מאת:יוגב תלמי

כתבה על סינגל טרק של נורת פייס

ראשית דבר מדובר במותג פרימיום אמריקאי. כבוד. מותג מותג ואני חובב מותגים לא קטן כמו כל ציוד וביגוד לטיולים לכל גובה ולכל מזג אויר. מי יודע? אולי עוד יהיה לי מעיל שלהם. יש להם מעילים מופלאים.

פגישה ראשונה עם הנעל- היא לא יפה. יותר מידי לבן עם אדום ושחור. רושם ראשוני בעייתי, נראה איך ימשיך הדייט הזה. היא  בטח  לא מהדקיקות האלו, שרואים היום בכל חלון ראווה של חנויות נעלי הריצה, שמציגות בגאון את הגישה המינימלסטית ולידן מוכר אשר ישמח לספר לך שנעליים ששקולות 180 גרם הן בעצם בריאות יותר לגב ולברכיים, לפני שיוסיף,  " וממש לא ברור בכלל איך רצת עד היום אם נעליים כל כך כבדות". אז זהו שלא. לא היא, היא נעל אולד סקול אמיתית. יש לה נוכחות.

אני מציג אותה לראשונה לחבר'ה של קבוצת "לרוץ לחבר'ה" בזמן שאנחנו מתארגנים לזינוק של הר לעמק בקלעת נמרוד. התגובות ממש מחממות את הלב ואני חש תחושת הקלה- "הי היא נראת בסדר גמור" אומר לי אמיר ואני לא מבין
אם זו מחמאה או מה?. מה זה "בסדר גמור"הוא כנראה סתם מקנא ואני נועל את הנעליים. תחושה ראשונית טובה מאד, יש לה רוך חינני לגברת וזה מפתיע אותי מכיווון שציפיתי למישהי קשוחה בהרבה . העיקר שהיא עברה את מבחן החבר'ה.
העניינים בננו מתחילים להתחממם בקטע של הבניאס לשמיר שהוא קטע שטח מכובד. אהרון רץ איתנו.  עליות יפות וירידות לא קלות והכל בחסות בזלת הגולן , משמע בולדרים קטנים ומעצבנים. שטח אמיתי. הנעל עובדת יפה מאד ומשלבת רכות אמיתית וסוליה שהיא לדעתי גולת הכותרת של הנעל.

הסוליה מספקת אחיזה מעולה בקרקע תוך כדי שיכוך אבנים והפרעות שונות בהצטיינות. כך גם הבלימה והקפיציות- יופי. לא הרגשתי כאבים בכפות, הרגליים לאחר הקטעים(שוב- שיכוך  מצויין) ולאורך כל הדרך הרגשתי שהנעל "רוצה לרוץ", יושבת טוב על הרגל ולא מורגשת. באה לעבוד. סיימנו את הקטע ראשון בהצלחה. בתחנה בשמיר, תוך כדי לגימות מבקבוקי מים קפואים, פתאום היא נראית לי חיננית.

פה המקום להזהיר שהנעל היה נייטרלית לחלוטין. מי שמחפש תמיכה יתאכזב, אם כי ימצא אותה אצל אחותה התאומה וכן יש לה אחות תאומה. קוראים לה דאבל טרק. לי אגב זה  לא חסר כלל למרות שבדרך כלל אני רץ אם נעל בעלת תמיכה בינונית. כנראה שבשטח זה פחות חשוב(לי על כל פנים). בקטע השני אני והיא סובלים בשקט בעליות לכלא צלמון אבל עוקפים לפחות 8 קבוצות. זהר מחכה לי בסוף הקטע וצועק "אני רץ איתך את הקילומטר האחרון". נו באמת, הוא נועל קרוקס ויש רק 150 מטר לסיום. ג'ינג'י כבר עם עיקצוצים לצאת לקטע שלו לעילבון. מסיימים קטע קשה וטוב שנגמר. בעלבון מנקי לוקח אותנו לשתות קפה והערב יורד. לפני היציאה לקטע השלישי מבית שערים לכפר יהושוע יותם נותן לי טיפ איך לעקוף את המעבר מים. לא לקחתי את הטיפ. ריצה בלילה עם ירח מלא ודרך לבנה. תענוג של ריצה ואפילו לא מדליק את את פנס הראש. אני והנעל כבר לגמרי בראש אחד.

לתכונות האופי שלה יש להוסיף את נושא האיוורור. הנעל מאד "נושמת" ולקיץ הישראלי זו תכונה בעלת ערך רב. זה עזר לה להתייבש במהירות, לאחר שביקרנו במעברי המים, בדרך לכלא צלמון ובכניסה לכפר יהושוע.

סיכום ריצות השטח: נעל מצויינת. רכה, סוליה מעולה שאוחזת ומבודדת, מאווררת מאד, לא כבדה מידי וגם לא זוהרת מידי. ללא ספק היא תצטרף לצי הקבוע שלי. (במידה וארוץ בשטח כמובן- יש לי חברים ביער מודיעין  אז יש סיכוי …). לא אכביר במילים בנוגע לדייטים שלנו בפארק ובכבישים. איך שהוא הקסם פג באספלט  ואנחנו מוותרים על הבילוי המשותף שלנו על קרקע סלולת בטון/אספלט. לא נורא, אני משאיר אותה לשטח. טוב לה שם והיא פורחת ולשם אקח אותה שוב.

יוגב תלמי – מרתוניסט (אולי בדרך להיות מרתוניסט מצויין) בן 40 , נשוי לגלית ואבא לאביגיל. סמנכ"ל רפיד פרסום חוצות. חי ורץ בתל אביב.