"ריבוי האירועים הארוכים השנה: מרתון טבריה, מרתון ירושלים,
מרתון הרים/רוגיין של 12 שעות, מרתון הנגב ומרתון ת"א, וגם ריצת האולטרה
המסורתית, גורם לרצים רבים להיכנס לשיכרון ולשכוח את מגבלות הגוף." תומר גמינדר מזכיר לנו שאי אפשר הכל בשנה אחת
מאת:תומר גמינדר
השבוע היה עוד שבוע כלל לא פשוט, עם קטעים ארוכים בסף חומצת חלב שנתנו תזכורת כואבת לאימונים הקשים שעוד מצפים בתקופת השיא של האימונים בעוד כמה שבועות. הצריבה המוכרת בשרירים בתרגילים שמחד לא קצרים כמו אינטרוואלים אירוביים, ומאידך קשים מספיק לגרור הצטברות של חומצת חלב בשרירים לרמות שמביאות לסיום את הדקות והשניות לסיום כל אינטרוואל. לאחר שכל החברים הרצים החלו לנטוש לכיוון ברלין (גם אם בגופם נדרשו להם כמה ימים נוספים להגיע לשם) נעשה כאן שקט מאוד. כאשר את השקט מילאו אירועים משמחים אחרים בתחומים אחרים של החיים.
השבוע גם עלה לאוויר האתר של תחרות ריצה חדשה ומאתגרת שטרם הייתה כמות בארץ: מרוץ שטח מגידו. מדובר בריצת שטח אמיתית – לא על השבילים, לא בסינגלים, אלא ממש בשטח לאורך מסלול מסומן. גם הפורמט של התחרות ייחודי בכך שהיא בנויה מהקפות קצרות בנות 2.2 ק"מ אשר עוברות דרך אזור הזינוק ומאפשרות מפגש עם המשפחה והצופים.
השבוע יצא לי להיתקל כמה וכמה פעמים במפגש המעניין שבין האינטרנט לספורט, ויותר מכך בין מה שניתן לקרוא לו "תרבות האינטרנט" לבין העולם האמיתי. כחניך של עולם האינטרנט מראשיתו (האמת, לא ממש. האינטרנט הוא כבר ילד גדול בן 35 שנה, אבל ראשית האינטרנט בישראל הייתה בראשית שנות ה-90), וכמי שמלווה את פיתוח האינטרנט כחלק מעבודתו מהימים של טרום ה-browser ונגישות מוגבלת באוניברסיטאות ועד היום, מעניין תמיד לראות כיצד הוא משפיע על הסובבים אותו.
מצד אחד, האינטרנט חושף אותנו למידע שבעבר היה זמין רק למקצוענים, וכל מה שצריך הוא מעט סקרנות ואפשר ללמד לעומק כל נושא שבעולם, ולהיחשף למידע המתקדם ביותר באותו תחום. מנגד, אין כל כלי מובנה שמאפשר לברור את המוץ מהתבן ולהבדיל בין מידע אמין למידע של מומחים מטעם עצמם (מבלי להיכנס לדברים, יש את הדרכים לעשות זאת – כמו לשים לב להבדל בין אתרים ממשלתיים ואקדמיים לאתרים מסחריים, מדדי ציטוט וכו', אבל מרביתנו לא מקפידים על כך).
עוד צד, מסקרן הרבה יותר, הוא עולם הפורומים, על השאלות החכמות כמו המוזרות שהוא מביא, והתשובות העוד יותר חכמות או מוזרות שבאות בעקבותיהן. אבל לעיתים העולם הזה ניפגש בעולם האמיתי, וכאן – אין מה לעשות, reality wins, והתוצאות של רעיונות שתחילתם בעולם הווירטואלי מתגשמים להצלחות וניצחונות או כישלונות וכאבים.
השבוע היו כמה אירועים במרחב הווירטואלי שליוו אותי:
• בשיטוטי באינטרנט בחיפוש אחר תוכניות תזונה לאיש הברזל, נתקלתי בהגיגים של בעל אתר בשם אסקר על תוכנית התזונה שלו. בירור קצר העלה כי ה"בחור" הוא פרופ' אסקר ג'וקנדרופ, מומחה עולמי מוביל תזונת ספורט, מתחרה קבוע באיש ברזל ותחרויות אתגר אחרות. מעקב אחרי החוט המשיך והוביל למידע נוסף ומעניין שבהחלט יעזור לי בתכנון התזונה לאיש הברזל השנה. בראש ובראשונה המידע תרם לי בהדגשה נוספת (שאף פעם לא מזיקה) על חשיבות התזונה בתחרות, על החשיבות של פחמימות ובמיוחד של עירוב סוגי פחמימות כדי להגיע לספיגה מקסימאלית (ובעקבות זאת אני מתכנן להחליף את המשקה והג'לים ששימשו אותי בשנה הקודמת), ובעובדה כי חלבון במהלך התחרות אינו טורם לביצועים (לחלבון בהחלט כן יש חשיבות בתהליכי ההתאוששות אחרי אימון/תחרות). למי שמחפש את המידע תרגמתי את חלקו (תכנית תזונה באיש ברזל, חלבונים, פחמימות וביצועי סבולת: מציאת האיזון), ובנוסף שווה לקרוא את תזונה וביצועים ספורטיביים.
מעבר לתוכן המאמרים, אהבתי את השפה הפשוטה וה-common sense שהם מייצגים, והעובדה שהן אינן מנסות להגביר את המיסטיקה ולגלות רק טפח מהמידע, ומעבירות ידע שימושי וחיוני לכל מתאמן.
• ריבוי האירועים הארוכים השנה: מרתון טבריה, מרתון ירושלים, מרתון הרים/רוגיין של 12 שעות, מרתון הנגב ומרתון ת"א, וגם ריצת האולטרה המסורתית, גורם לרצים רבים להיכנס לשיכרון ולשכוח את מגבלות הגוף. הרצון לעשות גם וגם דוחף רצי ריצות ארוכות בתחילת דרכם לנסות ולעשות מה שמנוסים מהם יזהרו שלא לעשות. שאלות בסגנון האם נכון/כיצד לרוץ במרוץ א' וגם ב-ב' ואולי ג' מציפות את הפורומים. כמובן שהמעודדים עתירי רצון טוב והרבה תמיכה מוראלית ממהרים להגיד בודאי ואפשר ואפילו כדאי ומשיאים הצעות לדרך הטובה ביותר, מבלי לחשוב על השואל, יכולותיו וההשלכות האפשריות של מאמצים חריגים כל כך במרחק כה קטן זה מזה. בעלי הדעה ההפוכה בד"כ שותקים או מאוד מסויגים בתגובותיהם, בין מפאת שאינם רוצים להשבית שימחה ובין מפאת "ישחקו הנערים לפנינו". התוצאה כמובן שנוצרת אווירה פורומית שהכול אפשרי – שעבור לא מעטים תתנפץ על קרקע המציאות הכואבת. וההיסטוריה כבר מלמדת ששרשורי הפציעות ומכירות ההשתתפות שיבואו בהמשך הם רק עניין של זמן.
• ובאותו עניין, הפורומים, אך לא רק הם, הביאו רצים מתחילים רבים לנסות ולקפוץ תוך שנה אחת לריצת מרתון. ולמרות שהיו מי שעשו זאת ושרדו, לרבים זו הייתה חוויה כואבת. כאן נתקלתי בציטוט של אברום בורג בשוונג על "שיטת יאיר קרני" (מאמן שאני מאוד מעריך ומכבד) שמאוד אהבתי "שנה ראשונה – מרוצי עשרה. שנה שנייה גם כמה חצאי מרתון ורק אז אתה מוכן להתחיל את תכנית האימונים הבסיסית (למרתון)". העצה הפשוטה הזו הייתה חוסכת 50% מהפוסטים בפורומים השונים על פציעות, כאבים וכו'. אנשים ממהרים לשים "וי" על "רצתי מרתון", אבל לגוף לוקח הרבה זמן לבנות את עצמו למאמצים הכרוכים בריצה ארוכה כמו מרתון. כל אחת מהמערכות – שרירים, לב-ריאה, גידים, שלד … נבנית בקצב שונה, כך שבמהלך השנים הראשונות אנחנו חשופים לחוסר איזון בין המערכות השונות שגורר פציעות משימוש יתר במערכות המגיבות לאט יותר. מי שיתחיל בהדרגה – ירוץ הרבה שנים. מי שימהר לשים וי – ימצא את עצמו על ספת האורטופד והפיזיוטרפיסט, ועם סיכוי טוב שיתייאש מהריצה תוך שנים ספורות.
נקודות האור של השבוע
האמת העצובה היא שזה היה שבוע אפרפר למדי מבחינת אימונים, כאשר נקודת האור העיקרית הייתה היכולת לעמוד בתרגילים השונים לפי ההוראות, למרות הקושי הלא קטן. הסיום באקורד חיובי של ריצה קבוצתית היה אתנחתה מבורכת.
סיכום יומי (תכנון מול ביצוע):
מצטבר שבועי (תכנון מול ביצוע):
כל הנתונים והמאמרים בבלוג של תומר גמינדר