מרתון "ווינר" ירושלים הציב סטנדרט חדש, גבוה, בכל הקשור לארגון אירוע ספורט. אך ההחלטה האומללה להעניק את המקומות הראשונים לרצים אשר מעולם לא השלימו את המסלול מעיבה רק במעט יותר מעובדה כי אפילו בהחלטה זו אין עקביות והגדרה נכונה
מאת:יאיר בן עמי
החלטת מארגני מרתון ירושלים להעניק את המקומות הראשונים לרצים אשר לא הגיעו לקו הסיום בעייתית בכל היבט וזווית. אפשר לסובב את הסיפור כבשר על האש ועדיין לא תימצא הסיבה להחלטה כה תמוהה.
למארגני מרוץ יש זכות להעניק פרסים או פיצויים לכל רץ כולל רצים אשר הוטעו על ידי המארגנים עצמם. אך אין ולו שמץ של אפשרות להעניק לרץ אשר הגיע לקו סיום אחר, ברחוב אחר, במרחק אחר את המקום הראשון.
יותר מכך, למארגן או כל אחד אחר, אין את האפשרות להעניק לרץ היוצא ממסלול הריצה זמן רשמי אלא אם הוא חזר למסלול באותה הנקודה בה יצא ממנו ומשם השלים את המסלול על פי הקבוע בתקנון.
אך בזאת לא מסתיים הסיפור. ההודעה הרשמית אשר יצאה מדוברות מרתון ירושלים הייתה כזו: "התוצאה של ארבעת הרצים שרצו 200 מטר נוספים לשער הסמוך אושרה על-ידי וועדת השיפוט המקצועית הכוללת נציג בינלאומי של איגוד המרתונים הבינלאומי". צריך לנתח את ההודעה כלשונה ומילה אחר מילה כדי להבין כמה טעויות היו בהחלטה.
אם אושרה התוצאה של 4 הרצים אשר הגיעו לקו הסיום של חצי המרתון הרי היה מי שחשב לכיוון הצדק ולא התקנון ומכאן מדוע הסובל הגדול ביותר של הטעות לא זכה לאותו היחס?
ארבעת הרצים אשר הובילו וזמנם אושר קבעו תוצאה טובה יותר מהראשון על קו הסיום הרשמי של המרתון גם לאחר שעברו 200 מטרים נוספים.
אך התוצאה של ממו אסרט הישראלי אושרה גם היא וגם הוא הגיע לקו הסיום האחר בגלל אותה טעות וזה כבר משנה את המספר ל- 5 רצים שזמנם אושר, למרות הגעתם למקום אחר ולא לקו הסיום של המרתון. נמשיך ונבדוק את ההודעה ונגלה כי "התוצאה….אושרה על ידי וועדת השיפוט המקצועית הכוללת את הנציג הבינלאומי של איגוד המרתונים הבינלאומי".
המקום השביעי, על פי התוצאות הרישמיות, הוא של סמי קיבט רוטיץ'. הבעיה בתוצאה הזו היא כי הוא,רוטיץ', מעולם לא חצה את קו הסיום של המרתון ומכאן כי הוא כנראה היה בין אותם רצים אשר חצו את קו הסיום של חצי המרתון. זה כבר 7 רצים אשר זמנם אושר ולא 4 כבהודעה של המארגנים.
רוברט קיפרוטיץ' צ'יריוט המנצח האמיתי הרשמי של מרתון "ווינר" ירושלים הבינלאומי
רגע, מה זה "וועדת שיפוט"? ייתכן ומישהו התבלבל והתכוון לוועדת ערעורים? ואם כן היכן זו הייתה כשהתקבלה אותה החלטה לאשר תוצאה של רצים אשר על פי התקנון האמיתי של תחרויות ריצה (אך לא רק) היו פסולים מעצם יציאתם מהמסלול ומשום שלא חזרו לאותה נקודה בה יצאו כדי להשלים אותו.
מי הוא אותו "נציג בינלאומי" אשר הביא לקבלת החלטה מנוגדת לתקנון המוכר, הקבוע ואשר משמש את כל המרתונים?
הטעות, בגינה טעו מובילי המרתון, היא אנושית ויכולה הייתה לקרות לכל מארגן תחרות וכשזהו ארגון של תחרות ראשונה בסדר גודל של מרתון "ווינר" ירושלים טעויות הן דבר צפוי.
מקום שני האמיתי במרתון "ווינר" ירושלים הבינלאומי פיליפ קיפקוץ' קנדה
טעויות זהות לגמרי היו גם במרתון ברלין, אמסטרדם ויפן ואפילו במרתון ניו יורק ויותר מפעם אחת.
לומר כי אפשר היה להציב שופטים או כל בעל תפקיד אחר, בנקודה בה המרחקים התפצלו, זו חוכמה בדיעבד ואותה בטוח כי מארגני המרוץ למדו וילמדו לקראת השנה הבאה.
אך ההחלטה להתעלם מהתקנון המוכר ולהעניק את המקומות הראשונים לרצים אשר עד לעצם רגע כתיבת שורות אלו לא חצו את קו הסיום היא מביכה.
טוב היו עושים מארגני מרתון "ווינר" ירושלים לו היו מעניקים פרס לרצים המהירים ביותר, אותם רצים אשר טעו (או הוטעו) במסלול ואת המקומות הראשונים, במלואם על הפרסים הכספיים ותהילת העולם של הניצחון המרתון "ווינר" ירושלים הבינלאומי הראשון, לאלו אשר באמת הגיעו לשטיחים והבוץ תחתם בגן סאקר.
מקום שלישי האמיתי במרתון "ווינר" ירושלים הבינלאומי- בנסון מוטיסיה מביטי
מכאן כי לממו אסרט היה מגיע ולו פרס פיצוי והוכרה כלשהם ולו רק כדי להכיר בהישגו המרשים אשר נעלם בנבכי החלטה של מארגני המרוץ. אך ממו אסרט לא יזכה לכבוד מאותה סיבה שכבוד נתנו למי אשר לא היה ראוי לו כמה ימים קודם אך על זה בפעם הבאה.
הנחמה היחידה מהסיפור היא בפולקלור אשר יישאר לעד. לכל תחרות גדולה, בריצה אך לא רק, יש את הסיפורים המצחיקים (אחרי כמה שנים) אשר ברגע התרחשותם היו פשוט טעות אשר הפכה לשערורייה.
על זה אומרים, ברגעים הכי קשים, לילדים כמבוגרים, "עוד תצחקו על זה"
יאיר בן עמי– עורך ראשי אתר Shvoong. בעל הטור מציאות נושכת