בארה"ב חגגו בשבוע שעבר את יום הריצה הלאומי, יום בו מזכירים לכולם על חשיבות הריצה והפעילות הגופנית. דפנה שב חושבת שגם בישראל צריך שיהיה יום כזה ויראה לדור הצעיר בנינו על החשיבות של אותו יום, האם זה יכול לקרות גם בישראל? אתם תחליטו

מאת:דפנה שב

ביום רביעי האחרון, ה- 3 ביוני 2009, נחגג יום הריצה הלאומי בארצות הברית. במחשבה ראשונה נראה כי גם יום כזה סופו להסתיים כאירוע שולי אשר נכתבת עליו שורה אחת בעיתון, כמו אותם ארועי ריצה שנראים לרוב האנשים מגוחכים ומיותרים. אבל במחשבה שנייה, דווקא יום כזה יכול לשנות את חייהם של אלפי אנשים.

אז נכון, יום הריצה הלאומי נשמע מגוחך נורא. בתור רצה המתאמנת כל יום, בכל מקרה הייתי יוצאת לרוץ, אז האם בכך יסתכמו החגיגות שלי? מסתבר שמאחורי יום הריצה הלאומי עומד ארגון עם חזון הרבה יותר גדול ממה שנדמה לנו, ארגון שמציע בעיקר לנו (הרצים) דרך לשנות.

החזון שעומד מאחורי ארגון "יום הריצה הלאומי", הוא למעשה להפיץ את העיסוק בריצה לכמה שיותר אנשים, להרחיב את מעגל הרצים. מלבד זאת לגרום לילדים להבין את המשמעות של עיסוק יום יומי בריצה ובעקבות כך אימוץ דרך חיים בריאה יותר. חשיפת הילדים לרצים מקצועיים היכולים ללמד אותם את היתרונות של הריצה. סימן ההשתתפות בחגיגות יהיה לנעול את נעלי הריצה במשך כל היום ובעיקר לעבודה, על מנת לעודד אנשים להתחיל לרוץ.

את הארגון מפעילים קבוצות ריצה ברחבי ארצות הברית, אגודות ריצה גדולות ומארגני מירוצים ידועים. אבל כדי שיום הריצה הבינלאומי יצליח באמת, הארגון קורא לכל רץ ורצה באשר הם לנעול את נעלי הריצה שלהם כל היום ולהעביר את המסר למי שרק אפשר. בתור התחלה הארגון מציע בדף הבית שלו, לאנשים שאינם רצים בכלל להתחיל לרוץ דווקא ביום הריצה הלאומי. לא משנה כמה, פחות חשוב עם איזו נעל ובכלל לא חשוב באיזה קצב, העיקר להתחיל. באתר אפשר למצוא טיפים לאנשים שלא רצו מעולם, איך להתחיל לרוץ עם הילדים או ההורים ועוד מענה לשאלות רבות.

המסר העיקרי שחשוב שיועבר על ידי כל הרצים שלוקחים חלק במשימה הוא, שריצה זה כיף, וכל אחד יכול לעשות את זה. זה מרתיח כמה שזה אמריקאי. לחשוב בגדול. לשנות את העולם. אמירות גדולות. אולי זה לא מתאים לנו, לציניקנים הישראלים שרק רוצים שיתנו להם לרוץ בשקט. אבל מציעים לנו פה דרך אחרת, שתלויה רק בדבר שאנחנו אוהבים מאד: לרוץ, ולהעביר את זה הלאה.

כמה פעמים במקום העבודה הרימו גבה כששמעו שאתם רצים יותר מ- 5 ק"מ ברצף?
כמה פעמים צחקו עליכם שהשעון שלכם נורא מוזר (נראה כמו טלויזיה) והרגשתם גאווה גדולה?
כמה פעמים רתחתם מזעם שהאדם מולכם לא ידע מה ההבדל בין נעל ספורט לנעל ריצה?
כמה פעמים הספקתם לתפוס את האוטובוס בספרינט והרגשתם שעשיתם שיא אישי?

ובאמת, כמה פעמים הבטתם באיש שמן, מתנשף ונוטף זיעה מהליכה של מאה מטר וחשבתם לעצמכם, כמה חבל שהוא לא מבין כמה זה יכול להיות פשוט? יום הריצה הלאומי בארץ הקודש – האמנם? לא, עוד אין לנו יום כזה. אבל אנחנו בהחלט יכולים ליצור אחד כזה. כל מה שצריך לעשות הוא לקשור בין כל אגודות הריצה בארץ, כל המועדונים ומארגני המירוצים השונים, וכל הרצים שרוצים להעביר את המסר. יחד להחליט על יום, ולצאת לחגיגות.
אני בפנים.

לאתר האירוע