הם רצים, הם שוחים ואפילו רוכבים על אופניים במרץ. יש להם כבר ארבעה ספורטאים שהשתתפו באולימפיאדה וראש וועד אולימפי בשם ג'בריל רג'וב. מרתון? הצחקתם אותם, אלו כבר חדשות ישנות. אז בעוד אחרוני עשבי האביב הירוקים מפנים מקומם לשממת הקיץ הצהובה, יצאנו לחקור את פעילותם הספורטיבית של שכנינו הפלסטינאים
מאת:אילן גולדמן
בימים חמימים קרירים אלו, המזה"ת נסחף ברוחות "אביב מהפכניות." משממות צפון אפריקה, ועד ערי המדבר היבשות בבחריין, שליטים נצחיים נוטים ליפול כמו תפוחים רקובים מעץ. נראה כי אצל שכנינו הפלסטינים, מלבד התארגנות פייסבוק בלתי מזיקה בגדה (תנועת ה-15- במרץ) ופיוס היסטורי בין תנועות פת"ח וחמאס, עסקים הם כרגיל ודבר אינו קורה.
"המרתון"
مارتون
והנה משהו בכל זאת מתרחש; לפני ימים לא רבים, עצרה רצועת עזה את נשימתה, כשנאדר אל-מצרי, רץ אולימפי פלסטיני, חצה את קו הסיום וסיים את המרתון הראשון בהיסטוריה של הרצועה ושל העם הפלסטיני בכלל. אל- מצרי עצר את השעון על זמן של 2:47 שעות, תוצאה אשר הייתה מקנה לו את המקום ה- 11 הכללי במרתון-ת"א השנה, ואת המקום ה- 10 במרתון-ירושלים.
המרתון העזתי החל בבית חנון שבצפון הרצועה והסתיים ברפיח הדרומית.הוא נבנה בצורת מרוץ "מנקודה לנקודה"- או במקרה העזתי; מגדר לגדר. יחד עם אל-מצרי זינקו למרתון עוד שישה רצים פלסטינים ושני עובדי סיוע זרים. כולם סיימו בשלום, ובכך התפלחו לספרי ההיסטוריה של העם הפלסטיני.
אל-מצרי השתתף באולימפיאדה האחרונה בבייג'ין ומחזיק בתוצאה של 14:25 דקות בריצת 5000 מטרים- תוצאה אשר הייתה מכניסה אותו למקום השמונה עשר ברשימת שיאי הריצה של ישראל ומעניקה לו את הניצחון במפגש הליגה האחרון מטעם איגוד האתלטיקה.
אל מצרי, סלבריטי עזתי מוערך, מתאמן ביום בדרכי העפר המשובשות של הרצועה, ובלילה חולם טבעות אולימפיות. לא מזמן, הגיש המרתוניסט בקשה לרשויות, להתאמן במצרים וירדן, שם לטענתו יש מתקנים טובים יותר מדרכי העפר להם כבר התרגל.
נאדר אל-מצרי רץ לניצחון במרתון
צילום: אבו מוסטפה
האגדות העזתיות מספרות, כי בשביל לקבוע את השיא הפלסטיני ב- 5000 מטרים במשחקי אסיה, נאלץ אל-מצרי להשאיל נעליים מעמית קטארי. "בעזה אין לנו נעליים ברמה הזו ואני רץ עם אותם נעליים כבר שנה" סיפר העזתי אשר רץ מאה וחמישים ק"מ בשבוע. לעומתו, כל חובב ריצה מתחיל יחליף את נעליו אחת לשלושה חודשים.
אל-מצרי לא מתייאש ומצהיר בכל ראיון, "כי הוא מקווה להיות שם בשביל העם הפלסטיני בלונדון 2012." "אני מרגיש חופשי כשאני מתאמן, אם לא אתאמן ארגיש כמו כל אחד אחר ברצועה," אמר אל-מצרי בראיון ל- בי.בי.סי.
הרץ העזתי משתכר בכ-אלפיים שקלים לחודש מהרשות הפלסטינית, שם הוא בכלל רשום כאיש מנגנוני הביטחון. לטענתו הכסף לא מספיק. "יש לי שישה פיות להאכיל, התזונה שלי נטולת בשר כמעט לחלוטין עקב תנאי המחייה הקשים."
"איש הברזל"
رجل الحديدي
בעוד אני מהרהר לתומי כי מרתון בעזה הוא אינו דבר של מה בכך, החלטתי לבדוק מה קורה בענף הטריאתלון הפלסטיני, אם יש בכלל כזה. התשובה היא שלא, כי שם כבר יש איש ברזל, לפחות לפי הגדרתם של העזתים.
שמו של איש הברזל הוא מחמוד- אלריאשי והוא "יושב על כס המלכות כמנצח תחרות איש הברזל הראשונה בפלסטין" כפי שהגדירו זאת העיתונאים הפלסטיניים. התחרות אגב, נערכה כבר הרחק לאחור בשנת 2009 וכללה שחייה של חמש מאות מטרים במימיה של עזה, עשרים ק"מ של רכיבה ועשרה ק"מ של ריצה.
"איש הברזל" בעזה- יותר מיני ספרינט
צילום: maan
אל-ריאשי סיים אותם בזמן של 1:07 שעה. איש הברזל העזתי כנראה עשוי מגומי אם אלו הם המרחקים הפלסטיניים לתחרות איש הברזל. שניים עשר משתתפים לקחו חלק בפארסת הברזל המקומית שהחלה בחוף הים העזתי. רק חמישה גיבורים שרדו את תלאות המיני ספרינט-ברזל העזתי.
"דוושני רמאללה"
دراجات رام الله
עד עצם שרבוטן של שורות אלו, אני מודה ומתוודה; לא הייתי מודע לקיומה של סצנת רכיבה פלסטינית. חשדתי, אפילו שערתי, אך לא העזתי להאמין. מילא ריצה, ענף ספורט פשוט וזול מאין כמותו, אך אופניים הוא ספורט של סטאטוס, המתקשר ישירות לכיסים עמוקים בעוד אלו של הגדה עדיין מחוררים.
ובכן, מסתבר כי זה אינו עוצר את חובבי האופניים הפלסטינים מלרכוב. האביב האחרון אף הוכיח מה גדולה ומשמעותית התופעה, כשארבעה מרוצי אופניים עברו ברחבי ערי הגדה המערבית, המתעוררות תחת ידיו של סלאם פיאד.
זה החל בראמללה, המשיך לחברון, עבר בשכם והסתיים ביריחו. ארבעה מרוצי אופניים גב אל גב בתוך שלושה שבועות בלבד. הדובדבן שבקצפת- רכיבה עם ג'ימי סטאף, אלוף מסלול אולימפי שהובא על ידי הקונסוליה הבריטית, כדי לתת ניחוח מקצועי לאירועים.
השתתפותו של הרוכב האולימפי אינה יד המקרה. לאחרונה, הבריטים בשיתוף ההנהגה הפלסטינית, תורמים לקידום אורח החיים הספורטיבי בגדה. האמונה, כי בכוחו של הספורט לדחוף את החברה האזרחית הפלסטינית, צעד נוסף קדימה, במעבר מרשות למדינה עצמאית הוא עיקרון מנחה.
גם בשטחים יש מירוצי אופניים
צילום: יוסף עזבה
הבריטים אף הצהירו לא מזמן; כי ברצונם לראות במשחקים האולימפיים הקרובים נבחרת פלסטינית המייצגת מדינה ולא ארגון. יש הסבורים ברשות, כי התעוררות ספורטיבית לאומית יכולה לשים קץ לפילוג (הפנימי).
לדברי ראש הוועד האולימפי הפלסטיני ג'בריל רג'וב," העיסוק הפלסטיני בספורט מחזק את מעמד הפלסטינאים בעולם. הספורט הוא שגריר יותר טוב ממדינאים." רג'וב אשר נידון למאסר עולם בישראל, כיהן בעברו כראש הביטחון המסכל, וכראש התאחדות הכדור-רגל הפלסטינית טרם התמנה לתפקיד.
יוסף המדווש
יוסף עזבה, או "הקפטן" כפי שמכנים אותו בשטחים, הוא אחת מהדמויות הבולטות ביותר באירועי האופניים האחרונים בגדה. יוסף, אלוף פיתוח גוף לשעבר וחובב אופנועים מושבע, התאהב בספורט האופניים בשנים האחרונות והקים את קבוצת "הדוושנים הפלסטיניים" בקלקיליה.
למירוץ המסכם בירחו, הגיע "הקפטן" מקלקיליה הרחוקה, מרחק של חמש שעות רכיבה. בראיון שנתן לכלי התקשורת פלסטינים לפני הזינוק, הסביר עזבה," אופניים הוא ספורט של מאבק. השתמשנו בו כדי 'לפרוץ' את המחסומים הצבאיים ועברנו דרך ערי הגדה המערבית. רצינו להעביר לישראל ולעולם את המסר, שאנו עם השואף לחירות ועצמאות."
הקפטן מקבל רוח גבית מפיאד
צילום: יוסף עזבה
למרות שנדמה כי מרוצי אופניים הם דבר חדש ברשות הפלסטינית, נביל סמארה, מנהל בית הספר ביתוניא ברמאללה טוען אחרת. בנאום שנשא בעת פתיחתו של המרוץ המקומי, סיפר סמארה על מרוץ אופניים היסטורי, אשר נערך ב-1960 ונוצח על ידי בית הספר עליו הוא אמון.
ושצריך חוסמים
נקודה נוספת שדורשת התייחסות בנושא מרוצי האופניים: היא חסימת הכבישים. מרוצי האופניים בגדה אובטחו על ידי כוחות הביטחון הפלסטינים אשר ביצעו את חסימת הצירים בנוסף למלאכת ליווי המירוץ. על פי הדיווחים: "המשטרה הפלסטינית עשתה עבודתה על הצד הטוב ביותר, והעניקה את מלוא השירותים, כדי להוכיח שהעם הפלסטיני יכול להגיע להישגים בכל תחומי החיים."
כל זה קורה, בעוד מרוצים בישראל מתבטלים חדשות לבקרים, עקב אי יכולתם של איגודינו לעמוד בדרישות הכספיות אותן מציבה משטרת ישראל תמורת חסימת הכבישים.
כוחות הביטחון הפלסטיניים חוסמים כבישים גם כשצריך
צילום: יוסף עזבה
ולסיכום: הסימנים בשטח מעידים כי הפלסטינים ימשיכו בפיתוח אורח החיים הספורטיבי בעריהם. נראה כי גם הפלסטינים השכילו להבין כי חברה בריאה, היא חברה אשר משקיעה בעידוד חבריה לניצול יעיל של שעות הפנאי. תחרויות הסיבולת וחדרי הכושר הנפתחים ברמאללה חדשות לבקרים, הם רק קצה קרחון של מהפך תודעתי עמוק, בו גם נשים מקבלות במה. עד כמה התופעה תתרחב ולאיזה מחוזות תגיע נשאר רק לנחש. הרבה תלוי במה שיתרחש בחודש ספטמבר הקרוב. מה שבטוח הוא כי בינתיים אנו נעקוב מקרוב.
אילן גולדמן
אילן גולדמן-עורך משנה אתר שוונג אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי
כל הכתבות שלאילן גולדמן במדור- מזרח תיכון חדש