מאת:עופר ביידה

קבוצת הריצה "הסוללים ירושלים" מקיימת גם השנה את מרוץ הר איתן.
זהו מרוץ קטן שמאורגן ע"י חברי הקבוצה ונערך במסלול המוכר לרצים ירושלמים רבים, כמו גם לאחרים.
ההרשמה למרוץ היא בחינם, והרצים והרצות שרוצים להשתתף, התבקשו רק ליידע את המארגנים מראש בעזרת אימייל או מסר בפורומים השונים בהם הוא פורסם.
יום שלישי בתחילת יולי, השעה כבר שש בערב, אחרי שאספתי את מספר המשתתף, יש זמן לצלם את הרצים והרצות בחימום לפני הזינוק.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

ירון רוכין לא מוותר על מרוצים בירושלים,
ואילו עומר ברק, שבחודשים האחרונים רץ לא מעט, במסלול בו נרוץ היום, נכנע למאמצי השכנוע שלי, ומתייצב גם הוא.
בפעם האחרונה בה רצתי עם עומר במסלול זה, היה זה עם המצלמה הקטנה, הפעם אאתגר במשימה את המצלמה הגדולה.

ניתן את הכבוד גם לאסרט ממו, מהרצים הטובים בארץ ובוודאי הטוב מבין רצי הסוללים.

עוד מספר דקות חולפות, ואנחנו מתייצבים על קו הזינוק.

רונה זמיר, אחת מהכוחות המניעים מאחורי המרוץ, על התדריך.
רונה לא תרוץ בעצמה בגלל פציעה – נאחל לה לחזור למרוצים בקרוב!

מאפסים שעונים,

ויוצאים לדרך.

התחלת הריצה היא בכביש,

המתחלף מהר מאד בדרך העפר ממנה מורכב רוב המסלול.

השמש מתעתעת בי, אבל מדי פעם השמיים הכחולים ניבטים מן התמונה.

כאשר מופיע רץ משמאלי, אפשר לנפק תמונה יותר טובה ללא הפרעות מהשמש.

נפנה חזרה אל האופק, אני נהנה לרוץ לאור יום בשעות הערב המוקדמות,
כאשר סיכום זה נכתב – ימים מספר לאחר מעבר חזרה לשעון החורף – אפשר רק להתגעגע לכך…

אנחנו מתקרבים לסיום הקילומטר הראשון,

אותו רצתי ב-4:36 דקות לפי הגארמין.

נראה שאנחנו רצים בשלב זה בירידה.

שני לבני – טריאתלטית צעירה מקבוצת מומנטום – מצטרפת לרצות יותר ותיקות, המשתתפות היום במרוץ.

המסלול ממשיך להתעקל בין סלעים ובין שיחים.

הקילומטר השני כבר חלף, 4:53 דקות ו-9:29 דקות הוא הזמן הכולל לשני הקילומטרים הראשונים.

במרוצים קטנים יחסית, בהם לא משתתפים הרבה רצים, אני מצלם בעיקר את מי שנמצא לידי – לפני שהוא עובר אותי,

כמו גם אחרי…

אני שואל את אחד הרצים שאני רואה רץ ללא מספר, מדוע לא נרשם? ההרשמה הייתה בחינם – תשובתו שהוא חופשי ומאושר…

מכאן ועד סוף המרוץ אני מזמזם ושר את שירו של בועז שרעבי חופשי ומאושר.

לפעמים הנוף גם מצדיק תמונה נטולת רצים!

אני לא ממש מתלהב מהעליות – למרות שאני כבר מכיר אותן מהריצות המשותפות עם עומר עליהן סיפרתי בתחילת הסיכום, ולכן יודע שהעליות היותר קשות עוד לפנינו…

כנראה שיש רצים שיותר נהנים בשלב זה – לפחות לפי החיוך…

אורנה ביברמן מובילה את הריצה בין הנשים,

ועוד רצים משאירים אותי מאחור.

גם השער על פניו חלפנו, הזכיר לנו שאנו במרוץ שטח.

שני קילומטרים נוספים חלפו (כנראה פספסתי את הסימון לסוף הקילומטר השלישי) – 8:31 דקות לפי הגארמין, ו-18 דקות הוא הזמן הכולל עד עתה.

הבטחתי עלייה, הנה היא מגיעה,

היא מצדיקה שימוש בזום של המצלמה.
אולי כך היא תיראה לי יותר קצרה…

מהצד השני העלייה נראית מאתגרת לא פחות – חבל שהשמש לא שיתפה איתי פעולה.

בחלוף כחצי דקה, אולגה חתן-דדון (הרצה בתמונה הקודמת) סוגרת את הפער, גם אם אני עדיין מצלם עם זום.

אלישע שטיינברג ואהרון גוטמן הוותיקים מקיבוץ רוחמה, מכבדים גם הם אותנו בנוכחותם.

פגשנו קודם את אולגה חתן-דדון ממשטרת ישראל, מודי לוין מייצג גם הוא את המשטרה.

הדס פרידמן – טריאתלטית מאס"א ירושלים – חוזרת גם היא אל עולם הריצה.

עומר ברק מגיע אלי,
למרות שהבטחתי לרוץ איתו חלק מהמרוץ,

הוא משחרר אותי מההבטחה,

עכשיו הבעיה היא רק, שגם אני כבר עייף מהעלייה המתמשכת…

נינה שפירא מרצי השפלה נקלטת בעדשת המצלמה שלי, עם חיוך כרגיל.

לאחר ריצה קצרה ביחד, אני תוהה לגבי נקודת השתייה, ונינה ממהרת להציע ולתת לי לשתות, מאחד הבקבוקונים שבחגורת השתייה איתה היא רצה.
תודה רבה!

לאחר כדקה מתגלה תחנת השתייה – אני כבר לא זקוק למים בשלב זה,

ולכן אסתפק בצילום מגישי השתייה בפעולה…

העלייה בתמונה קצת מייאשת,
אבל הרי ידוע שבסוף כל עלייה,

יש ירידה.
זמן טוב למפגש שני עם שני לבני.

בקצה התמונה הבאה, ניפרד מדרך העפר לטובת הכביש שייקח אותנו אל הסיום.

אני מזהה סימון קילומטרים נוסף, ועוצר את השעון על 19:08 דקות לשלושת הקילומטרים האחרונים – קצב של 6:24 דקות לקילומטר.

עוד קטע קצר של ירידה מגיע אל סיומו,

ועוד עלייה נגלית לפתחינו.

נינה שפירא מנצלת (את העלייה) זאת כדי לחלוף שוב על פני,

ובתחילת העלייה הקצרה, אך אולי "המאיימת" ביותר במרוץ, גם שני לבני משאירה אותי מאחור.

גם יונתן בן אברהם מתמודד עם העלייה,

ועובר אותי עם חיוך.

מודי לוין מתקרב גם הוא לסוף העלייה,

אטלי הרווה שסיים במקום השני במרוץ (אחרי אסרט ממו, שניצח עם שיא אישי), שולח לי מילות עידוד.

העלייה הסתיימה, הרצים שסיימו ובני משפחותיהם, מעודדים את הרצים שעדיין על המסלול.

המארגנים הממתינים לנו בסיום, נראים כבר ברקע,

ועוד מרוץ בא אל סיומו מבחינתי.
אפשר לסכם – 46:53 דקות ל-8.350 ק"מ לפי הגארמין (1300 מ’ אחרונים בקצב של כ-7:20 דקות לקילומטר).
46:58 דקות לפי התוצאות הרשמיות, ומקום 57 מתוך 78.

אני מתחיל להתקדם חזרה במסלול, הדס פרידמן מאס"א ירושלים, אותה פגשנו במהלך הריצה, מתקרבת אף היא אל הסיום.

גרשון רייזנר מהסוללים ירושלים צולח גם הוא את המרוץ הביתי.

עומר ברק רץ היום יותר מהר מהאימון האחרון שלנו במסלול הר איתן, עליו סיפרתי בתחילת הסיכום,

אבל זה לא יפריע לו לתת פיניש.

רונה זמיר לא מתעייפת מלעודד.

דן ארבל הוותיק (קטגוריית 70+) מאיילות נכנס אל הסיום.

ירון רוכין מחייך כל הדרך אל המטרה.

בת שבע סובלמן (כשהבן לידה) מרצי השפלה, נחה לאחר הריצה, ומחכה בוודאי,

לגבי סובלמן שגם היא לא לבד בתמונה.

נועה רפפורט מצטרפת גם היא לרצות המייצגות את רצי השפלה.

סיבה טובה להקדיש להם תמונה קבוצתית (חלקית בלבד).

נעבור לטקס הסיום.

הרצים והרצות נשארו לכבד את המנצחים והמנצחות.

רונה זמיר וזלמן אדלר ניהלו את הטקס, שכלל פרסים מתנת סוקוני.

להתראות במרוצים הבאים!

סיכום:

מרוץ נחמד, קטן ואינטימי, ברובו בדרך לא סלולה – מרוץ שטח אמיתי.

קישורים קשורים
תמונות מרוץ הר איתן – כולל כל התמונות מכתבה זו כאן