הקטע הראשון לטור טראנס אלפ עבר ללא אירועים מיוחדים, אורי גייגר ובן זוגו לרכיבה, ליאור מרקוביץ’ סיימו במקום 103 מתוך 1100 המשתתפים ובשעות אלו הם מבצעים את הקטע השני
מאת:אורי גייגר
שום דבר לא הכין אותנו לעלייה האחרונה – לא משהו ארוך במיוחד, רק 15 ק"מ וטיפוס לגובה של מעל 2,000 מטר, בשיפועים של 15-20 מעלות עם מנוחות של 8 מעלות. אבל זה כבר הסוף אז נחזור להתחלה.
זנקנו יחדיו, כל הקבוצה הישראלית כגוש אחד בביגוד עם דגל ישראל. המון עצמה – היינו הקבוצה ה"אחודה" הגדולה בטור. היום הראשון כלל רכיבה של 120 ק"מ וטיפוס של 2,500 מטר. ליאור ואני ציפינו לגמור את זה בשש שעות (בהתחשב בכך שאני חולה, פצוע ולא מאומן). אך הקצב והעוצמה של הטור משכו אותנו. רכבנו את 90 הק"מ הראשונים בממוצע של 28 קמ"ש ללא כל הפסקות, גם לא בתחנות האכלה, כאשר אנדריי מספק לנו מזון ושתייה תוך כדי רכיבה. מידי פעם חברנו לפלטונים ונחנו מאחוריהם. בדרך גם פגשנו את חנן וריצ’רד מצוות הצילום, שהיה היחיד שקיבל אישור נסיעה על המסלול.
בקילומטר ה- 90 התחיל ’’הרצח’’, עלייה מטורפת בחום של סוף יוני. כל כמה מטרים אנשים נשברים ושרירים נתפסים. מידי פעם חלף, וגם מייד נעלם, הרהור על הפסקה, הרי היה לי את כל התירוצים בעולם לעשות זאת, והשילוב של שיעול עמוק עם אוויר דליל בגבהים לא עובד משהו, אך עבדנו כצוות ולא וויתרנו. כאשר הגענו לק"מ שעל פסגת ההר – GPM, לחצנו וחלפנו על כמה חברי הקבוצה שעוד היו לפנינו. בפסגה שמנו מעילים וירדנו 15 ק"מ במהירות של 70-80 קמ"ש עד קו הסיום.
סיימנו במקום 103 מתוך 1,100 משתתפים, הרבה לפני כל מה שצפינו. רק נקווה שזה לא יפגע בנו בימים הקרובים. אחרי הרכיבה קיבלנו מסג’ טוב לשחרור השרירים, ארוחה מזינה והראש כבר היה במחשבות על מחר.
לכתבות נוספות בטור טראנס אלפ
