דימוי הגוף של ספורטאים נכים, גבוה מזה של אנשים בריאים שאינם עוסקים בספורט, בפרמטרים של כוח וסבולת וגם בפרמטרים  של יופי – כך עולה מעבודת מחקר שערכו אורי פרנקל ורחל ילין מהמכללה האקדמית ת"א-יפו בהנחיית ד"ר גילי גולדצויג

מאת:מיכל יערון

אחת הביקורות נגד הפסיכולוגיה המודרנית המערבית היא שהפסיכולוגיה "שכחה" את הגוף. למרות אמירתו המפורסמת של זיגמונד פרויד שהאגו הוא קודם כל  "אגו גופני", נעשה מאמץ מועט לשלב מושגים כמו גוף ודימוי גוף לתוך המושג של דימוי עצמי. דימוי הגוף שמוגדר כתמונה המנטאלית שאדם מחזיק בה לגבי הגוף שלו הוא מושג מורכב, דימוי הגוף מושפע גם מגורמים  "אובייקטיביים", כמו מידות הגוף וגם מגורמים סובייקטיביים, כמו ערכים אסתטיים, אמונות לגבי אידיאל היופי ואידיאל היכולת הפיזית.

שני גורמים מרכזיים בעיצוב דימוי הגוף הם התפיסה האידיאלית לגבי הגוף וחלקי הגוף השונים והחשיבות שאנו מייחסים לחלקי גוף שונים. כך למשל, אם אני חושב שגוון העור שלי רחוק מן הגוון האידיאלי ואני מייחס חשיבות רבה לנושא גוון העור, הרי שסביר להניח שאחווה דימוי גוף שלילי. מחקרים בפסיכולוגיה מצאו כי דימוי גוף חיובי קשור להערכה עצמית חיובית יותר ולאיכות חיים טובה יותר ואילו דימוי גוף שלילי קשור למגוון של קשיים פסיכולוגיים.

דימוי גוף ונכות
דימוי גוף פגוע הוא במקרים רבים תוצאה של סביבה חברתית המדגישה ערכים, כמו כושר, מראה ותפקוד גופני. בהקשר זה נכות או קטיעה יכולות להיתפס כסימן של כישלון. מאחר שדימוי הגוף, לפחות בחלקו, מבוסס על ההופעה הפיזית בפועל, הרי שהנכה צריך לשלב את הנכות בתוך הדימוי הכללי שלו. כך למשל מישהו שעבר קטיעת רגליים ומשתמש בתותבים צריך לאזן שלושה סוגי דימויים – דימוי הגוף השלם לפני הקטיעה, דימוי הגוף לאחר הקטיעה ודימוי הגוף עם התותבים.

דימוי גוף בקרב ספורטאים   
צדו השני של המטבע הוא דימוי הגוף של הספורטאי. מאחר שהכלי העיקרי של הספורטאי הוא הגוף שלו, הרי שדימוי הגוף הוא מרכיב מרכזי אצל הספורטאים בכלל (ולא רק בתחומים כמו התעמלות). הואיל וגוף האתלט היה מושא להערצה ושימש כאידיאל לאורך דורות רבים, קיימת הנחה מובלעת בקרב אנשי מקצוע בתחום כי לספורטאים יש דימוי גוף חיובי יחסית לאנשים שאינם עוסקים בספורט. הנחה זו נבדקה בניתוח על של 87 מחקרים שונים בתחום ואכן נמצא כי יש אפקט קטן של דימוי גוף חיובי יותר בקרב ספורטאים.

בנוסף, נמצא כי לאנשים העוסקים באופן קבוע בפעילות גופנית יש דימוי גוף חיובי יותר יחסית לאנשים שאינם עוסקים בפעילות גופנית. יחד עם זאת, חייבים לציין כי נושא דימוי הגוף של הספורטאי הוא נושא אינדיבידואלי ובהחלט קיימים ספורטאים רבים הסובלים מדימוי גוף נמוך. דימוי הגוף של הספורטאי מושפע מאמונתו ביכולת שלו ואין ספק כי ספורטאים מוכנים להשקיע שעות רבות לשיפור ההופעה הפיזית.  דימוי גוף נמוך של ספורטאי יכול להיות תוצאה של לחץ או ציפיות לא מציאותיות מצד הספורטאי וסביבתו. כתוצאה מכך יכולה להיגרם פגיעה בדימוי הגוף שתביא לעיוות הדימוי ואף להפרעות אכילה (נושאים שיפורטו במאמרים אחרים).

דימוי גוף בקרב ספורטאים נכים
מאחר שהספורטאים מיחסים חשיבות רבה לגופם ושנמצא קשר חיובי בין פעילות גופנית לדימוי גוף וקשר שלילי בין דימוי גוף לנכויות, עולה השאלה מה קורה לדימוי הגוף של ספורטאים נכים. במחקר שנערך ע"י אורי פרנקל ורחל ילין מהמכללה האקדמית ת"א יפו, בהנחיית ד"ר גיל גולדצויג נבדק דימוי הגוף של ספורטאים נכים יחסית ללא נכים שאינם עוסקים בספורט. במחקר הושוותה קבוצה של 27 ספורטאים נכים (רובם על כיסא גלגלים) ממקצועות ספורט שונים  בגילאי 60-19 שגויסו באופן מקרי ממרכזי ספורט שונים. קבוצת הנכים השוותה לקבוצה דומה של אנשים לא נכים שאינם עוסקים בספורט.

המחקר כלל גברים בלבד. שתי הקבוצות מילאו שאלון דימוי גוף שכלל 19 שאלות בתחומים שונים, כמו כוח, קואורדינציה, זריזות, עור פנים ושיער. לגבי כל נושא היו צריכים המשתתפים במחקר לציין עד כמה לדעתם קיים פער בין המצב בפועל לבין המצב האידיאלי, למשל בנושא הכוח הפיזי האידיאלי:          
א. יש לי כוח פיזי אידיאלי          
ב. יש לי כמעט כוח פיזי אידיאלי          
ג. הכוח הפיזי שלי אינו בדיוק אידיאלי          
ד.הכוח הפיזי שלי רחוק מלהיות אידיאלי

בהשוואה סטטיסטית שנערכה בין שתי הקבוצות נמצא כי הספורטאים הנכים דיווחו על ערכים גבוהים (דימוי גוף גבוה יותר) במובהק  לגבי כוח פיזי, שיער, פנים, שרירים, פלך גוף עליון, סיבולת, אנרגיה וציון כללי מעבר לכל השאלות. בעוד שציונים גבוהים יותר בקרב קבוצת הנכים היו צפויים במדדים כמו כוח או  סיבולת הרי שהממצאים לגבי  מאפיינים נוספים, כמו שיער או פנים הם מפתיעים. ניתן להסיק כי דימוי הגוף של ספורטאים נכים אינו נופל ואף עולה על זה של אנשים לא נכים שאינם ספורטאים.

מסקנות
הממצאים מאוד מעודדים וניתן לקבוע בעקבותיהם לומר שספורטאים נכים מאוד שלמים עם עצמם! האם מסקנת המחקר היא שצריך לשלוח את כל הנכים לעסוק בספורט וכך ישתפר דימוי הגוף שלהם?  לא בהכרח! אין ספק שהעיסוק בספורט הוא בריא, חשוב ותורם, אולם אי אפשר להסיק כי בהכרח דימוי הגוף של הנכים ישתפר כתוצאה מהעיסוק בספורט. הסבר נוסף אפשרי למסקנות המחקר הוא כי הספורטאי הנכה הוא מישהו שבחר להציג את הגוף שלו לראווה. אם הכלי של הספורטאי הוא גופו הרי שהספורטאי הנכה בוחר להציג "כלי פגום" – כדי שהדבר יתאפשר צריך מישהו שלמכתחילה שלם מאוד עם דימוי הגוף שלו, כלומר שיכול להיות שנכים הבוחרים לעסוק בספורט הם מראש כאלו ששלמים מאוד עם גופם. במובן מסוים ייתכן שעדיף קודם לעבוד עם נכה על דימוי הגוף שלו ורק לאחר מכן להפנותו לספורט.

מסקנות המחקר הן ראשוניות ודורשות עדיין ברור ומחקרי המשך – למשל השוואה בין נכים מלידה לכאלו שאינם נכים מלידה והשוואה בין נכים מתאונות לנכי צה"ל – שתי קבוצות בעלות  מעמד שונה בחברה הישראלית.

באדיבות אתר לעוף פסיכולוגית ספורט מתקדמת