבגני – מכבי בני הנגב באר- שבע 5.71 מטר
(שיא עולם 8.95 מטר)
קפיצה לרוחק נשים:
1. רותם בטאט גולן – מכבי י.ג. ריאלי ראשל"צ 5.91 מטר
(שיא עולם 7.52 מטר)
ריצת 300 מטר:
1. כהן חי – הפועל חולון 34.64 שניות
2. ביכמן יורי – הריאלי ראשל"צ 34.87 שניות
3. אלי גולשווילי איליה – הפועל חולון 36.19 שניות
(שיא עולם 30.85 שניות)
ריצת 400 מטר:
1. ספנס לנפורד – ג'מייקה 46.76 שניות
2. דונאלד סנפורד – מכבי תל אביב 46.81 שניות
3. ועקנין שחר – עירוני ירושלים 52.98 שניות
(שיא עולם 43.18 שניות)
ריצת 200 מטר:
1. מיקי בר-יהושוע 22.09
(שיא עולם 19.19 שניות)
ריצת 100 מטר:
1. גלושצ'נקו דימיטרי – מכבי תל אביב 10.66 שניות
2. מיקי בר יהושוע – אס"א טכניון חיפה 10.77 שניות
3. דאי אמיר – אס"א טכניון חיפה 11.06 שניות
(שיא עולם 9.58 שניות)
ריצת 1000 מטר:
1. ימר גטהון – מכבי תל אביב 2:24.61 שניות
(שיא עולם 2:11.96 דקות)
*שיאי העולם שהובאו הם לבוגרים באצטדיון פתוח
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג , כתב במגזין המשותף של שוונג ועיתון הארץ – "אינטרוול"
עורך המשנה של אתר שוונג , כתב במגזין המשותף של שוונג ועיתון הארץ – "אינטרוול"
אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי. בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
תמר ברניס
רצה, רוכבת ובעיקר רוכבת ורצה.
[email protected]