"מעבר לעובדה שצרפתי את משפחתי לצוות המשוגעים, רוב הזמן השתדלתי להפליג בין שבילי ריצה או מסלולים יחודיים ולא רק על כבישים. ביער בארי, בהרי ירושלים, בשפלה, במדבר יהודה… יש לנו ארץ נהדרת." דנה מורן מתכוננת לאולטרה מרתון ברמות מנשה
מאת:דנה מורן
אחרי 13 שבועות של אימונים והכנה, החלטתי לא להשתתף במרתון ברצלונה. זה לא משום שאני לא בכושר ראוי לאירוע שכזה וגם לא משום שנפצעתי, בניגוד לפעמים עברו. השיקולים היו בעיקר… פטריוטיים. משונה אבל כך הדבר. כמעט בכל רגע אפשרי בשנים האחרונות מצאתי עצמי מטיפה על החשיבות של מרתונים וריצות ארוכות בארץ הקודש. ואילו אני, לא יישמתי את זה אפילו פעם אחת. את שלושת המרתונים שאני זוקפת לזכותי רצתי מערבה מכאן. ובשלושתם ההכנות היו, איך נאמר, קצת משעממות, אבל בסוף קידשו את המטרה.
ריצת שטח בנחל צין / צילום: מועדון ארוחת הבוקר
להכין את עצמי לריצה אחת ארוכה וקובעת
הפעם האסטרטגיה הייתה שונה. הקלישאה הנודעת אומרת שצריך להנות מהדרך אל המטרה כי שם מעבירים את רוב הזמן, כלומר באימונים. אז החלטתי להפוך את הריצות הארוכות לחווייתיות יותר ומהנות. מעבר לעובדה שצרפתי את משפחתי לצוות המשוגעים, רוב הזמן השתדלתי להפליג בין שבילי ריצה או מסלולים יחודיים ולא רק על כבישים. ביער בארי, בהרי ירושלים, בשפלה, במדבר יהודה… יש לנו ארץ נהדרת. גם התפיסה הכללית לגבי ריצה השתנתה קצת בתקופה הזו. מהרגע שהבנתי שאני כנראה לא אעשה קריטריון ללונדון 2012, הכל נהיה רגוע יותר. השטח, לפחות מבחינתי, מביא איתו סוג של שלוה ותפיסת עולם אחרת. מאתגרת במובן אחר. לא רק לקראת אותה מטרה חשובה עם שעון עצר בסופה. הדגש היה על עבודת שטח שהיא יותר טכנית, יותר עליות עם אבנים קטנות ויותר נוף. ללא ספק ריצות שטח הפכו להיות הסמים החדשים שלי.
חזרה ללוח האירועים
הצצה חטופה העלתה שתי הזדמנויות מיוחדות. מרוץ השליחים בשלהי האביב, והרבה יותר קרוב, מרוץ האולטרה מרתון של פרו ספורט. לרגע עברה בי המחשבה לרוץ 50K. כבר עשיתי פעם מרחק כזה באיטיות גמורה ועם הפסקת התאוששות הגונה באמצע. עבר בשלום. ללא ספק אתגר אמיתי. ריצות אימון שטח של מעל 30K גם כן כבר עשיתי… עכשיו רק נותר להרשם לאחד המקצים. השפיות שבי, הסיכון לפציעות והפצרות המאמן, משכו הפעם כלפי מטה. עשיתי טסט בריצת שטח אחת והבנתי שההחלטה היתה נכונה.
אוטוטו נתראה ביער
העליות והכורכר הם אכן אתגר לא קטן גם בריצה של 30 קילומטרים. אם הגוף כבר התרגל באימונים לסבולת שכזו, החוויה בתחרות יכולה להיות מאוד מיוחדת, כל עוד היא על גבול העומס הנעים ועל גבול הכאב וההנאה. מה גם שאני לא מרגישה כמו איזו רצה אולטרה מהוללת שמסוגלת לדלג על פני חצי מאה K במין קלילות של מה בכך. ברור שזה דורש אימונים קצת יותר אינטנסיביים ויעודיים ממה שעשיתי עד כה. השם "אולטרה" קצת הרתיע בתחילה, אבל כשהבנתי שיש גם מקצים לדלת העם, נמשכתי מיד. ריצת שלושים ניראת לי במסגרת היכולות של כל אצן ארוכות בכושר. שם אני נמצאת. סליחה ברצלונה, הפעם הרי מנשה קודמים.
תקופת השינויים הזו הביאה איתה כמה תובנות דרמטיות: האחת, ריצות שטח ארוכות ואיטיות יכולות להפיק הנאות נהדרות לא פחות מריצות כביש אינטנסיביות ותחרותיות. והשניה, פה בארץ חמדת אבות ישנם מסלולים נהדרים להגשים בהם את התקוות.
