בשנות ה- 80 תחרויות האופניים בישראל היו מעטות מהיום, אך למרות זאת, אלו היו השנים בהן נרשם הרוכב הבכיר בהישגיו, אלוף ישראל לשעבר יהודה גרשוני, שהיה שותף לנצחונותיו של אחד מהרוכבים הבכירים בעולם, שון קלי. יאיר בן עמי מביא את הניצחונות, המרוצים, התאריכים והצד הישראלי
מאת:יאיר בן עמי
ג'ון ג'ימס המוכר יותר כשון קלי הוא פרשן מרוצי אופניים בערוץ יורוספורט. את הפרשנות שלו הוא מביא מניסיון כאחד הרוכבים הטובים בהיסטוריה. משנת 1977 ועד לשנת 1994 הוא היה אחד מהרוכבים הטובים ביותר בדבוקה, ובמשך ארבע שנים (1988, 1983, 1984, 1985) היה מדורג מספר אחד בעולם.
במהלך הקריירה המפוארת שלו ניצח שון קלי מאירלנד בסבב גביע העולם הראשון, שנערך ב- 1989, ניצח שבע פעמים ברציפות את "פריז-ניס", פעמיים את מרוץ "מילאן-סן רמו", "פריז-רובאה", "ליאז'-בסטון-ליאז' וב"סובב לומברדיה", עד כה תשעה מהמונומנטים. הוא המשיך עם ניצחון ב"וואלטה א'אספנייה" כמו גם במרוצי קטעים קצרים: "הטור של שוויץ", "סובב חבל הבאסקים" וב"סובב קטלוניה".
בטור דה פרנס קלי לקח את החולצה הירוקה (דירוג הנקודות) ארבע פעמים ורק אריק זאבל (עם שש פעמים) מקדים אותו בדירוג כל הזמנים של אותה קטגוריה. גם בוואלטה א'אספנייה ניצח בקטגוריית הנקודות והיה שותף לשיא כל הזמנים עם לורן ז'אלבר. במשך יום אחד לבש את החולצה הצהובה של הטור דה פרנס בקטע 10 בשנת 1983. קלי פרש עם כמאתיים ניצחונות אבל הוא גם יוזכר תמיד בנשימה אחת עם ג'ינו בארטלי ברשימת הרוכבים הגדולים ביותר שלא ניצחו באליפות. חמש פעמים הוא סיים בחמישייה הראשונה באליפות העולם והכי קרוב שהצליח להגיע לחולצת הקשת הייתה בשנים 1982 ו- 1989 כשסיים שלישי. הפרט הפיקנטי היה, שבשתי הפעמים הקדים אותו גרג למונד, שסיים שני ב-1982 ואלוף בשנת 1989.
קלי היה רוכב מדהים. כמה מניצחונותיו נכנסו לרשימת המרוצים הקלאסיים של כל הזמנים. במילאן-סן רמו 1992 ניצח קלי בפעם השנייה אך באותה הפעם נכנס להיסטוריה של המרוצים הקלאסיים כשהוא מגיע למרוץ בגיל 36. את פסגת הפוגי'ו עבר מורנו ארגנטין האיטלקי בפער שנראה כמבטיח ניצחון, אך אז יצא קלי מהדבוקה כאילו נורה מתותח ובירידה הצליח להיצמד לאיטלקי הגאה, שניצח את אליפות העולם בשנת 1986. הדבוקה מאחור סגרה את הפער במהירות כשארגנטין הוביל את קלי אל קו הסיום ב"וויה רומא" ואז באלגנטיות וקור רוח יצא קלי למאוץ בו לא הותיר לאיטלקי שום סיכוי. בזכות אותו גישור בירידה מהפג'יו נכנס המרוץ ממילאן לסן רמו לרשימת המרוצים הקלאסיים של כל הזמנים.
אחת משנות השיא של קלי הייתה 1984. את אותה שנה הוא החל עם ניצחון שלישי ב"פריז-ניס" והמשיך למקום שני ב"מילאן- סן רמו" ו"סובב פלנדריה". משם המשיך לשני ניצחונות ב"פריז-רובאה" ו"ליאז'-בסטון-ליאז'" ושני ניצחונות ברציפות ב"קריטריום אינטרנציונל" רק שלהבדיל מהשנה שלפני הוא ניצח בכל שלושת הקטעים של המרוץ. בטור דה פרנס הוא רשם הישג שיא בדירוג הסופי כשסיים חמישי אך הפעם ללא חולצה ירוקה. קלי ניצח באותה השנה גם בסובב החבל הבאסקי, הטור של קטלוניה, בגראנד פרי של פלואה וסיכם את העונה עם ניצחון ב"פריז-טור" בו השלים את הטרבל של הקלאסיקות. הייתה זו אחת משנתיים (1984-85) בהם רכב קלי בקבוצת סקיל (SKIL).
יהודה גרשוני בקבוצת סקיל פועל לשון קלי / צילום: יהודה גרשוני
יהודה גרשוני מצטרף לשון קלי
בפברואר 1984 הצטרף אל שון קלי רוכב ישראל בשם יהודה גרשוני ורכב עימו כחמישים מתוך כ- 120 מרוצים בהם השתתף קלי כמוביל של הקבוצה. גרשוני, החי כיום בשוויץ והיה אלוף ישראל באופניים שש פעמים, הוא הישראלי היחיד שרכב כמקצוען בדרג הבכיר של ענף האופניים. בשנת 1982 הוא זכה לחוזה ראשון כשרכב בקבוצה הגרמנית City Neuwied תחת הדרכתו של הנס יורקנמן, הזכור כמי שלבש את החולצה של מלך ההרים בטור דה פרנס. בשנת 1983 עבר גרשוני לקבוצה השוויצרית אסוס (Assos) ואז, פברואר 1984, הגיע החוזה החלומי בקבוצת סקיל.
באותה שנה השתתף גרשוני ברשימה מכובדת של מרוצים בניהם:
גנט – וולגם.
סובב פלנדריה.
פלאש וולוני.
אמסטל גולד.
סן סבסטיאן.
האליפות של ציריך (בה השתתף גם בשנים 1983, 1987)
גרשוני גם סיים את הטור השוויצרי שם חלה בהצטננות לקראת הסיום ומנעה ממנו להיות בטופ 20 ומקום בקבוצה של שון קלי בטור דה פרנס של אותה השנה. גרשוני ויתר על השתתפות ב"פריז-רובאה" וב"וואלטה א'אספנייה" מתוך מחשבה כי יהיו עוד הזדמנויות אך הן לא הגיעו. בשנת 1985 הוא עבר לקבוצת Foriche ולאחר מכן לקבוצת Mondia השוויצרית בה רכב עד 1987.
את רוב המרוצים סיים גרשוני בדבוקה לאחר שביצע עבודה קשה עבור שון קלי או עבור מובילים אחרים של קבוצת סקיל. הוא גם רשם מקומות 5-10 בכמה מרוצים קטנים וגם ניצחונות בשישה מרוצים באירופה. עד היום לא הצליח רוכב אופניים ישראלי להגיע להישגים של גרשוני. ורק כדי להבין את גודל ההישג אציין כי קבוצת סקיל סיימה את שנת 1984 במקום השלישי בדירוג הקבוצתי כשבמקום השני מוקמה קבוצת רנו של לורן פיניון (מנצח הטור דה פרנס) וגרג למונד (מקום שלישי בטור דה פרנס).
