בעקבות הטוק-בקים על הכתבות במדור שלי, ברצוני להבהיר כי במדור מוצגים ויוצגו מיתוסים ואמונות מדעיות מקובלות הקשורות לספורט ותזונה, אשר הגיע הזמן לנפצם

מאת:רן אפק

האדם תמיד חיפש וודאות. אם בעבר הדת היתה הפרדיגמה השלטת לתיאור העובדות בעולם, הרי שהיום הנטייה של רבים להאמין בצורה עיוורת במדע ובמחקרים, מבלי לטרוח לבדוק בעצמם, ועל עצמם את המציאות.

אולם כפי שעולה ממשנתם של הפילוסופים המדעיים, קארל פופר בתיאורית "העולם השלישי" שלו ותומס קון בספרו "מבנה של מהפכות מדעיות" ואפילו על פי תורת הקוונטים, המדע מעולם לא היה קבוע ונוקשה כמו שחושבים, אלא תחום הפכפך, גמיש ומשתנה, השואף להסביר את העולם והוא אינו יותר מאמונה גרידא.

אבל למה להתפלסף אם אפשר לתת דוגמאות ממשעשעות מתחום התזונה. אך קודם אפרסם את מקור המחקרים המדעיים שלי. עד גיל 30 לא עשיתי ספורט ולא רצתי אפילו מטר. גם כאשר בצבא, הסמל בחטיבה בחיל רגלים בו שירתתי, איים להשאיר אותי שבת, מנע ממני להיכנס לחדר אוכל ואף בעט בישבני בכל תרגיל הסתערות. בגיל 30 הייתה לי תאונת דרכים ונכנסתי לענף הטריאתלון כחלק מהשיקום. כך עברו הרבה שנים בהם רצתי, שחיתי ורכבתי על אופניים. הייתי ספורטאי חובב ובינוני, ועדיין נראתי שמנמן.

למה? כי מילאתי את הוראות המאמנים המקצועיים שהיו לי. ביום שבו התחלתי למרוד ולאמץ את מה שבאמת עובד – אמפירית, רזיתי, והתחלתי להגיע להישגים, כשהאחרון בהם הוא מקום שני באליפות ישראל בדואתלון 2011, בקבוצת הגיל שלי. מרבית האינטואיציות שלי לגבי האימונים והתזונה, שהתבררו כנכונות לגבי, התאמתו גם בקורס מומחי ספורט הסיבולת ותזונה שעברתי בארה"ב ב- NFPT, כאשר הקורס היה בנוי על המחקרים המדעיים האחרונים בתחום, ומכאן התחילו הכתבות ושיטות האימון והתזונה, שבמדור הזה.

אבל מחקרים מדעיים אינם חזות הכל, מי שזוכר או ראה את הסרט "אלכס חולה אהבה", יודע כי פעם חמאה היתה שיא הבריאות. בערך בשנות השמונים, בעקבות מחקרים מדעיים, החמאה (וגם הביצים) הפכו לרעל, ועלתה קרנה של המרגרינה כחומר בריא יותר. כיום, מחקרים מדעיים מראים כי המרגרינה היא מסוכנת מהחמאה. הכל פרי אותם מחקרים מדעיים של טובי המדענים, דוקטורים ופרופסורים מכובדים.

מרגרינה או חמאה- כל אחד נקבע כבריא יותר על פי מחקרים שונים
צילום: Renee Comet National Cancer Institute

מרבית המחקרים המדעיים שנעשים כיום ממומנים על ידי קבוצות בעלות אינטרס כלכלי בתוצאות המחקר. כך למשל במשך שנים, נמנעו ונעלמו מחקרים על השפעת הסיגריות, למרות שהיו "ידועות" כלא בריאות כבר משנות ה- 60. בדומה הגדרת רמת הכולסטרול הרצויה לאדם השתנתה, רק לאחר פיתוח של חברות התרופות של כדור שחובה לקחת באופן יומי. כך גם מחקרים על הנזק שבקרינת טלפונים סלולריים, עדיין אינם מגיעים לשוק, בתואנות שונות.

ד"ר אטקינס מצא כי העדפת אכילת חלבונים ושומנים על פני פחמימות, גורמת לירידה במשקל ובריאות טובה יותר ואף מורידה את הכולסטרול הרע בדם. אבל הוא דרך על הרגליים של ענף התזונאיים (מי צריך אותם עכשיו?) ועל אחד ממקורות הפרנסה המרכזיים של ארה"ב, כאסם התבואה של העולם ואחד ממקורות הייצור ואספקת הפחמימות הגדולים בעולם. האמריקאים נעו באי נוחות, ושינו רק במקצת את פירמידת המזון שלהם, המבוססת על "מחקרים" המעודדים צריכת פחמימות. אותה פירמידה תזונאית מקובלת שגורמת להם להיות אחד העמים השמנים ביותר, והחולים ביותר במחלות הקשורות להשמנה.

מטבעו אופי האדם מבקש אב יודע כל, שיגיד לו מה מותר ומה אסור. חלק מהאנשים מוצא אותו במדע ובמחקריו. "אם הדוקטור אמר, מי אני שאפקפק בכך ואגלה את האמת בעצמי?". אך אני בדקתי על עצמי, ובמשך 10 שנים בדקתי גם על מכריי וחברי שהתאמנו איתי ועל אחרים. שהתאמנו עם מאמנים מקצועניים וניזונו על ידי תזונאים מדופלמים, חלקם נפצעו בפציעות ספורט, חלקם השמינו ורובם הפסיקו להתאמן.

אז, אולי בבדיקה במעבדה התגלה שגרם אחד של חלבון מכיל אותה כמות קלוריות כמו גרם אחד של פחמימה, אבל בפועל, מי שחושב שהם זהים מבחינת השמנה, משמין. מי שעושה אינטרוולים בריצה, בדרך כלל נפצע, ומי שמתאמן בניחותה ובסבבה, מגיע לאותה תחרות, שמח וטוב לב, גם בשנה שאחרי.