"במשך כל השנים השתתפו הנכים במרתון טבריה והיו חלק בלתי נפרד מהססגוניות של האירוע. אין שום סיבה לסלקם ממנו. החלטת האגוד ועירית טבריה היא לא רק בלתי תקינה מבחינה פוליטית. היא בלתי מוסרית בעליל." יוסי מלמן מתקומם על ההחלטה לשנות את מקצה הנכים במרתון טבריה
מאת:יוסי מלמן
מי שראה את זיו בר שירה מתאמץ ומתנשף עד כלות הנשימה בעליות הקטלניות בדרך למושב נס הרים בהרי ירושלים, יכול להבין מהו כוח רצון, חוסן נפשי ומהי נחישות. העלייה מאזור התעשייה של בית שמש לנס הרים היא מהקשות בישראל. היא נחשבת לאימתם של רוכבי האופניים, קל וחומר רצים.
ד"ר זיו בר שירה הוא ראש החוג לכלכלה חקלאית ומנהל בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. כמעט כל שבת הוא מטפס בדבקות בכביש המתפתל והתלול. זה חלק משגרת האימונים שלו זה שנים ארוכות. במרוצת השנים הוא הוכתר לאלוף ישראל קבע שיאים וזכה להישגים נכבדים בתחרויות בחוץ לארץ. אל הישגיו הספורטיביים המרשימים הגיע בתחרויות של עגלות נכים.
מסיבת עתונאים מרתון טבריה 2010
בשום מקום ולאף לא אחד הפריע העובדה שזיו בר שירה הוא נכה מלידה. אדרבא, בכל תחרות הוא וחבריו הנכים זוכים לעידוד ולתמיכה ולמחיאות כפיים. הם משתתפים בכל המרתונים, קטנים וגדולים בעולם כמו ניו יורק, לונדון, פריס, שיקגו, ברלין ועוד. במו עיני ראיתי והתרגשתי ממרוצי הנכים בתחרויות האולימפיות של אתונה 2004 ובייג'ין 2008, יחד עם שמונים אלף צופים נלהבים ומריעים.
רק במקום אחד חושבים שבר שירה וחבריו הם מטרד. במרוץ המרתון הבינלאומי של טבריה, המאורגן מטעם אגוד האתלטיקה של ישראל ועירית טבריה. המארגנים החליטו להדיר את הנכים מן התחרות למרחק הקלאסי של 42 ק"מ ועוד 195 מטרים. במקום זאת הם מציעים להם להשתתף במקצה מיוחד למחצית המרחק – חצי מרתון.
ההסברים, ליתר דיוק התירוצים, שמנפקים המארגנים הם עלבון לאינטליגנציה ונשמעים מופרכים על פניהם. המארגנים טוענים כי הם עושים זאת משיקולי בטיחות, כדי למנוע התנגשויות בין רצים לעגלות הנכים שנעות במהירות של עד 30 ויותר ק"מ לשעה. אך הסטטיסטיקה מלמדת שבכל עשרות תחרויות הריצה שמתקיימות בישראל בכל שנה, מספר התאונות מהסוג זה הוא זניח. בשנים האחרונות אירעו אולי שלוש תאונות כאלה. אם זה השיקול מדוע לא לבטל תחרויות ריצה שבהם רצים מתייבשים או שנדרסים מכלי רכב וקטנועים הנוסעים במסלולי הריצה. והיו כבר דברים מעולם. גם הטענה של אגוד האתלטיקה כי מדובר בקבוצה קטנה שמונה כמה עשרות משתתפים (כשלושה אחוזים מכלל הנרשמים) אינה רלבנטית. גם מספר הנשים המשתתפות במרתון טבריה אינו גדול (כשמונה אחוזים). כלום יעלה על הדעת להפלותן לרעה ולבדל אותן במקצה נפרד וקצר יותר?
במשך כל השנים השתתפו הנכים במרתון טבריה והיו חלק בלתי נפרד מהססגוניות של האירוע. אין שום סיבה לסלקם ממנו. החלטת האגוד ועירית טבריה היא לא רק בלתי תקינה מבחינה פוליטית. היא בלתי מוסרית בעליל. היא מנסה להחזיר את מאבקם של הנכים נגד האפליה כלפיהם ובעד השתלבותם בחברה, שנות דור לאחור. ההחלטה גם מעידה על חוסר רגישותם, דלות המחשבה וצרות האופקים של ארגונים ציבוריים הניזונים מתקציבים ציבוריים. במקרה שלפנינו האחראים על ההחלטה הם שלמה בן גל יו"ר אגוד האתלטיקה, ז'ק כהן המנכ"ל ושל מנהל מחלקת הספורט בעיריית טבריה. אם זה היה תלוי בי רק בגלל החלטה זו הייתי מפטרם.
אסור להניח להם. צריך לאלצם לשנות את החלטה. ועדת החינוך שקיימה דיון בנשוא קראה עבר לשנות את רוע הגזירה. זו תפקידה גם של שרת הספורט והתרבות לימור לבנת שמתקציביה נהנים גם עירית טבריה וגם אגוד האתלטיקה ובעצם זו אחריותה של הממשלה כולה. אם צריך נדרשת גם התערבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם בכל זאת יתמידו מארגני האירוע בסירובם אני קורא לחברי הרצים להחרים את מרתון טבריה ואם צריך אפילו לחסום יחד עם הנכים בגופנו את מסלול הריצה ולמנוע את קיום התחרות.
תגובת איגוד האתלטיקה
ולא להיפך (איגוד האתלטיקה לא השתלט על אירוע של אופני היד והפכו למרתון
לרצים רגילים), דבר המראה על הרצון לשיתוף רוכבי היד באירועים הרשמיים
המאורגנים ע"י איגוד האתלטיקה, כמו גם אליפות ישראל בה מתקיים מקצה מיוחד
לספורטאי הספיישל אולימפיק ואליפות ישראל בחצי מרתון בית שאן בה משתתפים
אופני היד באופן קבוע.
הסיבה היחידה העומדת לנגד עינינו כאיגוד אתלטיקה הנה סיבה
בטיחותית והסכנה לבריאותם של המשתתפים, בגלל ייחודו של המסלול בטבריה שהוא
הלוך ושוב ולא מסלול היקפי או מסלול נקודה לנקודה בהם אין סיכוי להתנגשות
חזיתית בין רוכב אופני יד היכול להגיע למהירות של למעלה מ-40 קמ"ש לבין רץ
רגלי. המרתון מבחינה ארגונית לא יהיה שווה אם הוא יסתיים עם רץ בבית חולים
מסיבה בטיחותית, עליה ניתן לעלות עוד לפני הזינוק, להבדיל מהתייבשות אותה
לא ניתן לצפות, הגם שמספר נקודות הרענון במרתון גדולות מהדרישה של התאחדות
האתלטיקה הבינלאומית למרתונים.
איגוד האתלטיקה קיים בעניין זה דיונים עם התאחדות ספורט
הנכים שהיא מבחינתנו הגוף הרשמי המאגד תחתיו את רוכבי אופני היד, והגענו
להסכמה על מספר חלופות, כשהבולטת שבהן היא שרוכבי אופני היד לא יסתובבו
באמצע המרחק (על מנת למנוע מפגשים חזיתיים מול מסות של רצים רגליים), אלא
ימשיכו בכביש צפונה עד למרחק הרצוי של 42,195 מ'.
העובדה שעבור רוכבי אופני יד מסוימים הדבר לא מוצא חן, אינה
הופכת אותו לבלתי ישים ובלתי ראוי, והיה עדיף ורצוי, במקום לנסות להתבטא
בעיתונות ומעל גבי דפי האינטרנט השונים, ליזום פגישה מסודרת בה ישמע קולם
של המשתתפים במקצה אופני היד במרתון. אבל הדגש החשוב הוא שאיגוד האתלטיקה
לא מעוניין להדיר את רוכבי אופני היד מהמרתון, אלא למנוע פגישות בגוף הרצים
והרוכבים.
