בעבר הרחוק, לפני שלוש שנים, בימים שבהם החלטתי לרוץ מרתון, קניתי כמה ספרי הדרכה. לא הייתי מנוסה וככה יצא שבחרתי ספרים לא מוצלחים
מאת:קולין סמית
הספרים שנראו לי רציניים ומתאימים כאשר בחרתי אותם ממדפי אמזון, התגלו כשורצי קלישאות ואמיתות חסרות ערך רב. הם היו מאוד אופייניים לאומה שבהם הם נוצרו. אחד מהם, למשל, התיימר ללמד אותך איך לרוץ מרתון בפחות מארבע שעות וזאת לאחר תקופת אימון של ארבעה חודשים. זו מטרה יפה בפני עצמה אבל הספר בחר בדרך מקורית להשיג אותה. המחבר האמין שאם הוא יחזור מספיק פעמים על המטבע "מרתון בארבע שעות", כבר לא תהיה לך ברירה אלא להיות אחד שעושה זאת. וכך במקום להשתמש במשפט "כאשר אתה יוצא לאימון לקראת הריצה .." הופיע המשפט "כאשר אתה יוצא לאימון לקראת המרתון בארבע שעות…". קשה היה למצוא בספר עמוד ללא המטבע הזה. הוא גם הופיע תמיד באותיות בולטות כדי שלא נפספס את הכוונה. בסופו של דבר התאמנתי יותר מארבעה חודשים. אולי זו הסיבה שרצתי את המרתון הראשון שלי ביותר מארבע שעות.
לאחד הספרים האחרים היתה אובססיה לגבי אופרה ווינפרי. מסתבר שהכוהנת הגדולה רצה בשנת 1994 מרתון. היא סיימה בערך בארבע וחצי שעות. המוטו של הספר היה, כמובן, "אם היא יכולה, אז בטח שאתה יכול". לא מאוד התרשמתי. העניין לא היה בתוצאה. נראה לי שזו תוצאה כלל לא רעה לאדם ללא רקע בריצה ושרק התאמן מספר חודשים לקראת מרתון אחד ויחיד. לא התרשמתי מכיוון שכל הריצה היתה תעלול של יחסי ציבור. עניין חד פעמי שנועד לקדם את האופרה ומפעלותיה. זה לא משהו שאדם רגיל, מן השורה, כמוני, עושה. בעיני האתגר במרתון הוא הכנסתו באופן קבוע לתוך חייך. אני לא חושב ש-"מרתוניסט" זה מישהו שרץ פעם מרתון. המושג בעיני שמור לאלו שאימצו את הריצות הארוכות, לפחות לתקופה מסויימת ומשמעותית, כחלק מחייהם. ה-או הגדולה לא נכנסת לקטגוריה הזו.
נזכרתי באופרה בעקבות יום הולדתי. הוא הגיע לא מזמן. כבר עברתי את הגיל שבו אני מתרגש לקראת המתנות שבדרך (אם כי אני מאוד מעריך את טייטס הריצה במרקם עור נמר ועדיין מנסה להבין מה הייתה הכוונה באזיקים שקיבלתי ממקור אחר). יום ההולדת שולח אותי בעיקר אל מחוזות ההירהורים: מי אני ומה הספקתי לעשות עם עצמי. ובכן, למרות קולות הטוענים אחרת שהגיעו במשך שנים רבות מכיוון אימי, אין בי שום דבר מיוחד. ממש היו יכולים לקרוא לי אשר גינצברג. אני אדם באמצע החיים, עם הצלחה מקצועית סבירה אך לא מעבר לכך. לא השארתי שום חותם ראוי לציון בתחום כלשהו. אין לי עם זה בעיה. אין בי רצון להיות "מישהו". אני רק רוצה להיות אני. אבל מדי פעם מתחשק לי להסתכל על אנשים שהם כן מישהו ושחולקים אותו תחביב איתי. הריצה היא אולי הדבר המובהק ביותר בי. פרט לריצה איזה עוד דבר משותף יש לי עם אופרה?
בישראל אין הרבה רצים חובבים למרחקים ארוכים שידועים ממחוזות אחרים. בארה"ב כמעט כל פוליטיקאי יצטלם מתישהו רץ בטי-שירט מיוזעת. בישראל, נדמה שכל הפוליטיקאים חובבי הריצה הם ראשי עיריית ירושלים או לחילופין חשבו פעם על אפשרות כזו. חלקם אפילו רצים לא רעים. פעם קראתי כתבת צבע שעסקה בנושא המחשמל של "איך שרי הממשלה ירדו במשקל". צויין שם שראש ממשלתנו רץ באופן קבוע על ההליכון בביתו. נשמע מאוד מרשים אבל אם מעיפים מבט קצר בסופרטנקר שלנו מגיעים מהר למסקנה שהוא כנראה מעדיף ענפי ספורט אחרים. פרט לכך אין בציבוריות הישראלית נוכחות מרשימה של רצים. כנראה שצריך לעבור לחו"ל.
הארצות שמעבר לים מספקות כבר כמות נכבדת של אנשים. מי שיחפש היטב בוויקיפדיה יגלה רשימה של אנשים ידועים שסיימו מרתון. למשל הרוקי מורקמי. מבחינות מסויימות, אני רואה בו מישהו שדומה לי. הוא כותב וגם אני כותב. הוא רץ וגם אני רץ. הוא יפני וגם לי היה פעם ווקמן. יש להודות שהוא זוכה להצלחה קצת יותר גדולה ממני בתחום הכתיבה. אחת הסיבות לכך היא שהוא כותב הרבה יותר טוב. אבל, בתחום הריצה הוא רק קצת יותר טוב ממני, לא הרבה. ולפיכך, כשאגדל, אני רוצה להיות הרוקי מורקמי. לא הסופר אלא הרץ.
הנקודה הכואבת מכולן היא ג'ורג' וו. בוש. מצד אחד הבחור היה נשיא ארה"ב. מצד שני הוא נראה והרגיש כמו כלומניק. כמו שונסי גרדינר בעולם האמיתי. נראה שאפילו האנשים שהאמינו בדעותיו ובמעשיו לא החשיבו אותו כאדם "רציני". אבל, הבחור הזה, רץ מרתון בשנת 1994 בזמן של 3:44:52 שעות. זה זמן טוב, בוודאי בשביל מישהו שמתוייג ככלומניק. הדבר הזה כאב לי. בתחום היחיד המשותף לי ולו, הוא היה בבירור טוב ממני. עם הזמן השתפרתי אבל ג'ורג' וו. עדיין היה לפני.
וכך מסתיים לי תמיד המסע בקרב מפורסמי המרתון. אני יוצא אליו מתוך רצון לקבל השראה מחלקם או לפחות לצחוק על אחרים. אני מסיים את המסע עם נשיא מגוחך שבכל זאת משאיר אותי מאחור.
הזכרתי שאני אוהב את אופרה?
צילום: Alan Light
איור שער: Unitfreak
קולין סמית- הוא שמו של גיבור היצירה "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים". זהו גם שם העט של כותב שורות אלו שגר בתל אביב ומנסה לרוץ.
אפשר לכתוב לו- [email protected]
