במשך עשור ויותר געשה בקהילת האופניים העולמית מחלוקת סביב לאנס ארמסטרונג. היו שאהבו אותו (בעיקר אמריקאים) והיו ששנאו אותו (בעיקר צרפתים). האיש ידע שיאים רבים מאד, הצלחות פנומנאליות אך גם רגעי שפל
מאת:חגי אשלגי
כתבות קודמות- קונטאדור והסטטיסטיקה ההיסטורית, כל הקבוצות, הרוכבים והמטרות, כל חולצות הטור דה פראנס, טור דה פראנס- רגעים היסטורים בלתי נשכחים- חלק א, רגעים בלתי נשכחים חלק ב, מסלול הטור דה פרנאס 2011, המועמדים לניצחון, השפל של ארמסטרונג בפסאז' דו-גואה,
עבור רבים, רק הטור של 2009 סימן את החזרת כבודו של ארמסטרונג כספורטאי הגון. אצל אחדים, סימני השאלה נבעו משמועות ורינונים בדבר שימוש בחומרים אסורים (למרות שמתחריו קרוב לוודאי ממילא לא היו נקיים בעצמם). אבל אצל קבוצה לא קטנה של יודעי ח"ן, אובדן ההערכה ללאנס ארמסטרונג החל דווקא במקום שבו יוזנק הטור דה-פראנס 2011 בשבת הקרובה – בפסאז' דו-גואה.
הפסאז' דו-גואה הוא מעבר "יבשתי" לא ארוך בין האי נוארמוטייה לעיירה בוואר סור-מר במערב צרפת. מדובר בדרך בטון סלולה על רצפת האוקיינוס האטלנטי, אשר מתכסה בגאות ונחשפת בשפל. בהחלטה שהוכיחה עצמה כהרסנית, חצה מסלול הטור דה פראנס בשנת 1999 את הפסאז' דו-גואה בשעת השפל. הדרך החלקלקה מלכתחילה לא התאימה לתחרות האופניים האינטנסיבית ביותר בעולם. אבל מההרס שנגרם שם, המרוויח הגדול היה לאנס ארמסטרונג.
ותיקי ענף האופניים יודעים לספר על קוד של אתיקת מרוצי הכביש בקרב מנצחי הטורים הגדולים. רוכבים אירופאים המסוגלים לשלוח מרגלים לבדוק מה עושים יריביהם, להשתמש בחומרים אסורים, להיתלות על מכונית הקבוצה בעלייה במסווה של "לקיחת בקבוק מים". רוכבים המסוגלים לרדוף אחרי אופנועי הצלמים במטרה להרוויח דראפטינג (ולו של כמה שניות), ולחפש ולנצל כמעט כל יתרון – חוקי או בלתי חוקי. אלו היו הופכים לג'נטלמנים מושלמים בהתנהלותם על הכביש מול יריביהם.
הכוונה היא למקרה שבו ליריב העיקרי נגרמה תקלה. פנצ'ר, תאונה, נפילה או כל תקלה טכנית, היו איתות מיידי למלכי כביש לגרום לדבוקה להוריד הילוך ולהמתין בג'נטלמניות ליריב שמזלו בגד בו. עם חזרת היריב המותש לדבוקה, היה המרוץ מתחדש במהרה והאתוס של מאבק ולבסוף ניצחון על בסיס יכולת ספורטיבית בלבד, היה נשמר.
עשו זאת הגדולים. מרקס, אינדוראין, אולריך ואפילו ארמסטרונג עשה זאת באחד הטורים בהם ניצח. זכור במיוחד אינדוראין שעצר דבוקה שלמה בהמתנה ליריבו טוני רומינגר. לדוגמה, בשנה שעברה, אלברטו קונטדור בגד בקוד האתי כשפרץ בעלייה בדיוק בשנייה שליריבו אנדי שלק אירעה תקלה טכנית. קונטדור, במפגן שיש מי שיפרשו כצביעות ויש מי שיפרשו כחרטה כנה, מיהר בסוף השלב להתנצל בפני שלק, וטען כי בתוך עומס הפעילות והמתקפה הוא בכלל לא שם לב לתקלה אצל יריבו (ניתן לפקפק באמירה זו. אין להניח שקונטדור, כשלא ראה את אנדי שלק לפניו בעלייה, חשב ששלק נסע לקניות בסופר. מאידך, לזכות קונטדור צריך לזכור שיריבים אחרים שלו המשיכו להסתער בעלייה יחד איתו).
לאנס ארמסטרונג איננו אירופאי והוא גם לא הבטיח לאף אחד להיות ג'נטלמן. לפני (וגם קצת אחרי) שחלה בסרטן היה ארמסטרונג אמריקאי שחצן מטקסס. בצעירותו היה ארמסטרונג רוכב מרוצים חד-יומי מהטובים בעולם. לזכותו עמדו ניצחונות באליפות העולם, במרוץ קלאסיקה סן-סבסטיאן הקשה, בשלב בטור דה-פראנס, ועוד.
עד שהפך לרוכב שמתמודד על ניצחון בטורים הגדולים (אחרי שהחלים מסרטן), ארמסטרונג תמיד ניצח בזכות אגרסיביות טהורה, ויכולת מתפרצת שאותה ידע להחזיק לאורך זמן. האתיקה של מלכי הטורים בכביש היתה מוכרת לו בקווים כלליים, אבל לא היתה חלק מה-DNA התחרותי שלו. בהקשר זה ראוי להזכיר שהקוד האתי של המתנה ליריב שסבל מחוסר מזל איננה קיימת במרוצים חד-יומיים. רק בטורים הגדולים. יחד עם זאת, המנהל הספורטיבי של ארמסטרונג על הכביש – יוהאן ברונייל – הכיר היטב את הקוד האתי של מלכי הכביש.
במעבר פסאז' דו-גואה בשנת 1999 בשלביו הראשונים של הטור, כבר היה ידוע שאלכס זולה השוויצרי עומד להיות מתמודד רציני על ניצחון בטור. אחד היחידים שהעז להזכיר את ארמסטרונג כמועמד לניצחון, היה מיגל אינדוראין עצמו. בנפילה ההמונית בפסאז' דו-גואה, נתקע זולה בחלק האחורי של הדבוקה, אחרי ערימת הרוכבים שנפלה. ארמסטרונג, עם אחדים מחבריו לקבוצה ובראשם ג'ורג' הינקפי, הצליח להימלט מהנפילה ולצאת קדימה. בשלב זה, ובמיוחד מאחר שדובר בשלב מאד מוקדם בטור, חייב הקוד האתי שהמועמדים לניצחון ימתינו לאיחודה של הדבוקה. היה זה שלב שנועד לסיומת במאוץ רב משתתפים ולא להשגת יתרונות זמן במרוץ אחר החולצה הצהובה. למרות זאת, ארמסטרונג, בעצה אחת עם מאמנו ברונייל, החליט לנצל את התאונה שהתרחשה מאחוריו. הינקפי הנאמן נשלח לראש הדבוקה והתחיל לטחון את הדוושות. קבוצות אחרות בדבוקה הקדמית שראו את אשר התרחש, לא יכלו לעמוד מנגד, והצטרפו למאמץ. הדבוקה השנייה היתה חבולה, בלתי מאורגנת ומבולבלת. לא היה לה סיכוי לסגור את הפער בכבישים המהירים של מערב צרפת. קבוצת יו.אס.פוסטל שעטה קדימה. בסופו של היום שעבר דרך הפסאז' דו-גואה, זכה אמרסטרונג ביתרון של 6 דקות על זולה.
קטע 3, טור דה פראנס 1999- פסאז' דו-גואה
הפער הזה, ביום שנועד להיות חסר השפעה על הדירוג הסופי, הכריע את הטור. מאותו רגע היה נוח לארמסטרונג להימצא בעמדת מגננה רוב הזמן, והוא נתן לזולה להרוג את עצמו בניסיון לסגור את הפער האדיר שנוצר. כל מה שארמסטרונג נדרש לעשות היה לעקוב אחרי זולה (בסיוע מכונת יו.אס.פוסטל כולה) ולראות אותו נסדק.
זולה אמנם צמצם במעט את הפער, אך איבד הרבה אנרגיה לשם כך. לבסוף הוא נשבר, וארמסטרונג זכה בטור הראשון שלו. הפער בסיום עמד על 7:37 דקות לארמסטרונג על פני זולה. התאונה בפסאז' דו-גואה הכריעה לבסוף את הטור והביאה לארמסטרונג ניצחון ראשון. המנטליות האמריקאית שמגולמת במשפט המפורסם של מאמן הפוטבול האגדי וינס לומברדי – לפיו הניצחון הוא לא הכל, אלא הדבר היחיד (Winning isn't everything; it's the only thing) – שלט בטור דה פראנס שבע שנים תמימות, מאז התאונה בפסאז דו-גואה.
פסאז דו-גואה 2011
בשבת הזו יחזור הטור דה פראנס לפסאז' דו-גואה, אבל הפעם המארגנים למדו את הלקח. הפסאז' ייחצה על ידי הרוכבים ברכיבה מנהלתית, לפני נפנוף הדגל שמוציא את השלב התחרותי לדרך. כמה אירוני שהטור חוזר לנקודת ההתחלה של ארמסטרונג כרוכב, דווקא בשנה שבה רשויות החוק האמריקאיות מנהלות נגדו חקירה מקיפה בנושאים שקשורים לשימוש בחומרים אסורים.
חגי אשלגי – שואף לתנועה.