"החלטה זה משהו שצריך לרגש אותך ולהפחיד אותך בו זמנית". זה מה שרן שילון אמר לי בדיוק לפני שלושה חודשים בזמן שטופס ההרשמה למרתון אמסטרדם היה פתוח על מסך המחשב שלי כבר כמה ימים… לשלוח או לא לשלוח להירשם או לא להירשם

מאת:ניצה חדד

הפעם ההחלטה לא הייתה לי ברורה, כמו עם מרתון ברלין 2010. אחרי הכל, ברלין הייתה האהבה הראשונה שלי …והיה לי ספק אם אצליח לשחזר את אותו הטעם מהקיץ שעבר והאם בכלל אני רוצה לחדש טעם אחר..

אבל המשפט של רן לא יצא לי מהראש כל הנסיעה בדרך הביתה – אין לי ספק שאני מפחדת מפני עוד קיץ של אימונים מפרכים ומחויבות למשהו שימנע ממני לעשות הרבה דברים אחרים שתכננתי לקיץ 2011. יחד עם זאת, המחשבה על מרתון אמסטרדם, על כך שאולי אצליח לשחזר את התחושות מהקיץ שעבר – מרגשות אותי .

אני זורקת את המפתחות ליד הכיור בכניסה לבית, פותחת את המחשב ועושה SEND  ואז 7089  A  נשלח לתיבת המייל שלי והמשפט מתוך השיר של יונה וולך מתמלמל בראשי "אדם צובר זיכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ". אז קיץ 2011 יוצא לדרך ואין ספק שאני מתרגשת וגם פוחדת בו זמנית.

הפעם כחלק מהפחדים וההתרגשויות אני מצטרפת למחנה אימונים עם "הרציניים". ככה אני קוראת למתאמנים של אינדיור. הם תמיד נראים לי כאלה רציניים… "אנחנו נוסעים להסתגל לחום" – כך טוען ראש המחלקה רן שילון ומפרפר את כולנו בחום של כמעט שלושים ומשהו מעלות לטפס גרם מדרגות ועוד איכשהו גורם לנו להאמין שאנחנו מבסוטים מזה …

הרציניים עם ניצה חדד במרכז

אז חוץ מההסתגלות לקראת ה"ארוכות" בחום התל אביבי, אני נוסעת מעוד כמה סיבות נסתרות משלי וחוזרת עם כמה מסקנות על קהילת הספורטאים והספורטאיות … בדרך כלל אני רצה בסביבה של בנות מסיבה מאוד פשוטה: הבנים פשוט יותר מידי מהירים בשבילי. ככה אני תמיד משתתפת בנושאי שיחה של בנות. במה שאני יכולה לשתף אתכם, קוראי הנאמנים הבנים, אנחנו כלל לא מדברות עליכם בזמן שאנחנו רצות. אלא אם כן פתאום חלפתם על פנינו והשארתם אבק כוכבים כדי שנלקק אותו אחריכם וגם אז זה רק מילות קנאה קטנות.

בנות, בדרך, כלל מדברות על תזונה, קוסמטיקאית טובה ושוב תזונה, משקל וכל מה שמשתמע מזה … בסופ"ש הזה הבנתי שזה לא רק חברותיי הנאמנות לאימוני המרתון אלא כולן מדברות כמעט על אותו הדבר. מכיוון שאני ממש לא מתיימרת להיות תזונאית קלינית או מסירת שעווה כשאגדל השיחות האלה ממש התישו אותי ובו זמנית גרמו לי להיות יותר רעבה. לכן החלטתי לעבור לזירת הבנים ולהקשיב על מה הם משוחחים בזמן שהם רצים. לאכזבתי הגמורה לא היו שם שיחות על בנות, סרטי פעולה או הגאדג'ט האחרון של אפל.

תריאטלתים הם חבורה של כוסיות. הם מדברים על תזונה ועל איזה מכון לייזר מומלץ  … אמא! אני זקוקה לאוויר! מה קורה פה? לכולנו יש תסבוכת של משקל ושיער מיותר. חשבתי שזה משבר שעוברים בגיל ההתבגרות … אני קצת מתייאשת מהשולחן של הבנים ומחליטה להצטרף לרכב של המאמנים. חשבתי לעצמי כי שם יש את כל "המגניבים" של המחלקה ובטוח אמצא נושאי שיחה מעניינים. אז אני מתחזה לסובלת מחום וקופצת לטרמפ עם כוכבי המאמנים רן שילון, מני קורן ושי פיפמן.

זה לא נראה כמו מלחמת מינים

או.קי חברים, מסקנות הוועדה: אם בנים לא מדברים על משקל והסרת שיער אז הם "מרכלים" כמו בנות על כל מי שעובר לידם. רק שהטענה שלהם, מאחורי הביקורות, שזו העבודה שלהם ובשביל זה משלמים להם כדי להעביר ביקורת . אז גם מרכב המאמנים המסוקסים לא יצאה לי ממש רכילות עסיסית ואני מתחילה להפנות את תשומת ליבי לשיחות על זוגיות עם כל העוברים והשבים לידי – האמת אתם לא תאמיני מה עולה משיחות החולין הקטנות האלה. מתברר שאנחנו ב"מלחמת" ספורטאים נגד ספורטאיות … האם זה יתכן שהבנים טוענים שהם מעדיפים לא לצאת עם ספורטאיות והבנות מעדיפות לא לצאת עם ספורטאים כי הם קצת יותר מידי מרוכזים בעצמם?… אני עצובה וחייבת להשכין שלום בין המינים – בנות בבקשה בואו נחזור ונדבר על הבנים ובנים בבקשה תחזרו לחזר אחרינו בריצה קלילה בפארק. בואו ונחזיר את הרומנטיקה למסלולי הריצה.

לאחר יומיים וחצי של אימוני בוקר וערב עם "הרציניים" אני חוזרת לתל אביב עדיין עם אותו המשפט של רן בראש: "החלטה היא משהו שצריך להפחיד אותך ולרגש אותך בו זמנית".

אז חברים – אחרי שביליתי בדייט של כמעט שלושה ימים במחוזות האתלטים של אינדיור – בזאת אני מכריזה קצת בפחד וקצת בהתרגשות: מרתון אמסטרדם 2011 מוקדש למען החזרת האהבה למסלולי הריצה.

תודה לרן שילון מני קורן שי פיפמן ואילן פריש על דייט שלימד אותי להיות ספורטאית אמיתית

אז אתם באים לרוץ איתי …
שלגיה

ניצה חדד
עובדת בתחום הנדל"ן ומשתתפת בתחרויות ריצה ובוגרת מרתון ברלין 2010.