כפי שכולנו יודעים שחייה בטריאתלון
מתבצעת במים פתוחים. השחייה במים פתוחים שונה מהשחייה בבריכה אותה רובנו
חווים כמעט כל יום במהלך האימונים השגרתיים שלנו
מאת:רן ודן אלתרמן
הרבה
פעמים אנחנו רואים שחיינים עושים תוצאות מעולות באימונים בבריכה ולא
מצליחים להביא ליידי ביטוי את היכולת הזו בתחרות במים הפתוחים.
במשך
הקריירה שלנו הבנו שהשוני הזה נובע ממספר אלמנטים שכאשר נותנים את הדגש
עליהם, היכולת שלנו לסיים את המרחק בתחרות מתקצרת, אנחנו יותר "רעננים
לשלבים האחרים של התחרות ו"ההנאה" שלנו משלב זה גדלה.
הדברים החשובים שאנחנו מאמינים שצריך לתת עליהם דגש באימונים הם:
כניסה ויציאה מהמים
לרוב
אנחנו מתאמנים על שחייה. רק לשחות. אבל כשאנחנו מגיעים לתחרות ומתחילים
לשחות אחרי 50 מטר של ריצה בחול ובגלים והדופק בשמים אנחנו מגלים שבכלל לא
תרגלנו את זה וזו לא השחייה שאנחנו מכירים. לכן חשוב מאוד להקפיד על
הדברים הבאים:
*
תרגול של ריצה חזקה למים כמו בתחרות ולהמשיך בשחייה. להתרגל לכאב הזה כדי
שבפעם הבאה שניפגש בו בתחרות הוא כבר יהיה מוכר לנו ונדע איך להתגבר עליו.
*
טכניקה של הכניסה והיציאה מהמים- עד לאיפה לרוץ ומאיפה להתחיל לשחות
בכניסה למים וביציאה מהמים, עד לאיפה לשחות ומאיפה להתרומם לריצה.
*
בריצה במים יש גם טכניקה. הריצה צריכה להיות כמו שיכור שמתנדנד, ריצה מצד
לצד, וזאת כדי שהברכיים שלנו יוכלו לעבור מהצד ולא יתקעו במים ויגרמו לנו
ליפול.
ניווט
בים
כידוע,אין לנו את הפס השחור של הבריכה…לכן אחרי שהתרגלנו לשחות בקו ישר
בגלל הפס אנחנו מגיעים לים והולכים לאיבוד כי אין שוב דבר שיכוון אותנו.
הסגנון משתנה ומידי פעם אנחנו צריכים להרים את הראש קדימה כדי לראות אם
אנחנו בכיוון ואיפה המצוף. תדירות הרמת הראש האידיאלית היא כל 2-3 מחזורי
תנועה.
סגנון
הסגנון
בים קצת משתנה מהבריכה. בגלל הזרמים והגלים במים פתוחים אנחנו משתמשים
ביותר כוח ועוצמת גריפה. לרוב התחרויות מתבצעות בים המלוח ולכן אנחנו
יכולים להשתמש פחות ברגליים לציפה וכן יכולים לגלוש יותר על המים. יחד עם
זאת צריכים לשמור על שטף תנועה.
בנוסף העובדה שאין קירות לנוח עליהם בים… סגנון הים הופך להיות בנוי יותר על כוח מה שהופך אותו ליותר קשה.
זה היה על קצה המזלג על שחייה במים פתוחים…
כמובן שיש עוד הרבה להרחיב ועדיף לראות ולתרגל את זה על"אמת".
