רבים מהטריאתלטים מתלבטים במהלך הקיץ בשאלה האם להשתתף באיש הברזל או לא? אם גם אתם בניהם – הנה כתבה קצרה שעשויה לעזור לכם להחליט

מאת:ליאור זך מאור

כפי שכבר כתבתי בעבר – לדעתי יש שתי קבוצות של טריאתלטים שעדיין לא עשו איש הברזל, הראשונה היא של אלו שחולמים לעשות איש הברזל והשניה היא של אלו שעדיין לא מודים בזה שהם חולמים לעשות איש הברזל. אוקי, אולי יש כמה יוצאים מהכלל, אבל רובנו באמת רוצים לחוות לפחות פעם אחת את המרחק האימתני הזה. השאלה היא לא האם אנחנו רוצים, אלה האם אנחנו יכולים?

התשובה לכך עשויה להיות "כן", עלולה להיות "לא", או יכולה להיות "אולי". אבל התשובה נכון להיום היא לא רלוונטית. בדיוק כמו שהתשובה לשאלה האם יכולתם לעשות טריאתלון ספרינט הייתה לא רלוונטית לפני שהתחלתם בכלל להתאמן. איש הברזל זו לא תחרות. איש הברזל זו משימה שצריך להתכונן אליה בתהליך מסודר ומובנה ולכן השאלה היחידה הרלוונטית באמת היא – האם אתם נמצאים בנקודת הפתיחה המתאימה בכדי להתחיל בתהליך ההכנה?

יש לנו, הישראלים, מן נטייה כזו שבצבא קראנו לה "או סיירת או ניירת" לחשוב במושגים של שחור ולבן. אם אנחנו לא יכולים לעשות מרתון ב- 3.5 שעות או איש הברזל בפחות מ- 12 שעות אז כדאי שנחכה עוד ונמשיך להתאמן, ואז נחכה עוד ונמשיך להתאמן, ועוד ועוד עד שנהיה מסוגלים לסיים בתוצאה "מכובדת". אז הרשו לי להפתיע אתכם ולומר שלא צריך צח"מ של 80 או 5% שומן כדי לסיים איש הברזל בכיף.

מצד שני, שלא תבינו אותי לא נכון – אני לא חושב שכל אחד שהתחיל להתאמן בשחיה, רכיבה, וריצה לפני חודש צריך לרוץ להרשם לאיש הברזל. לדעתי עדיף קודם לבנות את הגוף נכון ובהדרגה, לעבוד על הטכניקה, להתחזק, ולשפר את הקיבולת הארובית. רצוי גם להתחרות לפחות מספר פעמים בטריאתלונים קצרים ועד למרחק חצי איש הברזל. עונת תחרויות, שתי עונות, ואפילו יותר, יעזרו על מנת להתחיל להכיר את הציוד, את נושא התזונה, וילמדו את המוח להתמודד עם העומס המנטלי. מי ש"יתנפל" על איש הברזל מהר מידי, מוקדם מידי, וחזק מידי, עלול לסיים חולה, פצוע, או סתם "שרוף".

השאלה המתבקשת הבאה אם כן היא – כיצד נדע האם אנחנו נמצאים בנקודת הפתיחה להתחיל בתהליך ההכנה?
מעבר לעניין הגופני, חייבים לקחת בחשבון את עניין הפניות – להתכונן לאיש הברזל זה לא בשמיים ולא צריך להתאמן 30 שעות בשבוע בכדי לסיים בהצלחה. אפשר להסתפק גם בכ-13-15 שעות שבועיות שחצי מהן יכולות להתבצע בסוף השבוע, אך עם פחות מכך, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי. גם לא חייבים אופני קצה וציוד שעולה עשרות אלפי שקלים. אפשר בהחלט לסיים איש הברזל עם אותו ציוד ששימש אותנו בתחרויות הקצרות יותר, אבל גם בלי לרכוש ציוד עדיין מדובר בסיפור שעולה כסף.

באופן אישי, אני חושב שהשילוב בין אימונים לבד ועם קבוצה, ומאמן הוא אופטימלי, כיוון שמצד אחד עדיף לא לפתח תלות בקבוצה ומצד שני הקבוצה יוצרת את הפאן החברתי ועשויה לעזור לכם להוציא מעצמכם יותר באימונים החשובים. מה גם שתכירו אנשים שתוכלו ללמוד מהם.

העיתוי המדויק של תחילת ההכנות תלוי בנקודת הפתיחה אבל באופן אידיאלי מדובר בדרך כלל בסדר גודל של 8-10 חודשים. זה לא בהכרח אומר שנגמרו סופי השבוע הפנויים ושמפסיקים לעבוד על מהירות ולהתחרות בטריאתלונים קצרים. ממש לא. ארבעת החודשים האחרונים לפני איש הברזל יהיו קרוב לוודאי עמוסים יחסית ובהם תאלצו לעשות כמה הקרבות קטנות, אז תהיו מוכנים.
 
מרבית האנשים שמתוכננים לאיש הברזל כראוי מופתעים לגלות בתחרות שהשד אינו נורא כל כך גדול, והחששות שלהם מתבדים. זה אומנם לא "קל" אבל זה גם ממש לא בלתי אפשרי.
      
התוצאה בתחרות איש הברזל הראשונה אגב, היא על פי תפיסתי פחות מעניינת. המטרה צריכה להיות לסיים את הארוע בהצלחה, עם חיוך גדול על הפנים, בתחושת סיפוק ואושר, ועם אנרגיות שמקורן ברצון עז לעשות את זה שוב, כל השאר זה פחות חשוב, הרי בכל מקרה אתם תתמכרו למרחק הזה ויהיו לכם עוד מספיק הזדמנויות לשפר את התוצאה שלכם.