"היין, כמו הריצה, כשהוא במיטבו מצליח להיות תמצית של הטבע שיצר אותו. בריצה קוראים לזה מסלול שטח ביין יקראו לזה טרוואר". מספר ימים לפני מרוץ היקבים אור כותב על המשותף בין שני המונחים – יין וריצה, ומה עושה אותם צמודים כל כך
מאת:אור
במבחן התקני למדידת אינטליגנציה יש חלק בו הנבדק מתבקש להגיד מה הדומה בין שני צמדים של מילים. זה מתחיל פשוט "מה משותף לכיסא ושולחן?" ובהדרגה עולה רמת הקושי ל"מה משותף לזבוב ועץ?" ול"מה משותף לאויב וחבר?" יתכן שברמת הקושי הגבוהה היה מתאים להוסיף את השאלה "מה משותף לריצה ולשתיית יין?"
התשובה האינטואיטיבית היא כלום, ואולי שמדובר בהפכים. עבורי המתח בין הריצה ליין הוא מתח שמוכר לי היטב. כוס יין או שתיים בערב עוזרות לכל היום שלי להחליק ביתר קלות בגרון, אבל לפני כמה שנים, כשנכנסתי למסגרת קבועה של ריצות בוקר תדירות, נאלצתי לבחור. די מהר גיליתי שאם בכל בוקר קשה לי לקום לריצה, הרי שבבקרים שאחרי ערב פלוס יין הקימה הופכת לבלתי אפשרית. השלמתי עם הנתק בין שתי האהבות הללו. מדי פעם הגיעו שמועות ממרחקים על אצנים שנוהגים להמיר את ארוחות הפסטה בערב שלפני בבירה שמכילה גם היא פחמימות מרובות, וכמובן על מרתון היין בבורדו בו רצים וגם שותים.
ערב אחד, אחרי שהשכן הלם בדלת ויצאנו יחד לריצה, החיבור התחיל להתבהר. זאת הייתה עוד אחת מהשיחות שנועדה להסיח אותנו מכאבי הריצה, ועסקה בארוחת הערב שאחריה, בשילוב עם תוכניות דמיוניות לעתיד בתחום הריצה. במהלך הריצה התחלנו לחשוב שלריצה ולשתיית יין יש במשותף הרבה יותר משנדמה במבט ראשון. באופן כללי שתיהן פעילויות אנושיות שמסייעות להרגיע את הנפש. אבל זה לא נגמר בזה. הריצה יכולה להיות דרך מיוחדת להכיר את תוואי השטח באמצעות הגוף. כל רץ יודע שהריצה מספקת דרך ייחודית לה לחוות את הנוף, שהיא מעבירה משהו מהתמצית שלו לתוך הגוף.
בריצה בהרי ירושלים, הריחות האופייניים חודרים לנחיריים ביתר שאת כשאתה מתנשם בעלייה, אתה לומד להעריך באמת את ההבדל בין עלייה לירידה, ואתה מפתח רגישות מיוחדת לאלף ואחת הטקסטורות השונות של האדמה, נוקשות הסלעים, הרכות העשירה של אדמה רווית טל, וטובענותו שואבת הנעליים של הבוץ אחרי גשם כבד.
היין, כמו הריצה, כשהוא במיטבו מצליח להיות תמצית של הטבע שיצר אותו. בריצה קוראים לזה מסלול שטח ביין יקראו לזה טרוואר. יין מוצלח מעביר אלינו דרך בלוטות הטעם והריח את אופייה הייחודי של החלקה בה גדלו הענבים, את הרכבה של האדמה, את מזג האוויר וזוויות השמש, את עונת השנה בה נבצרו ואפילו את עקבותיהם של צמחים אחרים שהיו בסביבה.
מירוץ היקבים מדגיש פן מסויים של ריצה, את הפן המשותף לה ולשתיית יין, כמקור של חוויה והנאה מפירותיו של הטבע. מול ההרגל, במיוחד במרוצים, לרוץ נגד השעון, המעבר לריצה למען החוויה אינו טריוויאלי, ובהקשר זה שתיית היין נתפסת גם כוויתור הסמלי על התוצאה המיטיבית מבחינת מהירות וההתמקדות בחוויה. על קו הזינוק של המרוץ בשנה שעברה חולקו כוסות יין לרצים, רבות מהכוסות נותרו מלאות גם לאחר ה"לחיים". המחשבה שהיין והריצה יכולים לשתף פעולה כשני אופנים מעשירים לחוות את הנוף כנראה דורשת הסתגלות. מזל שהשבוע מרוץ היקבים חוזר.
צילום שער: marathondumedoc
הטור של אור ב- מהירות האור
קישורים: ריצה, מרוץ היקבים
