"מוזר לכתוב סיכומים לגרנד טור לאחר 3 ימי תחרות שהם בעצם שניים וחצי, אם לוקחים בחשבון שכל רוכב היה כמה דקות על המסלול נגד השעון בקטע היום הראשון." יאיר בן עמי מסכם שלושה קטעים של הג'ירו ד'איטליה 2010, אך מחשבותיו כבר נודדות לטור דה פרנס
מאת:יאיר בן עמי
שתי נקודות עיקריות העסיקו אותי בחושבי על שלושת הימים שבהם יצאו הרוכבים מאמסטרדם. הראשונה היא על מספר התאונות הבלתי נתפס, השנייה היא על הטור דה פרנס, על כל היתר מוקדם לסכם. לא ספרתי ואיני חושב שיש מי שספר כמה תאונות היו ביומיים הראשונים של הג'ירו 2010. לפחות בתודעת הזיכרון איני זוכר מספר תאונות כה רב בתוך 430 ק"מ הראשונים של מרוצי כביש בגרנד טור.
על הסיבות כבר נטחנו אין ספור מקלדות. הכבישים מרובי הסימונים (לא צבע כביש אלא ממש תמרורים ומדרכות), הפניות והכבישים הצרים, מעברים מכבישים רחבים לצרים ומסלולים טכניים. הכל נכון אבל קודם כל זו הדבוקה העצבנית.
העובדה שאין רוכב אחד מעל כולם מעמיד את ההזדמנות לניצחון, בקטע ובדירוג הסופי, באור חזק יותר עבור קבוצות רבות יותר ומכך שרוכבים רבים יותר. כשהדבוקה יוצאת לדרך, כה מודעת לעד כמה המרוץ פתוח, כולם חושבים על דבר אחד – לא להיקלע לצרות. צרות, במושגים של הדבוקה, הן התאונות מעל לכל, אבל גם הפיצולים הנוצרים בדבוקה ברוחות החזקות שכולם יידעו שהן יגיעו.
השאלה הייתה את מי הרוח תפתיעה. הדבוקה מתנהלת כרקמה חיה בה משתנה מקום מרכיביה כמובן מאליו. העצבנות נוצרה משום שאף רוכב, מנהל הצועק בקשר, או פרשן לא יכלו לדעת מתי בדיוק תכה הרוח. כולם יודעים באיזה אזור הרוח חזרה יותר והיכן היא פחות חזקה, המידע על כיווני רוח זמין לכולם ובכל זאת הרוח כמעט תמיד תפתיע.
לפני מספר שנים, במרוץ הקטעים היוקרתי פריז- ניס, ידע אחד ממנהלי קבוצת (CSC) היום סקסו בנק, על פניה אחת בכביש בה הרוח משנה כיוון ויוצרת משב חזק שידחוף את הרוכבים בחוזקה עד לקו הסיום. ביארן ריס, מנהל הקבוצה, החליט שרוכבי הקבוצה יעברו לקדמת הדבוקה בכניסה לאותה הפנייה ויבצעו מהלך אגרסיבי של משיכה חזקה. המהלך הצליח ובתוך קבוצה קטנה שהצליחה להתנתק מהדבוקה היו כל שמונת הרוכבים של הקבוצה על קו הסיום.
ההשפעה על המשך המרוץ הייתה קריטית משום שכל שמונת רוכבי הקבוצה דורגו במקומות גבוהים בדירוג המצטבר. הפעם, בג'ירו 2010, לא הצליחה אף קבוצה לנצל את הרוחות לטובתה אבל קבוצת ליקיגאס לא הפסידה כקבוצות אחרות בזכות העובדה ששני הרוכבים המובילים של הקבוצה, ויצ'נזו ניבאלי ואיוואן באסו הצליחו להישאר עם המובילים עד לסיום כל קטע ולא הפסידו זמן. על אלכסנדר וינוקורוב, לובש החולצה הוורודה לאחר שלושת קטעי הפתיחה, כתבתי מספיק.
הנקודה השנייה היא הטור דה פרנס. למה? כי הזינוק ייצא מאמסטרדם וימשיך לקטעים של המרוצים הקלאסיים בבלגיה. על הנייר נראה כי מה שראינו בפתיחת הג'ירו הוא כאין וכאפס לעומת מה שיקרה בשבוע הראשון של יולי השנה. הטור דה פרנס עצבני יותר מהג'ירו וללא כל השוואה.
המסלולים יעברו מסלולים שיכללו אבנים מרוצפות שאין להשוותם למדרכות ההולנדיות ואם להשוות בין השניים הרי שבהולנד זה צמר גפן והאבנים המרוצפות של בלגיה הם משחזה וזה גם מה שיקרה לדבוקה.
ההבדל, ברשימת המועמדים לניצחון, בין הג'ירו לטור ברורה- בטור יש מועמד על. אלברטו קונטאדור ניצח בכל גרנד טור בו השתתף מאז ניצחונו בטור ב- 2007. הוא ניצח בג'ירו, בוואלטה ושוב בטור ובגילו הצעיר הוא מועמד להיות אחד מזוללי הגרנד טור של כל הזמנים. במילים אחרות, בשנתיים אסף קונטאדור 4 גרנד טורים מתוכם שני טור דה פרנס, ואת שני הגרנד טורים האחרים.
רק רוכב אחד בהיסטוריה הצליח לנצח 4 גרנד טורים מהניצחון הראשון ועד לרביעי ואפילו הוא, אדי מרקס הגדול, לא ניצח בכל ארבעת הגרנד טורים אלא בטור ובג'ירו. אבל אפילו אלברטו קונטאדור יצטרך לתכנן את צעדיו היטב ולהתפלל להרבה מזל כדי שהוא יהיה בין הרוכבים שיצלחו את השבוע הראשון של הטור ללא נזק.
לאחר שעברו שני הקטעים של הג'ירו במרוצי הכביש בהולנד תודעת כלל הרוכבים תוצף בערך מוסף של עצבנות והדבוקה תהיה עצבנית אפילו יותר מהרגיל לשבוע הראשון של הטור דה פראנס. עד אז נותרו שבעה וחצי שבועות ובשבועיים וחצי הקרובים נראה את הג'ירו נכנס יותר ויותר להרים הגבוהים ולמאבקי החולצה הוורודה.
שם המשחק, בג'ירו 2010, הוא החיסכון באנרגיות עד לימים האחרונים שיהיו מהקשים בתולדות הגרנד טורים של העידן המודרני. רצף העליות שמצפה לרוכבים בשבוע האחרון הוא אכזרי בכל רמה. במהלך שבעה ימים יתמודדו הרוכבים עם 4 סיומי קטעים בפסגה, מרוץ נגד השעון בעלייה, מרוץ נגד השעון של הסיום ויום מנוחה אחד שיבוא אחרי שבועיים של מרוצים בעליות. כדי לחזור עם החולצה הוורודה הביתה בשנת 2010 צריך מאגרי אנרגיה אדירים וסבלנות אין קץ.
——————————————————————————————————————–
