מאת:עופר ביידה

הסיכום האחרון שלי בטור "הרץ המצלם" באתר "שוונג", פורסם בשלהי שנת 2008, הבטחתי בו שהסיכום הבא יהיה של ריצת הסיכום שיזם וארגן צביקה פישמן.
הבטחתי ולכן אקיים, גם אם באיחור מה…

בשנים האחרונות ריצה דומה למרחק 36 ק"מ, התקיימה בגן שמואל ביוזמת וארגון צפריר גולן – רץ ומרתון וטריאתלט (איש ברזל).
הפעם צפריר "קיבל פטור" מסיבות משמחות (הרחבת המשפחה), צביקה פישמן הוותיק, התנדב לארגן ריצה דומה בעצמו.

כשצביקה – רץ, טריאתלט, איש ברזל, מאמן, לוקח על עצמו פרויקט כזה, המשתתפים הפוטנציאלים יודעים שיש על מי לסמוך, וכך לא מעט רצים ורצות מזנקים למסכמת של צביקה.

נקודת הזינוק ואזור הריצה הוא באזור זיכרון יעקב, המגרש הביתי של צביקה בשנים האחרונות – ולבסוף גם אני מגיע לאזור מחצבות שפיה, משם כבר יצאו לדרך רוב הרצים – חצי שעה קודם…
הריצה מחולקת לקטע של 12 ק"מ (6 ק"מ הלוך וחזור), אותו נרוץ 3 פעמים.

לאחר שיחה קצרה עם צביקה (שלא השתתף בריצה בעצמו, מאחר והיעד שלו היה הישראמן המתוכנן בחודש פברואר), אני מחליט לזנק, ואם לא יישאר זמן אסתפק רק ב-2 קטעים (24 ק"מ).

תחנת הרענון הראשונה נמצאת ליד הזינוק, מאחר וזו הנקודה אליה נחזור בעוד 12 ק"מ, נועם פישמן – ביתו של צביקה שמשתתפת בעצמה בהצלחה בתחרויות טריאתלון לילדים, זוכה לתמונה ראשונה, לפני שאני יוצא לדרך.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

אני רץ עם 2 המצלמות הקטנות, כדי להבטיח שהסוללות של שתיהן, יספיקו למשך הריצה הלא הקצר שצפוי לי.
הגיע הזמן לנצל אותן, לפחות בשביל צילומי נוף, עד שאפגוש את הרצים והרצות, שכבר הרבה לפני.

לאחר מרחק של כקילומטר, אני מגיע לצומת, לפי ההסבר של צביקה, הכיוון הנכון הוא ימינה.

אין רצים באופק – בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים…

העובדה שאני רץ במקביל לכביש, מניחה את דעתי שבינתיים אני כנראה בכיוון הנכון.

בחלוף עוד כדקה, נקודת הרענון הראשונה מתוך שלוש נגלית לפני, ואיתה גם השלט, שמבשר על סיום הקילומטר השני.

לא הרחק משם, אני מתחיל לפגוש את הרצים שחוזרים לקראת סיום השליש הראשון של הריצה.
נראה שאבידב ליברמן ושאר החברים מופתעים קצת, אבל שמחים לראות את הרץ המצלם, גם בריצת אימון זו.

השלט שמורה על המרחק והכיוון לבת שלמה, עוזר לי קצת להבין איפה אני,
נציג משטרת ישראל – עמנואל עזוז, לא מסתיר את הנאתו מהריצה בטבע .

שועל המרתונים הוותיק נתן אופן, מתייצב גם הוא לריצת האימון, מצויד בכפפות שיעזרו לשמור על חום, בריצה הארוכה.

השלט שוב מראה לנהגים היכן בת שלמה,

אבל אנחנו הרצים ניפרד מהכביש, ונמשיך ישר בדרך העפר.

אך אבוי, לאן עלי לרוץ עכשיו?
אני מחליט להמשיך ישר,

אבל לפתע אני שומע קולות מהכיוון השני,

אני חוזר אל צומת/מזלג הדרכים, וממשיך אל הדרך שפונה הצידה.

אני שמח לראות שהפעם לא טעיתי, ונקודת הרענון השנייה מופיעה מולי.
אם בתחנה הראשונה פגשנו את נועם פישמן, הרי שכאן אחותה רוני מגישה לי את המים.
למותר לציין, שגם רוני מתחרה בתחרויות טריאתלון לילדים.

אפשר להמשיך לרוץ.

שוב מזלג דרכים – האם הפעם אבחר בשביל הנכון?

אני פונה ימינה, בעקבות רץ שאני רואה הרחק לפני, בכיוון זה.

רק כדי לגלות שהוא פרש מהריצה, וגם הוא לא יודע אם זו הדרך בה הייתי אמור להמשיך לרוץ…
אנחנו מגיעים לפנייה, והוא מציע לי להמשיך לכיוון זה,

ומהר מאד אני מגלה שהשלמתי סיבוב קצר, שלקראת סיומו ילדי תחנת הרענון מקדמים אותי בשמחה…

הילדים מכוונים אותי אל השביל הנכון, וגם מלווים אותי בתחילת השביל,

לפני שאני חוזר אל הנוף הרגיל – עונש על הזינוק המאוחר שלי לריצה.

עוד צומת דרכים לפני – לשמחתי, הפעם שלט ברור, לא מותיר לי ספק שהכיוון הנכון הוא ימינה!

הרצה הבאה שאני פוגש היא עוד נציגה של משפחת פישמן – ענת, אתלטית מצטיינת בעברה.
אכן השתתפות מלאה של המשפחה – צביקה מנצח על הארגון, ענת רצה, והבנות נועם ורוני עוזרות בתחנות הרענון.

אני ממשיך לרוץ לבד ולקוות שלא טעיתי בפניות…

הייאוש נעשה יותר נוח,

ואני כבר חושב שאולי בכל זאת טעיתי, העובדה שלא הייתי בתדריך, אולי גם תרמה לכך.
אבל אז אני שומע שוב קולות ממעמקי היער…

אני מגיע סוף סוף אל נקודת הסיבוב, בתום ששה קילומטרים.
הגארמין טוען שרצתי קילומטר נוסף, באותה פנייה לא נכונה לאחר תחנת הרענון השנייה .

המשקה האיזוטוני והבננות שבתחנות הרענון, בהחלט מעודדים אותי שאוכל למרחק.
ואני מתחיל את הדרך חזרה.

אני שמח לפגוש עוד פנים מוכרות – גיל לוטם מחיפה .

עוד רצים, שנמצאים וודאי כבר בשליש השני של הריצה, חולפים על פני.

גם עודד רוזן בא לרוץ, את עוד אחת מהריצות הארוכות בהכנה לטבריה.
מאחר ורץ כבר ריצה ארוכה יותר, הוא החליט להסתפק היום במרחק קצר יותר במעט.

חזרנו אל נקודת המים,

יובל עופר, בוודאי לא שיער בשלב זה, כמה מרתונים הוא עתיד לרוץ בשנת 2009…

כיף לא לרוץ לבד!

רחל חזן הוותיקה, וודאי גם יודעת זאת.

חזרנו אל נקודת הרענון הראשונה, הפעם (אחרי ריצה של 11 ק"מ), אני כמובן לא מוותר עליה כמו שעשיתי בתחילת הריצה .

אמבולנס אבטח את שלומם של הרצים והרצות .

נועם פישמן אותה פגשנו בתחילת הריצה, עכשיו כבר נעה עם אופניה על המסלול.

יצחק עתיר הוותיק, מכבד גם הוא את צביקה פישמן ומשתתף גם הוא בריצה.

סוף החלק הראשון – שעה ועשר דקות לערך חלפו (לפי זמני צילום התמונות, תוצאות הגארמין בשלב כתיבת סיכום זה כבר לא זמינים…)

אני מתחיל את השליש השני,
מזמן לא פגשתי את נועם פישמן…

כנראה שאצטרך היום, להתרגל לראות רצים ורצות, בעיקר רצים מולי.

לפחות הפעם אני יודע את הדרך, ואין סיכוי שאטעה…

לפי פרטי קובץ התמונה, הפלאש עבד אוטומטית בצילום תמונה זו,
זה לא ממש זכור לי, אבל אם התמונה יצאה טוב, בטח שלא אתלונן…

הזכרתי כבר, שלא מזיק ללבוש בגדים חמים, בשלהי חודש דצמבר.

במקרה של התמונה הבאה אני דווקא כן זוכר שהפלאש פעל,
בתקווה שהוא לא הפריע יותר מדי לרצים.

החולצה האדומה ממרוץ הלילה של 2008, כיכבה כבר אז.
מעניין אם החולצות של המרוץ של 2009 (שנערך ימים מספר לפני כתיבת סיכום זה), יהפכו גם הם לפופולאריים אצל הרצים והרצות.

ואם בחולצות עסקינן, צביקה השקיע והכין חולצות לריצת אימון זו,
הכיתוב על החולצה אותה לובש הילד בתחנת הרענון (על האופניים בתמונה):
מסכמת מרתון
זכרון יעקב
2008-2009

גם מוזיקה, גם חגורת שתייה – מה צריך עוד רץ, בשביל לצלוח 36 ק"מ…

אמרו לו שהחולצה האדומה, זאת לא מציאה…

השלט לכיוון בת שלמה, שנראה למרחוק, מזכיר לי שנקודת הרענון הבאה כבר קרובה,

ואני שמח להזדמנות לזלול עוד חצי בננה.

אני נפרד שוב מהילדים, הפעם לא אזדקק לעזרתם,

כדי לדעת לאיזה כיוון עלי לרוץ…

אני פוגש רצים שנמצאים כבר סיבוב שלם לפני (בגלל הזינוק המאוחר שלי),

וגם הם משאירים אותי מאחור.

בדרכי בפעם השנייה לנקודת הסיבוב, אני ממשיך לפגוש רצים שכבר נמצאים בחלק האחרון של הריצה שלהם .

חצי מהריצה כבר מאחורי (למעשה קצת יותר, בגלל הטעות שלי בקטע הראשון).

אני שואל את הילדים אם הם יהיו עדיין באותה נקודה, אם אעשה גם סיבוב שלישי – הם לא בטוחים.

די לצרה בשעתה – אני מתחיל את הדרך חזרה.

עוד ועוד רצים,

ורצות חולפים על פני כבר בשלב זה, מה שלא משאיר הרבה סיכוי שאפגוש רצים רבים בקטע השלישי – אם אחליט לרוץ אותו.

קובי אורן מחפש כל הזמן מרחקים ואתגרים גדולים יותר,
36 ק"מ בטח לא אמורים להקשות עליו.

עוד 2 ק"מ עברו, וילדי נקודת הרענון שוב מסתדרים לצילום…

אורנה ביברמן מרצי השפלה, הרחיקה עד זכרון יעקב, כדי להתכונן כמו שצריך למרתון טבריה.

אומנם העלייה בתמונה לא גדולה, אבל הייתי מוותר גם עליה .
לשרוד עליות בלי להתאמן, זו לא משימה קלה.

באחד ממפגשי בריצה זו, עם רחלי חזן, היא הציעה  לצלם אותי, אולי זה מה שמסתתר מאחורי תמונה זו,
בכל מקרה, הודיתי לה על ההצעה, אבל לא מימשתי אותה.

בשלב זה של הריצה, כאשר כמעט חצי מרתון מאחורי, חשוב לנצל כל תחנת רענון.

מאחר ורצתי די לבד ברוב שלבי הריצה, לא יצא לי כל כך להסתובב לאחור כדי לצלם, כמו שאני רגיל בדרך כלל.
בתמונה הבאה, זה כנראה כן קרה.

בחזרה אל הגשר, שלפני הקילומטר האחרון, לסוף השליש השני של הריצה.

מה יותר מתאים מאשר לרוץ את ריצת האימון לקראת מרתון טבריה ה-32, מאשר עם חולצת מרתון טבריה ה-31!

נועם פישמן שוב חזרה אל נקודת הרענון הממוקמת באזור הזנוק/סיום של הריצה.
את החלק השני של הריצה, רצתי בשעה ושתיים עשרה דקות לערך (לפי זמני צילום התמונות).

אני כמובן שותה ומחזיר אנרגיה בנקודת הרענון, וגם שואל את צביקה, האם יש לי זמן לצאת לסיבוב שלישי.

הוא לא אומר לי לא, ואני אכן יוצא לדרך.
נתן אופן, נראה שמח וטוב לב.

עמנואל עזוז, רואה כבר את הסוף של עוד ריצה,

וכך גם יובל עופר – שפעם – בכלל לא רצה להתמודד, עם מרחק המרתון…

קובי אורן מחייך מאוזן לאוזן.

עוד מפגש עם ילדי קבוצת הטריאתלון שצביקה פישמן מאמן, טומי צנטנר מתחרה באותה קטגוריה כמו נועם פישמן, ולא מעט פעמים, הן נפגשות גם על הפודיום.

עוד ועוד רצים ורצות, חולפים על פני בדרכם לסיום,

כמו גם חלק מהילדים (למשל רוני פישמן) שאיישו את תחנת הרענון השנייה…

אבל עד שאגיע לשם, אני שמח שיש עדיין מים בנקודת הרענון הראשונה.

לפחות אני עדיין רואה רצים, גם אם זה לא לעוד הרבה זמן…

תחנת הרענון השנייה כבר קרובה,

התחנה כבר בשלבי קיפול, אבל אני מצליח לזכות בעוד קצת משקה איזוטוני.

האם גם לתחנה השלישית אגיע בזמן? נחכה ונראה…

עוד חמש דקות חלפו,

וקירבו אותי עוד קצת,

אל נקודת הרענון השלישית.
לשמחתי הילדים עוד כאן, אפילו נשארה עוד קצת שתייה.

הם כבר מתכוננים לעזוב,

וכך גם אני עושה.
הקטע האחרון של הריצה יוצא לדרך.

הרכבים שחולפים על פני, מתעניינים אם אני רוצה שתייה, מאחר ותחנת הרענון השנייה, אליה אגיע בעוד זמן קצר, כבר התקפלה.
אני נענה להצעה, והם אכן עוצרים כדי לאפשר לי לשתות – תודה רבה!

מפה אני כבר לבד, אבל עברתי 33 ק"מ, מה זה עוד 4…

פנייה אחרונה.

אחד הרצים מחפש מפתחות רכב שאבדו – סוף טוב הכול טוב – המפתחות יימצאו בהמשך.

עוד מאמץ קטן,

והכביש הראשי כבר נגלה לעיניי.

בדימיוני אני פוגש פה נקודת שתייה…

עוד מעט אגיע לגשר שמרוחק קילומטר מהסיום.
לפי הגארמין,  כנראה שבכך אשלים 36 ק"מ (בגלל הטעות שעשיתי בקטע הראשון), אז אצטרך להחליט האם לעצור, או להוסיף עוד קילומטר כבונוס.

התלבטויות אלו מוכרעות, כעבור דקה, כאשר צביקה פישמן עוצר לידי, ממש לפני הגשר.
הגארמין (שכאמור כבר לא ברשותי) הראה 36 ק"מ, ואני מסיים את הריצה – הזמן בערך 3:36 שעות.

אנחנו נוסעים לנקודת הזינוק/כינוס, ומשם ממשיכים למתנ"ס,
ארוחה שארגנו לרצים (שרובם כבר בדרך הביתה בשלב זה), מסיימת את היום.

סיכום:

1. ארגון הריצה היה מצוין, וכמו בריצה שאורגנה שנה קודם ע"י צפריר גולן בגן שמואל, אפשר היה להתרשם מתחנות רענון יעילות והתגייסות של הרבה אנשים להצלחת הריצה.

2. לא כדאי לאחר, גם לא לריצת אימון!

תודה לצביקה, לכל משפחת פישמן, ולכל שאר המשפחות שעזרו בארגון!

קישורים קשורים
תמונות הריצה המסכמת בזכרון יעקב לקראת מרתון טבריה כולל כל התמונות מכתבה זוכאן

סרטון שהכנתי מתמונות הריצה המסכמת בזכרון יעקב לקראת מרתון טבריהכאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר